ניסוי סטריאו עם סוויץ אודיופילי

[MrSound]

רפרפתי בשרשור,
Itay123, כל הכבוד על הסבלנות שבתגובות המפורטות שלך.

רוברט נכנס בסערה בטענה מגובה בניסיון מעשי של בדיקות ומבחנים רבים והיא שכשיש התאמה מבחינת חשמלית לא ניתן לשמוע הבדלים בין מגברים.

כמו שרשמו לפניי
בכך רוברט סגר את הפינה לכל מי שכן שמע בחייו הבדלים בין מגברים שעל הנייר בעלי נתונים דומים. והסביר לו היטב למה מבחנים עיוורים בעייתים ולא סבירים לאיבחון ניואנסים קטנים(מגבר זה מעבר לניואנס גדול)

והגיוני שמי שלא שומע הבדלים בין מגברים, ממילא לא ישקיע בשום רכיב שאינו רמקולים.
ועבורם יספיק המינימום ההכרחי מבחינה חשמלית, כי הבדלים ממילא אין.

רק מעניין אןתי כמה כאלה יש בפורום אודיו שאינם שומעים הבדלים בין הגברות?

[gwx]

בארץ יש שלושה פורומי אודיו ביתי, מספר מצומצם של מתעניינים בתחום ומיעוט עם כיסים עמוקים שעליהם מתבססים שירשורי "התחדשתי", אצל הסלבס קוראים לזה ביצה.
יש מספר קטן של משתתפים פעילים בפורומים שבמשך שנים חוזרים על האג'נדות שלהם עד זרא בוויכוחי לופ בלתי נגמרים ומתעקשים בחשיפת שיניים להוכיח את צדקתם. ועד היום שום צד בוויכוח לא הצליח להוכיח אמפירית את עמדתו ולשכנע את המחזיקים בדעה אחרת בהחרגה של הנושא האקוסטי של חדרי האזנה ששם הנתונים הם ודאיים. ואז נכנסים הפילוסופים ועורכי הדין שלא למדו משפטים יום בחייהם ומחמשים לכולם את השכל וחוזר חלילה.
מדברים על מהי הנאה ממוזיקה ומאודיופיליה ללא תוחלת ואני מצאתי לי את התשובה: להיכנס ממש מעט לפורומים, פעם פעמיים בשבוע ולראות את קרבות הגלדיאטורים הבלתי נגמרים, לחייך, ולשמוע בכיף במערכת הוודו שלי איך שבא לי.

[Amir64]

היי רוברט,שמח מאוד שרשמת את כל הפירוט המטורף של המבחנים העיוורים שכשלו ,אתה שוב מוכיח עד כמה מבחן עיוור במקרה הזה חסר משמעות וטעות,בנוסף אגיד- שגם אם תעשה מבחן עיוור בין רמקולים בחנות עם סוויץ a/b האודיופילים יכשלו... אפילו שידוע שבין רמקולים כן יש הבדל...
הניסיון שלך בנושא המבחן העיוור רק מוכיח את הטעות של הניסיון במבחן עיוור.

...

ממה שרוברט כתב... המבחנים לא כשלו.
מי שכשלו הם האודיופילים שחושבים שהם מזהים הבדלים.
כמו בכל מבחן - מי שנכשל או מצליח זה הנבחן, לא המבחן עצמו.

אם אתה חושב שיש טעות במבחן עיוור, תציע מבחן אחר.
הבעיה היא שאתה יוצא מנקודת הנחה שיש הבדלים שאודיופילים שומעים, בגלל ניסיונם הרב, ואם הם לא מצליחים במבחן אז יש בעיה במבחן.
גם אני אמרתי בבית הספר, כשנכשלתי במבחן, שהבעיה במבחן, ולא אצלי...

לגבי רמקולים, עשיתי די הרבה מבחנים בחנויות.
היו רמקולים שלמרות כמה החלפות לא הצלחתי לזהות שהוחלפו רמקולים, אבל ברוב המקרים זיהיתי בוודאות הבדלים בין רמקולים שונים.
לפעמים הבעיה היותר קשה היא להחליט מי מהם נשמע לי טוב יותר.

[gwx]

ממה שרוברט כתב... המבחנים לא כשלו.
מי שכשלו הם האודיופילים שחושבים שהם מזהים הבדלים.
כמו בכל מבחן - מי שנכשל או מצליח זה הנבחן, לא המבחן עצמו.

