ולמען הנוחות, הריהי לפניכם :
נתחיל בזה שלדעתי המקור הוא מה שיש על המדיה, ולכן הנאמנות למקור מתבטאת בכך שהמגבר בסה"כ משנה את האמפליטודה של הסיגנל שהוא מקבל. מגבר אידיאלי, לפיכך, יעשה את זה ורק את זה.הויכוח הוא לא אם יש "נאמנות למקור" אלא מה זה המקור בכלל.
יש שיגידו (כמוך) שהמקור הוא מה שיש על המדיה ואז באמת ניתן למדוד אחד מול השני, אבל יש הרבה אחרים שהמקור עבורם זה הכלי נגינה או הזמר במציאות ואז ההשוואה בעייתית.
לדוגמא: מגבר שפופרות כולל אחוזי עיוות שלמים - לדידך, יש פחות נאמנות למקור עם מגבר כזה, לעומת זאת, יש המון אנשים שאוהבים את מגברי השפופרות כי המוסיקה נשמעת להם יותר "אמיתית".
מי צודק?
(רמז - כולם!)...
אבל לפי השיטה השניה (שהיא סובייקטיבית לחלוטין) איך המגבר יכול לקרב אותך למקור המוסיקלי ?
בוא נניח שבהקלטה מסויימת העיוות שמכניס המגבר אכן גורם לצליל להישמע חם יותר / עגול יותר / כבד יותר / או מה שלא תרצו יותר. ובואו נניח שזה נשמע לאוני המאזין (הספציפי) "קרוב" יותר לצליל של הכלי המקורי (נניח פסנתר). (לא ניכנס לזה שפסנתרים שונים נשמעים אחרת, שפסנתרנים שונים נשמעים אחרת ושפסנתר בבית נשמע אחרת מפסנתר באולם ונשמע אחד מפסנתר באולפן, ועוד)
האם אותו עיוות אינהרנטי כשיבוצע על ידי המגבר על כלי אחר, אפילו באותה הקלטה, יתן גם הוא, בהכרח, תוצאה שקרובה יותר למקור הכלי ?
האם בהכרח העיוות שגרם לפסנתר להישמע יותר כמו פסנתר יגרום גם לכינור להישמע יותר כמו כינור ולחליל להישמע יותר כמו חליל ?
לטעמי התשובה היא חד משמעית לא. ולו רק מפני שמאפייני הצליל של כל אחד מהכלים שונים לגמרי, ומניפולציה על גורם מסויים שמיטיבה עם כלי אחד תהרוס את הצליל של האחר.
עיוות יכול בהחלט להיות נעים לאוזן אבל כשהתנאים משתנים (הקלטה אחרת, כלים אחרים - ואפילו באותו "סוג" מוסיקה) העיוות שהיה מענג הופך למטרד. והרי אי אפשר "לשחק" בבית (באולפן - אפשר וזה גם מה שעושים, וזה עוד עניין של נאמנות למקור) עם העיוות המובנה של המגבר ולהתאים אותו באופן מקומי לכל אחד מהכלים.
לכן, להבנתי, הנאמנות למקור יכולה להיות רק אבסולוטית (קרי: לא יתכן שבהקלטה אחת המגבר יהיה נאמן למקור, וכשנחליף דיסק המגבר יפסיק להיות נאמן למקור) - ולכן יכולה להיות רק לסיגנל בכניסה של המגבר.
ד"א - האם בכלל יש יצרני מגברים שטוענים לנאנמות למקור החי ?
