למסקנות האישיות שלי, כמובן, הגעתי זה מכבר, והרי הן (פחות או יותר):
1. ככל שחדר הצפיה קטן יותר, כך פחות מורגש ההבדל בין פרונט שכולל סנטר לבין פרונט של שני רמקולים בלבד, עד כדי זהות בחדרים קטנים מבחינת כיווניות הצליל (להבדיל מאופיו).
בחדר קטן ממש לא ניתן יהיה להבדיל (בהנחה שלרמקולים יש אימג' סביר ומעלה, כמובן).
בקיצוניות השניה- אולם קולנוע- היעדרו של סנטר יגרום לצליל שלא לבקוע מלפנים.
2. אין שום קשר בין הפירוט ואיכות הסאונד בסרט לבין חלוקתו ליותר או פחות רמקולים.
3. סנטרים נוטים למיקרופוניות ובהירות בהשוואה לרמקולים "מוזיקליים", כולל בהשוואה לרמקולים מאותה הסידרה, וכן לפחות באס (לא תמיד! אבל רוב אלו שבדקתי אי פעם). לכן סרטים עם סנטר, בד"כ, יישמעו קצת בהירים יותר.
4. זו כבר מסקנה אישית סובייקטיבית נטו- הרמקולים האחוריים לא משנים לי כמעט כלום. מעטים הסרטים שבהם הם ממש עושים משהו. כמו כן, בחדר קטן, אם לא יושבים במרכז, ויושבים לצד מישהו- שומעים בעיקר את זה שקרוב למקום הישיבה.
5. אפשר בסטריאו לקבל אחוז גדול מאפקטיי הכיווניות בסרטים. לדוגמה- מעבר של מכונית מימין לשמאל, תוך שהיא תישמע גם כעוברת במרכז בבירור.
לאור כל זאת, הדבר היחיד שחששתי להתגעגע אליו הוא עניין הסנטר. פחדתי שבסטריאו סרטים יישמעו לי עמומים, במיוחד דיאלוגים, ושאשמע את הרמקולים במקום את הסרט. אולם לאחר בדיקות רבות, בהן הגעתי למסקנות הנ"ל, הגעתי למסקנה שבחדר הצפיה שלי, שהוא בפירוש קטן (נמצא בסלון וממוקם לרוחבו) , הערך המוסף של הסאונד הרב ערוצי על פני הסטריאו קטן מאוד.
אז מעבר לשיתופכם בחוויות- למישהו כאן יש ניסיון דומה? האם לעוד מישהו (שכן איכפת לו מסרטים ואיכות השמע בהם, להבדיל ממי שמייעד את המערכת שלו למוזיקה בלבד) היו מחשבות כפירה בנחיצותו של הפורמט הרב ערוצי בבית?
אצלי לפחות, השלמתי עם מסקנותיי ברמה של לנקוט ב"שדרגת הפוכה" (כלומר להעיף דברים במקום לצבור עוד).
).
') javascript:emoticon('
')
באמת שלא שווה להשקיע.