שמתי לב שהטמפר שברשותי לא מכסה "הרמטית" את שפת המסננת. יש לי אפשרות "לשחק" תמיד עם הטמפר טיפה לצדדים של הקוטר (זה ממש טיפה, אולי 1 מ"מ).
זה הדוחסן (רם אבגי, "קופי-טק" בע"מ):
באחת ההזדמנויות שקפצתי לחנות אביזרי קפה, בדקתי דוחסנים אחרים ושמתי לב שיש כאלה ש-כן מכסים את המסננת שלי הרמטית. האם יש מקום להחלפת טמפר?
במכונות מנוף עדיף לדחוס חזק בכדי שבעת העליה של הבוכנה למעלה הוואקום שנוצר לא ירים את הקפה.
הלחץ שהבוכנה מייצרת גבוהה מאוד ועלול לעבור מהר דרך הקפה - במידה והדחיסה לא מהודקת מספיק.
לא התבלבל, אפשר לטחון דק עם דחיסה קלה ולקבל את אותה התנגדות של הקפה.
הכל תלוי בסגנון שלך ובמכונה שלך.
במכונת קפיץ שהבוכנה עולה לא נוצר וואקום אלא מגיע אויר דרך הקפה.
או שמורידים שוט בפעם אחת עם פרה-אינפיוז'ן ארוך או שמסדרים את הקפה ככה שאחרי הפרה-אינפיוז'ן יהיה מינימום צ'אנלינג.
את זה אפשר או בטחינה דקה ופרה אינפיוז'ן יותר ארוך או דחיסה יותר חזקה ופרה אינפיו'זן קצר או שעוד מעט נמצא עוד שיטות...
אם נניח לרגע ל WDT שמאוד עוזר פה, טחינה גסה והידוק חזק מתאימים במכונות מנוף לריסטרטו, ע"י פרה-אינפיוזן מהיר העלאת הבוכנה פעם אחת וחליטה.
העלאת בוכנה כאשר הקפה כבר ספוג במים אכן גורם לואקום ואז לאויר שנשאב דרך הקפה הספוג ומפרק אותו. ולמנה כפולה זו בעיה (כל העלאת בוכנה = קצת פחות מ 30 CC , אז צריך "להכין קפה" פעמיים)
אם הטחינה גסה, שום הידוק לא יעזור במקרה זה, העוגיה מתפרקת ומקבלים צ'אנלינג. אבל אם הקפה טחון דק, ההתנגדות טבעית ולא קשורה להידוק והיא נשמרת גם בהעלאה השניה.
חוץ מכל זה, גם לזמן החליטה יש משמעות ואם מרימים בוכנה פעם שניה כדי להאריך מנה, אז הזרימה צריכה להיות יחסית מהירה, וזה דוקא אומר טחינה גסה יותר...מי אמר שהחיים קלים? או שזה רק אני?
תכלס, WDT מאפשר טחינה גסה יותר עם פחות טאנלינג גם בהידוק יותר כבד.
אפשרות אחרת הינה להרים את המנוף עד מחצית מהדרך ממש עד כדי הגעה לחור הכניסה של המיים / אדים לצילנדר ורק אז לחבר את הידית עם הסלסלה.
שיטה זו מבטיחה שהידוק העוגיה לא ישתנה כתוצאה מהאוויר שמנסה להכנס לצילינדר בעת עליית הבוכנה כלפי מעלה.
בכדי לוודא שאני לא שיכור בדקתי שוב בלה-פאבוני האם נוצר ואקום כתוצאה מחיבור ידית עם קפה טחון דק + דחיסה חזקה + העלאת המנוף רק לאחר שהידית נעולה במקומה .
אופן הבדיקה - העלאת הידית למקסימום גובה ומייד לשחרר כל אחיזה בה - הייתה ירידה חלקית במצב הידית שיכולה להעיד על ואקום מסויים שנוצר עד לחדירת המיים לצילינדר (להזכירכם ללה-פאבוני לא קיים קפיץ מחזיר).
גם אני מחבר הידית רגע לפני ההגעה לנק' כניסת המים. הבעיה היא בהמשך, אחרי שנכנסו המים. כל העלאה של הבוכנה גורמת לשאיבת אויר דרך הקפה הרטוב.
או ששנינו אומרים אותו הדבר אבל במלים אחרות? כי טחינה דקה (בדיוק כפי שרשמת) פותרת את הבעיה
מעניין, אפשר אולי לטחון דק ולדחוס חזק, לבצע פרה אינפיוזן ואז לחלוט פעמיים, אמור לעבוד בתיאוריה לא רע
תנסה טחינה דקה + דחיסה חזקה
תאפשר לצילינדר להתמלא (מרגישים את המילוי בידית בעת האחיזה).
ממש איך שמסתיים המילוי לבצע שליש סחיטה לעצור,להמתין שניה ולאחריה להרים את המנוף לשיא הגובה להמתין שניה ולבצע סחיטה מלאה.
לפעמים נדרש סיבוב שני של שליש סחיטה לפני ביצוע הסחיטה המלאה .
אני ממליץ לכם להעיף את הידית ולעבוד רק עם נייקד ככה אפשר לראות כמה פרה-אינפיוז'ן נכון מוציא שוטים טובים.
מה שכן זה מצריך שינוי טכניקה (עוד לא מצאתי את האופטימלי)
אחרי מאמצים רבים (3 ימים) הצלחתי לפרק את הבוכנה עם הקפיץ ולגרז ושוב חזרתי לנקודת האפס...
לפרק עוד היה קל יחסית למרות שהקפיץ ממש קטלני. להחזיר היה בעייתי ואז ראיתי שהחזרתי הכל והמנוף הורכב הפוך (הוא לא סימטרי) ואז עשיתי הכל מהתחלה ובינתיים הג'יג שעשיתי נחרש... אבל בסוף הכל הסתדר.
ראשית, המטרה העיקרית של הנייקד היא לא לשפר את הקפה, אלא לעזור לנו להבין האם אנחנו דוחסים נכון, ולשפר את הטחינה והדחיסה.
לגבי שיפור בקפה - אין שיפור, אבל יש שוני. קפה דרך נייקד מתאפיין בכמות קרמה הרבה יותר גדולה (בדיוק כמו שאמרת בעצמך - לא נשאר קרמה בידית). יש אנשים שאוהבים את זה, ויש שלא. לגבי טעם הקפה - אין הבדל, כי מדובר באותו הקפה בדיוק, והידית לא משנה את טעמו בדרך.
נערך לאחרונה על ידי moti_r ב 24/06/2010 0:01, נערך פעם 1 בסך הכל.