תגובות, הערות ושאלות לכתבה.
האם יש דבר כזה ´סרט טוב´ או ´סרט רע´?
תגובות לכתבה: האם יש דבר כזה ´סרט טוב´ או ´סרט רע´?
-
ziv_r
-
- עורך ראשי HTmag
- תגובות: 46419
- הצטרף: ינואר 2005
- נתן תודות: 1967 פעמים
- קיבל תודות: 5084 פעמים
בוקר טוב,
אכן זהו נושא מורכב שאפשר להתפלסף עליו המון
לדעתי הטיב של הסרט ואיכותו נובע קודם כל ממי שיצר אותו.כאשר אני הולך לבחור כיצד לשרוף שעתיים בתוך חוויה מסויימת,אני מחפש לפי היוצר ואז אני יודע בודאות שאקבל את מה שלטעמי.ישנם יוצרי סרטים המוניים בכמויות מסחריות שהמטרה שלהם למכור וישנם יוצרים שהמטרה שלהם שיזכרו את הסרטים שלהם.כמו שיש יצירות אומנות המוניות וזולות ויש יצירות אומנות מובחרות.
יש עוד שאלה,סרטים שאוהבים או לא, למרות פשטותם שאפשר לצפות ביחד וגם לדבר בזמן הסרט,כמו לדוגמה "גבעת חלפון אינה עונה" סרט שגם אחרי 100 פעם נהנים.
ישנם סרטים שלא אוהבים לראות והם מעוררים גועל,אבל בכל זאת רואים פעם אחד,כמו "הוסטל"
אני אישית חושב,לדוגמה,מה שכרגע עובר לי בראש,שהסרטים של Ethan Joel Coen
הם מצויינים.אלו סוג של סרטים איכותיים.
אכן זהו נושא מורכב שאפשר להתפלסף עליו המון
לדעתי הטיב של הסרט ואיכותו נובע קודם כל ממי שיצר אותו.כאשר אני הולך לבחור כיצד לשרוף שעתיים בתוך חוויה מסויימת,אני מחפש לפי היוצר ואז אני יודע בודאות שאקבל את מה שלטעמי.ישנם יוצרי סרטים המוניים בכמויות מסחריות שהמטרה שלהם למכור וישנם יוצרים שהמטרה שלהם שיזכרו את הסרטים שלהם.כמו שיש יצירות אומנות המוניות וזולות ויש יצירות אומנות מובחרות.
יש עוד שאלה,סרטים שאוהבים או לא, למרות פשטותם שאפשר לצפות ביחד וגם לדבר בזמן הסרט,כמו לדוגמה "גבעת חלפון אינה עונה" סרט שגם אחרי 100 פעם נהנים.
ישנם סרטים שלא אוהבים לראות והם מעוררים גועל,אבל בכל זאת רואים פעם אחד,כמו "הוסטל"
אני אישית חושב,לדוגמה,מה שכרגע עובר לי בראש,שהסרטים של Ethan Joel Coen
הם מצויינים.אלו סוג של סרטים איכותיים.
~~~בן אדם צריך לדעת הרבה מאוד כדי לדעת כמה מעט הוא יודע ~~~
- oferlaor
-
- מנהל
- תגובות: 78930
- הצטרף: נובמבר 2004
- שם מלא: עפר לאור
- מיקום: מודיעין, ישראל
- נתן תודות: 792 פעמים
- קיבל תודות: 5400 פעמים
דבר ראשון, נושא מעולה לדיון.
יש הרבה דברים בסגנון הזה ואני חושב שסרט כיום צריך להיות לא רק עם שחקנים טובים ועלילה טובה (לפעמים אפשר אפילו לוותר על עלילה טובה) לעומת העומק של הבמאי. כלומר, הפקה שמביאה משהו חדש, סוג של חזון.
ניקח למשל כמה סרטים לדוגמא.
WANTED למשל - הוא סרט עם עלילה שאפשר לכתוב על מפית נייר במסעדה (לא בטוח שלא כך היה), אך הביצוע והחזון של הבמאי (שלא לומר, אנג'לינה) עושים את הסרט למבריק בעיני.
גם SIN CITY - הוא הרי קלישאה מודעת לעצמה, אך התעלול של רודריגס, בצירוף החזון של פרנק מילר עשו את הסרט ליותר מאשר הקריקטורה שהוא בעצם היה. גם ב-300 הלוק של הסרט, האכזריות והחזון של מילר עושים אותו ליותר מסתם עוד סרט.
BLADE RUNNER ו-ALIEN הראשון מדגימים את זה באופן מוחלט. בעצם הדרך שהציגו לנו את הסיפור עושה את הסיפור למעניין. יש עוד סרטים שזה ככה - MEMENTO למשל זו דוגמא של סרט שהתעלול הקולנועי הוא מה שמניע את הסיפור, בעוד שהתעלול הקולנועי של סרט כמו PULP FICTION הוא רק חלק קטן מהמכלול שגורם לו להיות סרט כל כך מרתק.
הדוגמא שניתנה לגבי HOSTEL עובדת אפילו טוב יותר בסדרת הסרטים SAW. הפרק הראשון הכיר לנו את הנפשות הפועלות ומשלב גם הערות פילוסופיות (החלטות של כמעט מוות משמשות בכדי לגרום לאנשים לחיות באמת - מה שקוראים "INSTANTLY REHABILITATED" כדברי JIGSAW) עם גועל נפש אמיתי. בעצם יש כאן נגיעה בפחדים עמוקים של האדם בשילוב של פילוסופיית חיים אכזרית אך אפקטיבית. הסרטים הבאים שיחקו פחות על הפילוסופיה ויותר על המתח ותעלולים כגון פלאשבקים ופיענוח הפרקים שקדמו להם. סף המתח ירד וסף הגועל עלה, אך האפקטיביות הצליחה להישמר כמעט באופן פלאי!
לעומת זאת אפשר להרגיש את הדהוד הפספוס של סדרת הסרטים CUBE, לדוגמא, אשר נתן פתח לעולם נפלא (ו-LOW BUDGET להפליא) אך נכשל באופן טוטאלי להביא אותו לכדי קוהרנטיות בפרקים הבאים. כך גם ב-MATRIX שהציג שאלות פילוסופיות מדהימות ומעניינות בפרק הראשון והפך לסדרת אקשן מיותרת בפרק השני והשלישי.
מה שמעניין כאן הוא שכאשר כל הסרטים הופכים לתלויי גרפיקה ממוחשבת, וכאשר העלילה עצמה אינה ערובה לסרט טוב, בעצם החזון של הבמאי הופך לאחד מהדברים העיקריים שיכולים לקבוע את ההצלחה או הכישלון של סרט כלשהו.
