אני ניגש לאניטה, שמתחממת כבר מעל לשעה, ומלטף אותה. יש רגעים שבהם אני יודע, מעל לכל ספק, שהיא אוהבת אותי. משהו במגע, בזוית שבו הידית מונחת בתוכה. הצורה שבה היא מדליקה לעברי את האור הירוק, כאילו מסמנת: הכל בסדר, יקירי, אני כאן ואני מוכנה. איתך תמיד.
ובכן, חברים, הערב היה רגע כזה.
טחנתי קפה טרי, מקליה בת 3 ימים. איכשהו אפילו הרוקי צחקקה בהנאה, בעודה פולטת את הקפה הטחון בעדינות שובבית. טמפרתי, דחסתי, עיגלתי, בדקתי - ודחפתי בעדינות נחושה את הקפה עמוק אל תוך האניטה.
היה ניכר שהיא נלהבת. כבר כשהרמתי את ידית החליטה היא גרגרה בהנאה והתחילה בעיסוי מוקדם של הקפה הדחוס.
תוך מס' שניות זה היה ברור. כבר בתחילת זרם הקפה, הנוזל היה נראה מדהים. תוך כדי שהוא נאסף לו בתוך הכוס המחוממת, כבר לא היה לי ספק - מדובר בגאד שוט. כל-כך התלהבתי מהמראה, שרצתי להביא את המצלמה, בעודי יודע שהצילום משמעו קפה שיתקרר מעט. אך לא היה לי אכפת.
צילמתי.
ולגמתי.
גאד שוט!
איכשהו כנראה היתה אוירה קוסמית חיובית בבית, כי גם הג'ין פלט לי קליה יפיפיה. כנראה שהטריק של 235 מעלות במקום 240 פשוט עובד נהדר. ללא פרופיל קליה, פשוט - 235 מעלות לכל אורך הדרך (תודה לכפיר על הטיפ!). קליתי ריקוד של תימני, בורונדי, סומטרה וברזיל. יצאה קליה אחידה, עגולה, ללא שמן מיותר.
קארמה טובה!
שבת שלום
