אני מבין שכבר ידוע לכולם שעם ציוד ווינטאג' טוב אפשר לבנות יופי של סאונד.
בשביל "רמת כניסה" מספיק לקחת איזה רסיבר בן 30 שעולה היום איזה 200$ ולקבל שוק מבחינת הסאונד.
אני דווקא רוצה להאיר על היבט אחר - על ציוד היי אנד.
במהלך השנים מצאתי את עצמי נפתר מציוד מודרני והולך על ציוד ווינטאג' כדי....... להתקדם מבחינת איכות הצליל.
אז היום אני עם מגבר בן 50, PRE בן 20, רמקולים בני 30 ואחרים בני 20 פלוס.
כל אחד מהנ"ל שייך מבחינתי לקטגוריה של "לא אמכור אותם לעולם".
זה קרה בעיקר בגלל שבמחירים די סבירים (בערך אבסולוטי) קיבלתי ביצועים נהדרים.
אני יודע שכדי לשפר עוד כמה אחוזים - אבל בלי לאבד את הנשמה של הצליל - אצטרך לשלם סכומים מאוד מאוד גבוהים.
אז כדי לסכם - אני מדבר על ציוד שגם בעבר היה נחשב להיי אנד, שעולה לא נוראה יקר לעומת ציוד חדש, אבל ממש לא זול יחסית לשאר ציוד ווינטיג'.
וגם בד"כ ציוד כזה גם דורש אוורול רציני כי הרכיבים כבר לא במיטבם אחרי 30 שנה - ויש כאן עלויות נוספות.
בסה"כ אני מאוד מרוצה מהפתרון.
זה אכן דורש וויתור מבחינה ציודופילית - כי בורמייסטר, KRELL או CAT חדשים ונוצצים נראים אחרת ומרגישים בהתאם.
יש לי יותר מחבר אחד שרוצים רק חדש – וזה לגיטימי אם כי די עצוב לראות מהצד כספים נשפכים...... ושוב ושוב ושוב.
כי לרוב עם ציוד מודרני איכשהו לא מצליחים להגיע ל-piece of mind.........
אבל בעבר ידעו לייצר סאונד נכון, השתמשו בחומרים מיוחדים, השקיעו את הנשמה בייצור, יכלו להרשות לעצמם להיות מיוחדים כי תחרות הייתה פחות נוקשה ולא היה צורך להילחם על כל סנט בעלויות ייצור.
אודיופילים יפנים כבר גילו את העובדות האלו מזמן...........
כן יכולים להקרא וינטאג'.