יש הרבה דברים בסגנון הזה ואני חושב שסרט כיום צריך להיות לא רק עם שחקנים טובים ועלילה טובה (לפעמים אפשר אפילו לוותר על עלילה טובה) לעומת העומק של הבמאי. כלומר, הפקה שמביאה משהו חדש, סוג של חזון.
ניקח למשל כמה סרטים לדוגמא.
WANTED למשל - הוא סרט עם עלילה שאפשר לכתוב על מפית נייר במסעדה (לא בטוח שלא כך היה), אך הביצוע והחזון של הבמאי (שלא לומר, אנג'לינה) עושים את הסרט למבריק בעיני.
גם SIN CITY - הוא הרי קלישאה מודעת לעצמה, אך התעלול של רודריגס, בצירוף החזון של פרנק מילר עשו את הסרט ליותר מאשר הקריקטורה שהוא בעצם היה. גם ב-300 הלוק של הסרט, האכזריות והחזון של מילר עושים אותו ליותר מסתם עוד סרט.
BLADE RUNNER ו-ALIEN הראשון מדגימים את זה באופן מוחלט. בעצם הדרך שהציגו לנו את הסיפור עושה את הסיפור למעניין. יש עוד סרטים שזה ככה - MEMENTO למשל זו דוגמא של סרט שהתעלול הקולנועי הוא מה שמניע את הסיפור, בעוד שהתעלול הקולנועי של סרט כמו PULP FICTION הוא רק חלק קטן מהמכלול שגורם לו להיות סרט כל כך מרתק.
הדוגמא שניתנה לגבי HOSTEL עובדת אפילו טוב יותר בסדרת הסרטים SAW. הפרק הראשון הכיר לנו את הנפשות הפועלות ומשלב גם הערות פילוסופיות (החלטות של כמעט מוות משמשות בכדי לגרום לאנשים לחיות באמת - מה שקוראים "INSTANTLY REHABILITATED" כדברי JIGSAW) עם גועל נפש אמיתי. בעצם יש כאן נגיעה בפחדים עמוקים של האדם בשילוב של פילוסופיית חיים אכזרית אך אפקטיבית. הסרטים הבאים שיחקו פחות על הפילוסופיה ויותר על המתח ותעלולים כגון פלאשבקים ופיענוח הפרקים שקדמו להם. סף המתח ירד וסף הגועל עלה, אך האפקטיביות הצליחה להישמר כמעט באופן פלאי!
לעומת זאת אפשר להרגיש את הדהוד הפספוס של סדרת הסרטים CUBE, לדוגמא, אשר נתן פתח לעולם נפלא (ו-LOW BUDGET להפליא) אך נכשל באופן טוטאלי להביא אותו לכדי קוהרנטיות בפרקים הבאים. כך גם ב-MATRIX שהציג שאלות פילוסופיות מדהימות ומעניינות בפרק הראשון והפך לסדרת אקשן מיותרת בפרק השני והשלישי.
מה שמעניין כאן הוא שכאשר כל הסרטים הופכים לתלויי גרפיקה ממוחשבת, וכאשר העלילה עצמה אינה ערובה לסרט טוב, בעצם החזון של הבמאי הופך לאחד מהדברים העיקריים שיכולים לקבוע את ההצלחה או הכישלון של סרט כלשהו.
- guyezra
-
- חבר במועדון ה-20K
- תגובות: 35095
- הצטרף: ינואר 2005
- נתן תודות: 175 פעמים
- קיבל תודות: 650 פעמים
מאמר מעולה!
כשאני בוחר מה לראות זה קודם כל תלוי במצב הרוח שלי שממנו נגזרת הציפייה מהסרט.
הבחירה היא קודם כל בז'אנר ואח"כ בסרט עצמו, לרוב אין לי מושג מי הבמאי...
ההחלטה אם סרט הוא טוב או לא נובעת בעיקר מהטעם האישי של הצופה, לא מעט אנשים אומרים ששר הטבעות ארוך ומשעמם ואני מוצא את הסידרה כיצירת מופת ואין לי בעיה לצפות בה שוב ושוב.
מה שכן, B MOVIES למינהם אני רואה בכמויות, וגם נהנה אבל הסיכוי שאראה משהו פעמיים נמוך ביותר.
כשאני בוחר מה לראות זה קודם כל תלוי במצב הרוח שלי שממנו נגזרת הציפייה מהסרט.
הבחירה היא קודם כל בז'אנר ואח"כ בסרט עצמו, לרוב אין לי מושג מי הבמאי...
ההחלטה אם סרט הוא טוב או לא נובעת בעיקר מהטעם האישי של הצופה, לא מעט אנשים אומרים ששר הטבעות ארוך ומשעמם ואני מוצא את הסידרה כיצירת מופת ואין לי בעיה לצפות בה שוב ושוב.
מה שכן, B MOVIES למינהם אני רואה בכמויות, וגם נהנה אבל הסיכוי שאראה משהו פעמיים נמוך ביותר.
- OferL
-
- חבר מביא חבר
- תגובות: 3906
- הצטרף: אפריל 2006
- מיקום: כפר סבא
- נתן תודות: 323 פעמים
- קיבל תודות: 118 פעמים
נהניתי מאד לקרוא. נדב מנתח עם המון ידע ואהבה את הקסם של הקולנוע. יופי של מאמר.
עבורי אישית יש מקום וזמן כמעט לכל סרט. חוץ מ... סרטי אימה, chick flicks, ואולי עוד כמה
הקסם שנדב מדבר עליו קורה לי בכל פעם מכיוון אחר. לפעמים התסריט מבריק. לפעמים זה הבימוי או המשחק. הצילום או האפקטים. העריכה, הקצב... בסרטים באמת גדולים החיבור בין הסיפור לביצוע הצילום והתוצאה מביאים למשהו שנוגע בנקודה כלשהי במוח. זה יכול להיות פחד, אהבה, אדרנלין, פילוסופיה או הרבה אחרים.
הזדהות עם הדמות הרשאית עושה הרבה מאד. גם אם הדמות היא לא מציאותית לחלוטין כמו גיבור על או ניאו או דג מצוייר. הערכים שהיא מביעה בתסריט ובמשחק יגרמו לנו להתקרב אליה. ומכאן הדרך קצרה להתחבר רגשית. מבחינה זו הקולנוע דומה לספרות.
