סדרה תיעודית "הריקוד האחרון" על מייקל ג'ורדן לחובבי הכדורסל ולמעריצי ה- NBA בפרט. סיפור חייו כולל צילומים בלעדיים
של השחקן הגודל/טוב ביותר מבחינתי, שגרם לי להתעורר בשעות הקטנות של הלילה, ולישון לפעמים אצל חברים כדי לראות
אותו משחק. ( לא היו לי ערוצי ספורט) אין היום שום ספורטאי שריתק אותי למסך כמו מייקל ג'ורדן. (וכנראה גם לא יהיה)
אולי בתקופה הנוכחית הצליח לעשות את זה מעט אנדרסון סילבה. (לוחם ענק) https://www.imdb.com/title/tt8420184/
תשודר ב -20 באפריל 2020 בנטפליקס. (שיתוף פעולה של נטפליקס עם ESPN)
כי מייקל ג'ורדן היה אחד ויחיד, אחד שהיה בולט יותר מהשאר, היום כבר אין דברים כאלה.
כולם ישרו קו פחות או יותר, גם תחרות ההטבעות היום לא מעניינת כי משום מה אנחנו כבר לא מופתעים מהיכולות של השחקנים.
גם אני מהתקופה של דר. ג'יי, מג'יק,בירד, קארים, דומיניק ווילקינס, פט יואינג וכו... כולם היו גדולים, מייקל היה ענק.
שני פרקים זמינים בנטפליקס, פרק ראשון מדהים. סדרת דוקו שזוכה לאחוזי צפייה מאוד גבוהים.
וזה לא מפתיע שמדובר על מייקל ג'ורדן, ספורטאי שהצליח לרתק מיליונים למסך הטלוויזיה, ולסוחף עיר שלמה (שיקגו)
וזכה לאהדה בכל פינה בעולם. (שמזכירה במשהו את להקת "הביטלס")
מעולם לא הערצתי ספורטאי בצורה כזו שהלהיב אותי עד דמעות של אושר לעיתים - בכל נגיעה או זריקת בלתי אפשרית.
ואין צורך להיכנס לנושא מי השחקן ה -NBA הטוב/גדול בכל הזמנים, כי מבחינתי התשובה ברורה.
סדרת חובה לחובבי ה - NBA ובפרט של מייקל ג'ורדן. יש שם פרטים שלא הייתי יודע אם לא הסדרה הזו
כי תמיד התמקדו בשחקן עצמו, ולא מה שבתוך חדרי הלבשה או בהנהלה. מקווה שתמשיך להלהיב כמו בפרק הראשון.
כל הכבוד לנטפליקס.
שני פרקים בינתיים. הפקה מאוד מושקעת שבפועל מצטמצמת ל2 נושאים ידועים היטב בשנות ה90:
1. הסכסוך בין ההנהלה לשחקנים.
2. סקוטי פיפן מתבכיין על המשכורת שלו.
בפועל מחברים בין הנושאים.
את גרסת השחקנים כולם הכירו כי את מי מעניין ג'רי קראוס כשמייקל ג'ורדן ופיפן מתראיינים תחת כל עץ רענן ומציגים את הגרסה שלהם.
ציפיתי גם לצד של ההנהלה בסיפור אבל כרגע נראה שמתמקדים בלהציג את ג'רי קראוס כילד כאפות.
עריכה:
מתברר שג'רי קראוס מת לפני שלוש שנים. הזווית שלו מאוד חסרה.
נראה איך ימשיך. בכל מקרה מומלצת מאד לאוהדי הNBA של שנות ה90, גם אלו ששנאו את הבולס שנאת מוות (כמוני).
פרק שני מושלם. איזה יופי של סדרה - לא סתם 9.6/10 IMDb
הבניה של הסדרה כל כך מדויקת והרמונית בין דוקו, לבין קטעי כדורסל שמתמזגים באופן מושלם
שגם כיום ברבות השנים הם מצליחים להלהיב אותי. לארי בירד אומר שלא ראה שחקן שמשחק בצורה כל כך מושלמת
והוא כל כך צודק, כמו שאר חבריו לקבוצת הבוסטון סלטיקס שהיו בין הטובות בליגה, שאומרים את אותו דבר.
כואב לראות את השכר הנמוך של סקוטי פיפן שהיה אחד משחקני ה NBA הטובים בזמנו
אולם הרוויח שכר כמו של שחקן מתחיל.
סדרה שהיא תענוג וחוויה לכל חובב כדורסל, וגם אלו שלא. ( רק שלא תיגמר)
דווקא לטעמי הפרק השני חלש מאוד.
עובדתית:סקוטי פיפן התעק'ש על החוזה הנ"ל וחתם עליו בשמחה. כאשר למפרע ראה שהוא יכל להרוויח יותר פשוט עשה שביתה איטלקית וגידף את כל הקבוצה.
אני הייתי עושה את כל הפרק הזה בביקורתיות על פיפן, בטח לא על קראוס אבל כנראה שהרייטינג קובע.