המימד הויזואלי נותן את הטון. הצבעים העריכה הצילום התאורה וכל השאר. המוזיקה גם היא מניפולציה רגשית לא קטנה... ני בדרך כלל לא מתחבר לסרטים שהם "תרגיל בקולנוע". ללא סיפור אלא רק ויזואל.
הסרטים שאהבתי במיוחד וחזרתי אליהם פעם אחרי פעם היו בדרך כלל סרטים שגרמו לי לחשוב עוד רגע אחרי שנגמרו. קשה לי לשים קו מחבר ביניהם ואני לא ממש מנסה.
עבורי אישית יש מקום וזמן כמעט לכל סרט. חוץ מ... סרטי אימה, chick flicks, ואולי עוד כמה
הקסם שנדב מדבר עליו קורה לי בכל פעם מכיוון אחר. לפעמים התסריט מבריק. לפעמים זה הבימוי או המשחק. הצילום או האפקטים. העריכה, הקצב... בסרטים באמת גדולים החיבור בין הסיפור לביצוע הצילום והתוצאה מביאים למשהו שנוגע בנקודה כלשהי במוח. זה יכול להיות פחד, אהבה, אדרנלין, פילוסופיה או הרבה אחרים.
הזדהות עם הדמות הרשאית עושה הרבה מאד. גם אם הדמות היא לא מציאותית לחלוטין כמו גיבור על או ניאו או דג מצוייר. הערכים שהיא מביעה בתסריט ובמשחק יגרמו לנו להתקרב אליה. ומכאן הדרך קצרה להתחבר רגשית. מבחינה זו הקולנוע דומה לספרות.
המימד הויזואלי נותן את הטון. הצבעים העריכה הצילום התאורה וכל השאר. המוזיקה גם היא מניפולציה רגשית לא קטנה... ני בדרך כלל לא מתחבר לסרטים שהם "תרגיל בקולנוע". ללא סיפור אלא רק ויזואל.
הסרטים שאהבתי במיוחד וחזרתי אליהם פעם אחרי פעם היו בדרך כלל סרטים שגרמו לי לחשוב עוד רגע אחרי שנגמרו. קשה לי לשים קו מחבר ביניהם ואני לא ממש מנסה.
Enjoy the Silence
רוב הדברים שנאמרו במאמר ובתגובות פה, יכלו להיאמר באופן דומה על צורות אומנות נוספות כמו תיאטרון וספרות.
מעניין דווקא לעמוד על הדברים הייחודיים לכל צורת אומנות ובמקרה שלנו קולנוע.
אני חושב שהייחוד העיקרי של הקולנוע בתרבות שלנו הוא בפופולאריות שלו והנגישות שלו, לאו דווקא בייחוד של המדיום.
תיאטרון דורש יותר מאמץ של התארגנות (וכמובן גם מאמץ כלכלי). ספר דורש זמן רב יותר.
כל אחד רואה סרטים. מעטים כיום קוראים ספרים. עוד פחות הולכים לתיאטרון.
מכאן שקל יותר לראות סרט לא טוב. עד שאתה מבין שהסרט לא טוב הוא כבר מסתיים.
תוכניות טלויזיה זו עוד יותר מוקצן.
מצד שני או בעצם מאותו צד, אם ראית סרט רע זה לא נורא כי לא השקעת הרבה זמן.
מעניין דווקא לעמוד על הדברים הייחודיים לכל צורת אומנות ובמקרה שלנו קולנוע.
אני חושב שהייחוד העיקרי של הקולנוע בתרבות שלנו הוא בפופולאריות שלו והנגישות שלו, לאו דווקא בייחוד של המדיום.
תיאטרון דורש יותר מאמץ של התארגנות (וכמובן גם מאמץ כלכלי). ספר דורש זמן רב יותר.
כל אחד רואה סרטים. מעטים כיום קוראים ספרים. עוד פחות הולכים לתיאטרון.
מכאן שקל יותר לראות סרט לא טוב. עד שאתה מבין שהסרט לא טוב הוא כבר מסתיים.
תוכניות טלויזיה זו עוד יותר מוקצן.
מצד שני או בעצם מאותו צד, אם ראית סרט רע זה לא נורא כי לא השקעת הרבה זמן.
נערך לאחרונה על ידי moco ב 30/01/2009 16:30, נערך פעם 1 בסך הכל.
משה
- nadavck
-
- חבר מביא חבר
- תגובות: 3328
- הצטרף: אפריל 2008
- מיקום: תל אביב
- נתן תודות: 223 פעמים
- קיבל תודות: 58 פעמים
דווקא המאמר מתייחס במדויק לקולנוע תוך התייחסות לצילום, עריכה, תסריט, בימוי, מוסיקה אלמנטים שמתחברים יחדיו רק בקולנוע.moco כתב:רוב הדברים שנאמרו במאמר ובתגובות פה, יכלו להיאמר באופן דומה על צורות אומנות נוספות כמו תיאטרון וספרות.
מעניין דווקא לעמוד על הדברים הייחודיים לכל צורת אומנות ובמקרה שלנו קולנוע.
אני חושב שהייחוד העירקי של הקולנוע בתרבות שלנו הוא בפופולאריות שלו והנגישות שלו, לאו דווקא בייחוד של המדיום.
תיאטרון דורש יותר מאמץ של התארגנות (וכמובן גם מאמץ כלכלי). ספר דורש זמן רב יותר.
כל אחד רואה סרטים. מעטים כיום קוראים ספרים. עוד פחות הולכים לתיאטרון.
מכאן שקל יותר לראות סרט לא טוב. עד שאתה מבין שהסרט לא טוב הוא כבר מסתיים.
תוכניות טלויזיה זו עוד יותר מוקצן.
מצד שני או בעצם מאותו צד, אם ראית סרט רע זה לא נורא כי לא השקעת הרבה זמן....
אני מסכים איתך שיותר קל לראות סרט לא טוב, יחד עם זאת, אם אני יודע מראש הסרט שאני אראה הוא לא טוב, כדוגמאת סרטי סטיבן סיגל, אין טעם בכלל להשקיע את השעתיים האלה
בנוסף, רציתי להגיב להתייחסויות לסרטי B. נתחיל עם זה ש"פסיכו" של היצ'קוק נעשה כסרט B. הוא צולם על שאריות פילם מסרטי האולפן הטובים. הוא נעשה ב"זמן פנוי" של היוצרים והשחקנים (אני מזכיר שאותו תקופה צוותים ושחקנים היו חתומים עם אולפן ופשוט קבלו "צו התייצבות" לצילומים). הסרט לא תוכנן להיות יצירת מופת... הוא יצא ככה
עוד בנושא סרטי B, אני מאוד נהנה מסרטים שהם לאו דווקא סרטי איכות, זה היופי בצריכה תרבותית, שאנחנו יכולים לבחור את טיבה כל הזמן. הקסם שהקולנוע מציע אכן מאפשר לנו לבחור את סוג הבריחה שהוא מציע.