ממשיכים בקו של לפרט על דברים שידענו ולהצניע את הדברים הפחות נוחים.
1. דניס רודמן הוא אדם חולה שצריך עזרה. התרבות האמריקאית שמרימה את הכוכבים שלה לגבהים ונותנת להם לעשות מה שבא להם רק מחמירה את המחלה. הסדרה ממשיכה בדיוק בקו הזה.
2. בינתיים אין שמץ של אזכור לרדיה של ג'ורדן בשחקני הבולס. נראה מה יהיה בהמשך.
3. הירידה של דטרויט בלי ללחוץ את היד של שחקני הבולס נראית מכוערת אבל היא תמצות המנטליות של הקבוצה ההיא.
4. פיפן המציא את עמדת הפוינט פורוורד? ברצינות?
עריכה:
5. כמובן שדילגו באלגנטיות על זה שג'ורדן הוא זה שדרש שיזרקו את קולינס וימנו את ג'קסון כמאמן ראשי.
פרק חמישי חלש, שישי סביר.
הסדרה מסתמנת כהאדרת מייקל ג'ורדן, אולי כהכנה לקראת ריצה שלו לתפקיד פוליטי כלשהו.
עד עכשיו קיבל ביקורת בדיוק על 2 דברים - אי תמיכה במועמד שחור וההימורים. גם הנושאים האלו רוככו מאוד כדי לא להוציא אותו רע.
חבל, לסדרה הזו היה פוטנציאל.
סדרה מצויינת, אני נהנה מכל רגע. לא בטוח שהייתי נהנה באותה מידה אם לא היה מדובר על תקופה שאני כנראה זוכר טוב יותר מכל תקופה אחרת בנבא. סדרות גמר שהייתי ער כל לילה בשביל לראות, ואחד הספורטאים היחידים שבאמת הערצתי.
יש סדרות שעשויות טוב יותר, קצת קשה לייצר את אותה רמה כשאתה צריך להתבסס על חומרים שצולמו לפני כל כך הרבה שנים.
מי שמצפה לביקורת נוקבת, אמיתית ולא מרוככת כלפי ג׳ורדן - צפויה לו אכזבה. הם לא מסתירים כלום, עד כה רוב הדברים השליליים שאי פעם נאמרו עליו הוזכרו בסדרה ולעיתים גם עם זרקור, אבל צריך להבין - ג׳ורדן אישר את כל הסרט. הוא לא היה מאשר כלום שהיה יכול לערער באמת את מעמדו.
מצד שני - זה ממש לא האדרה בשביל תפקיד פוליטי. בדיוק להיפך. משמר תודעה של מי השחקן הטוב ביותר בכל הזמנים באמת, לא מאדיר לצרכים אחרים, כי אם זו המטרה, זו דרך גרועה מאוד להשיג אותה.
ag43 כתב:
1. דניס רודמן הוא אדם חולה שצריך עזרה. התרבות האמריקאית שמרימה את הכוכבים שלה לגבהים ונותנת להם לעשות מה שבא להם רק מחמירה את המחלה. הסדרה ממשיכה בדיוק בקו הזה.
...
·דניס רודמן הוא ההוכחה לכך שאפשר להיות שונה מאוד מהנורמה ועדיין להתקבל על ידי החברה ולהצליח. יכולות ההכלה של גורדן פיפן וגקסון כלפיו היו תנאי הכרחי להצלחה שלו, וזה די מדהים שלשלושתם הייתה האינטלגנציה הריגשית בשביל זה.
רודמן בעצמו אומר שיכול היה בקלות לסיים כסוחר סמים, וכמו שכולנו יודעים סוף הסיפור הוא סוף טוב.
@ag43
·
בעיות נפשיות? איזהה בעיות נפשיות?
ללבוש בגדי כלה זה בעיה נפשית?
לצבוע את השיער זה בעיה נפשית?
לברוח לכמה ימים כדי לנקות את הראש זה בעיה נפשית?
להיות חבר של קים ג'ון און זה בעיה נפשית ? (או קי, אולי קצת...)
איפה פה אתה רואה בעיה נפשית?
אני רואה אדם שפשוט הוא "לא כמו כולם".
כיום החברה יודעת לקבל אנשים כאלה ה-ר-ב-ה יותר טוב מאשר בשנות ה 90, ומהבחינה הזו ג'ורדן ושות' פשוט הקדימו את זמנם בעשרים שנה.
בוא נשאל אחרת - האם אלכוהוליזם זו מחלה\בעיה נפשית? מכור לסמים כנ"ל? האם "תכיל" אותם ותתן להם עוד אלכוהול וסמים כי הם "לא כמו כולם" או תשלח אותם לגמילה?
או קי, כמובן שיש דברים שלא מופיעים, ושזו סידרה שכנראה מייקל אישר בה כל פריים.
עקבתי אז אחרי ה NBA, אבל לא באדיקות גדולה, אני לא מכיר סיפורים מאחורי הקלעים שאתה אולי מכיר.