סרט קטן לפעמים יכול לתת חוויה גדולה מאוד...
בהחלט מתייחס אבל זה מה שכיניתי ה"ייחוד של המדיום".nadavck כתב:דווקא המאמר מתייחס במדויק לקולנוע תוך התייחסות לצילום, עריכה, תסריט, בימוי, מוסיקה אלמנטים שמתחברים יחדיו רק בקולנוע.moco כתב:רוב הדברים שנאמרו במאמר ובתגובות פה, יכלו להיאמר באופן דומה על צורות אומנות נוספות כמו תיאטרון וספרות.
מעניין דווקא לעמוד על הדברים הייחודיים לכל צורת אומנות ובמקרה שלנו קולנוע.
אני חושב שהייחוד העיקרי של הקולנוע בתרבות שלנו הוא בפופולאריות שלו והנגישות שלו, לאו דווקא בייחוד של המדיום.
תיאטרון דורש יותר מאמץ של התארגנות (וכמובן גם מאמץ כלכלי). ספר דורש זמן רב יותר.
כל אחד רואה סרטים. מעטים כיום קוראים ספרים. עוד פחות הולכים לתיאטרון.
מכאן שקל יותר לראות סרט לא טוב. עד שאתה מבין שהסרט לא טוב הוא כבר מסתיים.
תוכניות טלויזיה זו עוד יותר מוקצן.
מצד שני או בעצם מאותו צד, אם ראית סרט רע זה לא נורא כי לא השקעת הרבה זמן....
אני מסכים איתך שיותר קל לראות סרט לא טוב, יחד עם זאת, אם אני יודע מראש הסרט שאני אראה הוא לא טוב, כדוגמאת סרטי סטיבן סיגל, אין טעם בכלל להשקיע את השעתיים האלה
...
לקולנוע יש את האלמנטים המיוחדים שלו (כפי שציינת) ולצורות אומנות אחרות יש את האלמנטים המיוחדים שלהן.
אם היית כותב על ספרות אז לא היית כותב על זויות צילום, ובמקום זה היית כותב על היבטים אחרים כמו השימוש בשפה הכתובה.
מה שרציתי להגיד הוא שלקולנוע יש ייחוד נוסף שהוא מעבר לכך שלכל אומנות יש את הייחוד שלה. הייחוד הזה הוא הפופולאריות הרבה שלו.
משה
- Lior_M
-
- חבר שלא מהעולם הזה
- תגובות: 8128
- הצטרף: מרץ 2006
- מיקום: נס-ציונה
- נתן תודות: 418 פעמים
- קיבל תודות: 473 פעמים
אני חושב שהניסיון לסווג אומנות כלשהי ולא רק סרטים לטוב ורע, הוא ניסיון חסר טעם שנופל להגדרות של מכנים משותפים או לחילופין חוויה שהיא סובייקטיבית לחלוטין. הריי אם כולנו היינו אוהבים או מתרגשים מאותו דבר העולם שלנו היה מאוד משעמם ( בכל מקרה אנחנו בדרך לשם, ע"ע תוכניות ריאליטי ותרבות הרייטינג ).
נכון, בכל פרופסיה יש קונוונציות וכללי עשה אל תעשה אבל לרוב האנשים מאוד קשה יהיה קשה לבחון אומנות לפי הקריטריונים האלו.
מכיוון שמבקרי הקולנוע מבינים או אמורים להבין דבר או שניים בקולנוע, הציון שהם נותנים לסרט מתבסס על קריטריונים שנקבעו על ידי הפרופסיה. כלומר, נרטיב, צילום, בימוי, משחק ועריכה שהם בדרך כלל דברים אובייקטיביים, ומוסיפים את עוצמת ההתרגשות שלהם לתוצאה הסופית. אבל מה שבעיניהם ( ובצדק ) נחשב ליצירת מופת סביר להניח שלא יעבור את מחסום ההקרנה בסנימטק. למה זה קורה ? כי הקהל ברובו בוחן את המדיום הקולנועי לפי קריטריונים אחרים לגמריי. כחסר השכלה קולנועית פורמלית הוא אינו מבין את אומנות הבימוי, אומנות הצילום ולא יודע להעריך תסריט או נרטיב טוב. כל מה שהקהל מחפש זה ריגוש מיידי ( שזה בסדר גמור כי אנחנו לא יכולים לקבוע את היררכיית הצרכים של אנשים אחרים ).הקהל מחפש סרט שיגרום לו לקפוץ או להתכווץ בכיסא, אבל גם סרט שהוא ישכח כבר בכניסה לאוטו בחניון. את הבודדים שבאמת מבינים קולנוע אפשר למצוא בסנימטקים או בפסטיבלים.
אבל בעיני האדם הממוצע הם סתם חנונים עם משקפיים שחטפו מכות בתיכון ..
נכון, בכל פרופסיה יש קונוונציות וכללי עשה אל תעשה אבל לרוב האנשים מאוד קשה יהיה קשה לבחון אומנות לפי הקריטריונים האלו.
מכיוון שמבקרי הקולנוע מבינים או אמורים להבין דבר או שניים בקולנוע, הציון שהם נותנים לסרט מתבסס על קריטריונים שנקבעו על ידי הפרופסיה. כלומר, נרטיב, צילום, בימוי, משחק ועריכה שהם בדרך כלל דברים אובייקטיביים, ומוסיפים את עוצמת ההתרגשות שלהם לתוצאה הסופית. אבל מה שבעיניהם ( ובצדק ) נחשב ליצירת מופת סביר להניח שלא יעבור את מחסום ההקרנה בסנימטק. למה זה קורה ? כי הקהל ברובו בוחן את המדיום הקולנועי לפי קריטריונים אחרים לגמריי. כחסר השכלה קולנועית פורמלית הוא אינו מבין את אומנות הבימוי, אומנות הצילום ולא יודע להעריך תסריט או נרטיב טוב. כל מה שהקהל מחפש זה ריגוש מיידי ( שזה בסדר גמור כי אנחנו לא יכולים לקבוע את היררכיית הצרכים של אנשים אחרים ).הקהל מחפש סרט שיגרום לו לקפוץ או להתכווץ בכיסא, אבל גם סרט שהוא ישכח כבר בכניסה לאוטו בחניון. את הבודדים שבאמת מבינים קולנוע אפשר למצוא בסנימטקים או בפסטיבלים.
אבל בעיני האדם הממוצע הם סתם חנונים עם משקפיים שחטפו מכות בתיכון ..
בעבר טכנאי סאונד באולפני טריטון כיום עוסק בתחום ההי-טק.
הקולנוע שלי
הקולנוע שלי
בהמשך הדיון צריך לקחת בחשבון את מי שואלים ובעיקר מה גילו של הנשאל,לדוגמה סרטים מלפני 40 45 שנה היו הרבה יותר חזקים ונחרתים בזכרון למרות היותם חלק גדול בשחור לבן.
אם אני שואל היום צעירים,מי היו קירק דוגלאס,טוני קורטיס,זיאן גבן,הומפרי בוגארט,אינגריד ברגמן,ריצרד ברטון,לורנס אוליביה,אלן דילון,זיאן פול בלמונדו וכו' אין להם מושג.גם התקופה קובעת מאוד לגבי העדפות לסרטים.בזמנו השאיפה של הצעירים היתה להדמות להזדהות ולחכות את הגיבורים.מכרו אז ארנקים עם תמונות של אלן דילון או אלביס.הסתובבו עם מסרק בכיס האחורי כדי לדאוג לתסרוקת בדמוי שובר גלים.צעירים לבשו בגדים שחורים וחגורות עם מסמרים כדי להזדהות ל-"זורו" או קלינט איסטווד.לבשו חולצה בלי שרוולים עם שרירים מנופחים כדי להזדהות עם "מציסטה".
היה לי את הכיף מגיל 5 בערך שהורי לקחו אותי בקור של מינוס מעלות לכל הסרטים הבלתי נשכחים הללו.
היום יש לי את רובם ואני רואה אותם מדי פעם,אבל,יחד עם ילדי על גבי ה-KURO
אם אני שואל היום צעירים,מי היו קירק דוגלאס,טוני קורטיס,זיאן גבן,הומפרי בוגארט,אינגריד ברגמן,ריצרד ברטון,לורנס אוליביה,אלן דילון,זיאן פול בלמונדו וכו' אין להם מושג.גם התקופה קובעת מאוד לגבי העדפות לסרטים.בזמנו השאיפה של הצעירים היתה להדמות להזדהות ולחכות את הגיבורים.מכרו אז ארנקים עם תמונות של אלן דילון או אלביס.הסתובבו עם מסרק בכיס האחורי כדי לדאוג לתסרוקת בדמוי שובר גלים.צעירים לבשו בגדים שחורים וחגורות עם מסמרים כדי להזדהות ל-"זורו" או קלינט איסטווד.לבשו חולצה בלי שרוולים עם שרירים מנופחים כדי להזדהות עם "מציסטה".
היה לי את הכיף מגיל 5 בערך שהורי לקחו אותי בקור של מינוס מעלות לכל הסרטים הבלתי נשכחים הללו.
היום יש לי את רובם ואני רואה אותם מדי פעם,אבל,יחד עם ילדי על גבי ה-KURO
~~~בן אדם צריך לדעת הרבה מאוד כדי לדעת כמה מעט הוא יודע ~~~
אני רואה התיחסות שלכם יותר לטכניקה של עשיית הסרטים
אבל הדיון הוא על סרט טוב או רע ולא לימודי קולנוע.מה זה מעניין אותי זוויות צילום,תאורה,איזה עדשות השתמשו וכו'.יוצר טוב עושה סרט טוב מכל הבחינות והחשוב ביותר העלילה.
האם הביקורת על ספר,לוקחת בחשבון שהסופר כתב אותו לאור נרות ,בחדר קר, היה רעב,היה לו אבנים בכליות וחייב שכר דירה ? אבל ביננו,הסופרים הללו לרוב הוציאו יצירות מופת
אבל הדיון הוא על סרט טוב או רע ולא לימודי קולנוע.מה זה מעניין אותי זוויות צילום,תאורה,איזה עדשות השתמשו וכו'.יוצר טוב עושה סרט טוב מכל הבחינות והחשוב ביותר העלילה.
האם הביקורת על ספר,לוקחת בחשבון שהסופר כתב אותו לאור נרות ,בחדר קר, היה רעב,היה לו אבנים בכליות וחייב שכר דירה ? אבל ביננו,הסופרים הללו לרוב הוציאו יצירות מופת
~~~בן אדם צריך לדעת הרבה מאוד כדי לדעת כמה מעט הוא יודע ~~~
האנלוגיה שעשית פה מוטעית. לא מתענינים במצבו האישי של הבמאי.XEON כתב:אני רואה התיחסות שלכם יותר לטכניקה של עשיית הסרטים
אבל הדיון הוא על סרט טוב או רע ולא לימודי קולנוע.מה זה מעניין אותי זוויות צילום,תאורה,איזה עדשות השתמשו וכו'.יוצר טוב עושה סרט טוב מכל הבחינות והחשוב ביותר העלילה.
האם הביקורת על ספר,לוקחת בחשבון שהסופר כתב אותו לאור נרות ,בחדר קר, היה רעב,היה לו אבנים בכליות וחייב שכר דירה ? אבל ביננו,הסופרים הללו לרוב הוציאו יצירות מופת...
האנלוגיה הנכונה היא שאכן בביקורת על ספר לוקחים בחשבון באיזה מבני שפה השתמש הסופר ואיך הוא בנה את המסגרת וכו. לא רק מה העלילה.
העלילה היא רק חלק גם מסרטים וגם מספרים. הרי את העלילה של כל ספר או סרט ניתן להגיד תוך 5 דקות.
מה שנכון הוא שהביקורת המקצועית לא אומרת הרבה על האם בן אדם מסוים יהנה מהסרט או ספר.
משה
נאדה,
תודה על המאמר המעניין, אחלה...
חוץ מזה שאני לא מסכים עם כלום... במיוחד לא עם זה שהסנדק זו יצירת מופת...
אבל ככה זה בחיים...
דיון כזה הוא מטבעו רחב מידי ודורש צמצום גזרות.
קודם כל, למרות שהגבול לא תמיד ברור, ולמרות שיש ויהיו מתנגדים, ולמרות שאנשים ישר נכנסים למגננה ומתייחסים לכך כיהירות, יש צורך להפריד בין אמנות בידורית לאמנות לשמה. גם בקולנוע, כמו בכל מדיה אמנותית אחרת. זה יהיה לא הוגן לשפוט את האיכות (כלשהי) של מכאל בן יעקוב יחסית לזו של בטהובן... אין מה לעשות וצריך להישיר עם העובדה הזו מבט, כמו שאין מה להשוות בין הרי פוטר לבין בעקבות הזמן האבוד... אני שמח שגיאעזרא העלה את שר הטבעות... הספרים בהחלט מהמהנים ביותר שקיימים, אבל, יצירה ספרותית גדולה, מה לעשות, הם לא. (את הסרטים אני מסרב לראות... מתוך כבוד עצום לספרים... )
אז קודם כל נפריד בין סרטים שהם בידוריים לבין כאלו שהם בסקלה של אמנות.
עכשיו אפשר לצמצם עוד יותר את גזרות הפעולה.
כמו שנאדה רמז וגם אחרים הוסיפו, צריך להבדיל בין סרט טוב לסרט שאהבתי, ואפשר גם להוסיף- לסרט חשוב. אין שום סיבה לחפיפה בין התחומים, וישנם סרטים חשובים שהם לא טובים וכו'.
"סרט חשוב" נקבע בדרך כלל לפי ההשפעה שהייתה לו על הקולנוע או החברה בזמנו. זמר הג'אז הוא סרט חביב ביותר, לא רע, מהנה, אבל לא יותר מזה. חשיבותו הייתה אבל מכרעת כסרט המדבר הראשון, שקבע בעצם את ההצלחה של הטון בסרט, ובכך הכריח את התעשייה לעבור מהראינוע לקולנוע.
בתחום אחר, המחזמר שיער הוא בפרוש לא יצירת מופת... יש מחזות זמר מהתקופה שלוקחים בנוק אאוט, אבל הוא שימש כשופר לקול של דור (שחסר היום משום מה אצלכם בישראל) ולכן חשיבותו גדולה מאיכותו. (אפשר גם להוסיף את השירים של גון בעסה, כדוגמה)
"סרט שאהבתי", כולם יודעים מה זה. וזה מאוד סובייקטיבי, למרות שאם הסובייקט ידוע זה כבר נהיה אובייקטיבי... (מוכן להסביר אם זה לא ברור )
"סרט טוב" זה לא פשוט להסביר...
אנחנו אומרים על משהו טוב, כשהוא משיג את המטרה שלו. למשל שחקן כדורגל טוב הוא זה שמביא לניצחון כי הניצחון הוא המטרה וכו'
פעם כשהייתי צעיר, שיחקתי בקבוצת כדור סל בליגה נמוכה מאוד בברלין. היו לנו משחקים רשמיים עם שופטים וכל זה. פעם היה משחק, שמסיבה כלשהי (לא זוכר למה) היה צריך להיגמר בהכרעה ולא יכול היה להיגמר בתקו. עשר שניות לסיום אנחנו מובילים בשתי נקודות. הכדור מגיע אלי. אני ישר אומר לח'ברה שאני מחזיק בכדור שמונה שניות ואז שם סל עצמי... (כך שתהיה הארכה ונוכל לשחק עוד איזה עשר דקות)הייתם צריכים לראות איזה צעקות קיבלתי...
אין ספק שאם המטרה לנצח במשחק, הייתי השחקן הגרוע עלי אדמות...
כדי להסביר מה זה סרט טוב, צריכים קודם להגדיר מה המטרה של הסרט... אם המטרה להביא לרווחים לחברת ההפקה, הרי שאפשר לעשות רשימה מדויקת של ההכנסות ולראות וכו' ואם המטרה אחרת... צריך להסביר אותה...
אמשיך אולי אחר כך...
.
תודה על המאמר המעניין, אחלה...
חוץ מזה שאני לא מסכים עם כלום...
במיוחד לא עם זה שהסנדק זו יצירת מופת... אבל ככה זה בחיים...
דיון כזה הוא מטבעו רחב מידי ודורש צמצום גזרות.
קודם כל, למרות שהגבול לא תמיד ברור, ולמרות שיש ויהיו מתנגדים, ולמרות שאנשים ישר נכנסים למגננה ומתייחסים לכך כיהירות, יש צורך להפריד בין אמנות בידורית לאמנות לשמה. גם בקולנוע, כמו בכל מדיה אמנותית אחרת. זה יהיה לא הוגן לשפוט את האיכות (כלשהי) של מכאל בן יעקוב יחסית לזו של בטהובן... אין מה לעשות וצריך להישיר עם העובדה הזו מבט, כמו שאין מה להשוות בין הרי פוטר לבין בעקבות הזמן האבוד... אני שמח שגיאעזרא העלה את שר הטבעות... הספרים בהחלט מהמהנים ביותר שקיימים, אבל, יצירה ספרותית גדולה, מה לעשות, הם לא. (את הסרטים אני מסרב לראות... מתוך כבוד עצום לספרים...
)אז קודם כל נפריד בין סרטים שהם בידוריים לבין כאלו שהם בסקלה של אמנות.
עכשיו אפשר לצמצם עוד יותר את גזרות הפעולה.
כמו שנאדה רמז וגם אחרים הוסיפו, צריך להבדיל בין סרט טוב לסרט שאהבתי, ואפשר גם להוסיף- לסרט חשוב. אין שום סיבה לחפיפה בין התחומים, וישנם סרטים חשובים שהם לא טובים וכו'.
"סרט חשוב" נקבע בדרך כלל לפי ההשפעה שהייתה לו על הקולנוע או החברה בזמנו. זמר הג'אז הוא סרט חביב ביותר, לא רע, מהנה, אבל לא יותר מזה. חשיבותו הייתה אבל מכרעת כסרט המדבר הראשון, שקבע בעצם את ההצלחה של הטון בסרט, ובכך הכריח את התעשייה לעבור מהראינוע לקולנוע.
בתחום אחר, המחזמר שיער הוא בפרוש לא יצירת מופת... יש מחזות זמר מהתקופה שלוקחים בנוק אאוט, אבל הוא שימש כשופר לקול של דור (שחסר היום משום מה אצלכם בישראל) ולכן חשיבותו גדולה מאיכותו. (אפשר גם להוסיף את השירים של גון בעסה, כדוגמה)
"סרט שאהבתי", כולם יודעים מה זה. וזה מאוד סובייקטיבי, למרות שאם הסובייקט ידוע זה כבר נהיה אובייקטיבי...
(מוכן להסביר אם זה לא ברור )"סרט טוב" זה לא פשוט להסביר...
אנחנו אומרים על משהו טוב, כשהוא משיג את המטרה שלו. למשל שחקן כדורגל טוב הוא זה שמביא לניצחון כי הניצחון הוא המטרה וכו'
פעם כשהייתי צעיר, שיחקתי בקבוצת כדור סל בליגה נמוכה מאוד בברלין. היו לנו משחקים רשמיים עם שופטים וכל זה. פעם היה משחק, שמסיבה כלשהי (לא זוכר למה) היה צריך להיגמר בהכרעה ולא יכול היה להיגמר בתקו. עשר שניות לסיום אנחנו מובילים בשתי נקודות. הכדור מגיע אלי. אני ישר אומר לח'ברה שאני מחזיק בכדור שמונה שניות ואז שם סל עצמי... (כך שתהיה הארכה ונוכל לשחק עוד איזה עשר דקות)הייתם צריכים לראות איזה צעקות קיבלתי...
אין ספק שאם המטרה לנצח במשחק, הייתי השחקן הגרוע עלי אדמות...
כדי להסביר מה זה סרט טוב, צריכים קודם להגדיר מה המטרה של הסרט... אם המטרה להביא לרווחים לחברת ההפקה, הרי שאפשר לעשות רשימה מדויקת של ההכנסות ולראות וכו' ואם המטרה אחרת... צריך להסביר אותה...
אמשיך אולי אחר כך...
.
- nadavck
-
- חבר מביא חבר
- תגובות: 3328
- הצטרף: אפריל 2008
- מיקום: תל אביב
- נתן תודות: 223 פעמים
- קיבל תודות: 58 פעמים
אני מגיב באופן כללי לכל מני דברים שנאמרו כאן מבלי להתייחס באופן אישי (אני מקווה שזה לא מעליב).
נתחיל עם זה שאני מאמין שקולנוע = בידור - נקודה!! כך גם ספרות, מחזות וכו'...
עכשיו אפשר להתחיל להגדיר מה זה "בידור" - יש אנשים שרוצים לראות מכות, יש שרוצים לחשוב, לצחוק, לרעוד, לבכות וכו'.
כך שההבדלה בין קולנוע שהוא "אמנות" לבין קולנוע שהמטרה שלו היא "לעשות כסף" אינה רלוונטית. אני מכיר את הגישה אבל לא מסכים איתה. ושוב אני חוזר לדוגמאת "פסיכו" של היצ'קוק - סרט שנעשה בתור סרט B מוצהר, ללא כוונות להיות אמנותי, איכותי, או מיוחד. ווואלה!!! יצא יצירת מופת שהפכה לאבן דרך בהסטוריה של הקולנוע. לא היתה שם כוונה אמנותית מוצהרת ובעלת חשיבות עצמית.
הקולנוע אף פעם לא התכוון להיות "אמנות" - הוא הפך לכזה עם הזמן. להתחיל להגדיר מה היא אמנות זה כבר גדול עלי מעל ומעבר. אני מאלה שנצמדים לכך שכל מה שהיוצר שלו מגדיר כאמנות אני מוכן "לאכול" כאמנות (אבל זה באמת קצה קצהו של מזלג ענק).
במהלך הכתיבה ניהלתי כמה שיחות עם חברים על הנושא של קולנוע טוב ולא טוב. חבר אחד ממש רתח מזעם שאני בכלל מנסה להגדיר את הנושא. הוא מאוד לא הסכים שבכלל ניתן לשפוט כך קולנוע. אבל ברגע שעברנו מקולנוע לספרות, פתאום הוא הסכים שיש ספרות טובה וספרות טובה פחות. כנראה שיש משהו בקולנוע, שהוא כל כך המוני ומוכר שקשה לנו לנתק את עצמנו ממנו.
אני לא מסכים שיש "מלומדים" שיכולים לבקר קולנוע. הקולנוע כבר בן למעלה ממאה שנה. אני נולדתי לעולם של קולנוע ובלוק-בסטרים. הקולנוע זורם בדמי ובדמם של כל בני הדור (וגם הדור שלפני)... אנחנו כבר יודעים לבד לזהות סרט טוב וסרט לא טוב (ואני לא מדבר על טעם) מבלי משישהו מלומד יגיד לנו מה לחשוב.
אבל שוב... בסופו של דבר, זה מאוד סובייקטיבי ומתקשר לזמן ומקום...
אני שמח מאוד שמתפתח דיון טוב בנושא, כמי שאוהב קולנוע אני תמיד שמח להתפלצף
נתחיל עם זה שאני מאמין שקולנוע = בידור - נקודה!! כך גם ספרות, מחזות וכו'...
עכשיו אפשר להתחיל להגדיר מה זה "בידור" - יש אנשים שרוצים לראות מכות, יש שרוצים לחשוב, לצחוק, לרעוד, לבכות וכו'.
כך שההבדלה בין קולנוע שהוא "אמנות" לבין קולנוע שהמטרה שלו היא "לעשות כסף" אינה רלוונטית. אני מכיר את הגישה אבל לא מסכים איתה. ושוב אני חוזר לדוגמאת "פסיכו" של היצ'קוק - סרט שנעשה בתור סרט B מוצהר, ללא כוונות להיות אמנותי, איכותי, או מיוחד. ווואלה!!! יצא יצירת מופת שהפכה לאבן דרך בהסטוריה של הקולנוע. לא היתה שם כוונה אמנותית מוצהרת ובעלת חשיבות עצמית.
הקולנוע אף פעם לא התכוון להיות "אמנות" - הוא הפך לכזה עם הזמן. להתחיל להגדיר מה היא אמנות זה כבר גדול עלי מעל ומעבר. אני מאלה שנצמדים לכך שכל מה שהיוצר שלו מגדיר כאמנות אני מוכן "לאכול" כאמנות (אבל זה באמת קצה קצהו של מזלג ענק).
במהלך הכתיבה ניהלתי כמה שיחות עם חברים על הנושא של קולנוע טוב ולא טוב. חבר אחד ממש רתח מזעם שאני בכלל מנסה להגדיר את הנושא. הוא מאוד לא הסכים שבכלל ניתן לשפוט כך קולנוע. אבל ברגע שעברנו מקולנוע לספרות, פתאום הוא הסכים שיש ספרות טובה וספרות טובה פחות. כנראה שיש משהו בקולנוע, שהוא כל כך המוני ומוכר שקשה לנו לנתק את עצמנו ממנו.
אני לא מסכים שיש "מלומדים" שיכולים לבקר קולנוע. הקולנוע כבר בן למעלה ממאה שנה. אני נולדתי לעולם של קולנוע ובלוק-בסטרים. הקולנוע זורם בדמי ובדמם של כל בני הדור (וגם הדור שלפני)... אנחנו כבר יודעים לבד לזהות סרט טוב וסרט לא טוב (ואני לא מדבר על טעם) מבלי משישהו מלומד יגיד לנו מה לחשוב.
אבל שוב... בסופו של דבר, זה מאוד סובייקטיבי ומתקשר לזמן ומקום...
אני שמח מאוד שמתפתח דיון טוב בנושא, כמי שאוהב קולנוע אני תמיד שמח להתפלצף
נדב
בחברה שאני עובד אנחנו קבוצה שמתכנסת פעם בחודשיים באחד מבתי המשתתפים לשמיעת הרצאה מיוחדת ממרצים ידועים, כל פעם בנושא אחר כמובן.
לא מזמן היתה לנו הרצאה בנושא הגלוי והנסתר בסרטים.
בלי היסוס הייתי מחליף אותך עם המלומדת שהרצת לנו בנושא :מלך:
בחברה שאני עובד אנחנו קבוצה שמתכנסת פעם בחודשיים באחד מבתי המשתתפים לשמיעת הרצאה מיוחדת ממרצים ידועים, כל פעם בנושא אחר כמובן.
לא מזמן היתה לנו הרצאה בנושא הגלוי והנסתר בסרטים.
בלי היסוס הייתי מחליף אותך עם המלומדת שהרצת לנו בנושא :מלך:
מוטי
במקום העבודה הקודם שלי, הייתי בהרצאת על קולנוע (לא זוכר את הנושא המדוייק) שניתנה על ידי גידי אורשר.motico כתב:נדב
בחברה שאני עובד אנחנו קבוצה שמתכנסת פעם בחודשיים באחד מבתי המשתתפים לשמיעת הרצאה מיוחדת ממרצים ידועים, כל פעם בנושא אחר כמובן.
לא מזמן היתה לנו הרצאה בנושא הגלוי והנסתר בסרטים.
בלי היסוס הייתי מחליף אותך עם המלומדת שהרצת לנו בנושא :מלך:...
היה מעניין מאוד.
משה
- nadavck
-
- חבר מביא חבר
- תגובות: 3328
- הצטרף: אפריל 2008
- מיקום: תל אביב
- נתן תודות: 223 פעמים
- קיבל תודות: 58 פעמים
איזה כיף לקבל תגובות חמותmotico כתב:נדב
בחברה שאני עובד אנחנו קבוצה שמתכנסת פעם בחודשיים באחד מבתי המשתתפים לשמיעת הרצאה מיוחדת ממרצים ידועים, כל פעם בנושא אחר כמובן.
לא מזמן היתה לנו הרצאה בנושא הגלוי והנסתר בסרטים.
בלי היסוס הייתי מחליף אותך עם המלומדת שהרצת לנו בנושא :מלך:...
תודה רבה!ראשית, הכתבה היא תענוג לקריאה :)
כבר מחכה לכתבה הבאה שלך נדב.
שנית,
שתי האגורות שלי לגבי קולנוע טוב:
סרט טוב הוא סרט שעושה אחד מהבאים:
א. גורם לי לחשוב עליו גם אחרי שהסרט הסתיים (פחות שכיח והסרט שהכי זכור לי בהקשר זה לאחרונה הוא "נראתה לאחרונה" שהתפספס קצת בארץ).
ב. אתה ממש נכנס לסרט וחושב מה היית עושה אתה במצב זה
ג. מבדר אותי (ופה כבר נכנסים גם הרבה מאוד סרטים שלא ממש נחשבים איכותיים).
שלישית,
לא זוכר מי כתב את זה, אבל התכוונת ברצינות שהסנדק זו לא יצירת מופת?!!
אחרון חביב,
מישהו אמר כאן שהוא לא בוחר את הסרטים לפי הבימאי - זה הדבר הראשון לדעתי שיש להתייחס אליו. בימאי טוב הוא שמעצב את הסרט ומחבר את כל האלמנטים יחד.
ההבדלים בין האביר האפל לענק הירוק (שאני דווקא מחבב מאוד) הם לא רק בגלל הבדלים ביכולות בימוי, אלא כי לנולאן יש כזה מעמד כבימאי שהוא יכל לעצב את הסרט בצורה שהיא בכלל לא מיינסטרימית והעצימה מאוד את הסרט. אדוארד נורטון הוא לטעמי שחקן טוב בהרבה מאשר כריסטיאן בייל וזה עדיין לא הפך את הענק הירוק לסרט טוב יותר, כי ההשפעה של הבימאי תמיד תהיה גדולה יותר. קח לדוגמא את הענק הירוק הקודם. הנגיעות של הבימאי כ"כ מורגשות (לרעה) שגם שחקנים טובים בד"כ (אריק האנה, ויליטם הרט וג'ניפר קונלי) לא הצילו את הסרט.
שנית,
שתי האגורות שלי לגבי קולנוע טוב:
סרט טוב הוא סרט שעושה אחד מהבאים:
א. גורם לי לחשוב עליו גם אחרי שהסרט הסתיים (פחות שכיח והסרט שהכי זכור לי בהקשר זה לאחרונה הוא "נראתה לאחרונה" שהתפספס קצת בארץ).
ב. אתה ממש נכנס לסרט וחושב מה היית עושה אתה במצב זה
ג. מבדר אותי (ופה כבר נכנסים גם הרבה מאוד סרטים שלא ממש נחשבים איכותיים).
שלישית,
לא זוכר מי כתב את זה, אבל התכוונת ברצינות שהסנדק זו לא יצירת מופת?!!
אחרון חביב,
מישהו אמר כאן שהוא לא בוחר את הסרטים לפי הבימאי - זה הדבר הראשון לדעתי שיש להתייחס אליו. בימאי טוב הוא שמעצב את הסרט ומחבר את כל האלמנטים יחד.
ההבדלים בין האביר האפל לענק הירוק (שאני דווקא מחבב מאוד) הם לא רק בגלל הבדלים ביכולות בימוי, אלא כי לנולאן יש כזה מעמד כבימאי שהוא יכל לעצב את הסרט בצורה שהיא בכלל לא מיינסטרימית והעצימה מאוד את הסרט. אדוארד נורטון הוא לטעמי שחקן טוב בהרבה מאשר כריסטיאן בייל וזה עדיין לא הפך את הענק הירוק לסרט טוב יותר, כי ההשפעה של הבימאי תמיד תהיה גדולה יותר. קח לדוגמא את הענק הירוק הקודם. הנגיעות של הבימאי כ"כ מורגשות (לרעה) שגם שחקנים טובים בד"כ (אריק האנה, ויליטם הרט וג'ניפר קונלי) לא הצילו את הסרט.
אתר הבית שלי - www.ezway.co.il