אם אתה חושב שיש טעות במבחן עיוור, תציע מבחן אחר.
הבעיה היא שאתה יוצא מנקודת הנחה שיש הבדלים שאודיופילים שומעים, בגלל ניסיונם הרב, ואם הם לא מצליחים במבחן אז יש בעיה במבחן.
גם אני אמרתי בבית הספר, כשנכשלתי במבחן, שהבעיה במבחן, ולא אצלי...

לגבי רמקולים, עשיתי די הרבה מבחנים בחנויות.
היו רמקולים שלמרות כמה החלפות לא הצלחתי לזהות שהוחלפו רמקולים, אבל ברוב המקרים זיהיתי בוודאות הבדלים בין רמקולים שונים.
לפעמים הבעיה היותר קשה היא להחליט מי מהם נשמע לי טוב יותר.

...

אינני זוכר אם זה היה בתערוכה האחרונה בכפר המכביה או זו שלפניה או לפניהן, נכנסתי לחדר עם רמקולים נחשבים, בתוך שתי שניות אמרתי למדגים שאחד הרמקולים מחובר בפאזה הפוכה, "לא יכול להיות" הוא ענה לי בפסקנות, "בדקתי לפני מספר דקות כי חיברתי אותם לאחר שהדגמתי את הזוג השני" . אמרתי לו: אתה באמת לא שומע שהם בפאזה הפוכה?
"לא" ענה לי, הסתובבתי אל היושבים בחדר ושאלתי את הנוכחים אם מי מהם שומע פאזה הפוכה, דממה.
התעקשתי וביקשתי מהמדגים להוכיח אותי כאחד שאינו מבין והוא נענה לאתגר, בדק את החיבורים במגבר, הרים את ראשו בהבעה קפואה ואמר לי "אתה צודק".
היה בחדר איזה בחור צעיר שאמר לי "איך הרגשת זאת בתוך שתי שניות משנכנסת לחדר?" השבתי לו, ידידי הצעיר, אני אודיופיל לא ציודופיל,או שיש לך את זה או שלא.

[MrSound]

אין כלכך קשר ישיר, אבל יש בצורה עקיפה .

לפני מעל 20 שנה צפיתי בתוכנית שבה לקחו
מספר משתתפים
אטמו להם את האף למנוע חוש ריח וכיסו להם את העיניים.

הגישו להם מספר מזונות כגון:חומוס,גבינה,טחינה וכדומה תוך דגש שלכולם יהיה מרקם דומה.

רוב המוחלט של המשתתפים לא הצליח לזהות האם הם אכלו הרגע גבינה או חומוס.

מה המסקנה על המבחן?
האם המסקנה מהמבחן היא שהלשון אחראית רק על זיהוי מרקם האוכל? והאף והעיניים אחראים על הטעם?

[Amir64]

אני מסכים איתך שאפשר לזהות די בקלות חיבור הפוך לרמקול.
קרה לי פעם אצל חבר, שאמרתי לו שרמקול אחד מחובר הפוך, והוא הראה לי שהחיבורים נכונים.
הקשבנו שוב, ושוב אמרתי שיש הרגשה של פאזה הפוכה.
זה הסתיים בכך שפתחתי את הרמקולים, ובתוך רמקול אחד החיווט מהטרמינל היה הפוך...

במקרה שלך, המדגים בד"כ עומד במקום לא אידיאלי, ואולי לא זיהה, כי זה לא בראש מעייניו.
והקהל? רובו אולי לא יודע לזהות, ואולי רק אומר לעצמו "לא נשמע לי טוב", בלי יכולת לזהות מה לא טוב.

לפני המון שנים היה לי חבר שלא הצליח לזהות סטריאו, בתקופה שמפיקים שיחקו המון בסטריאו, במודגש על הזזת כלים מצד לצד (למשל Boney M).
הייתי אומר לו "שומע? עכשיו זה בצד ימין, עוד מעט יעבור לשמאל", והוא עונה לא לא שמעתי הבדל...
לא כולם מושלמים...
בגלל זה הוא לא חבר שלי יותר (סתאאאם.)

[Amir64]

אין כלכך קשר ישיר, אבל יש בצורה עקיפה .

לפני מעל 20 שנה צפיתי בתוכנית שבה לקחו
מספר משתתפים
אטמו להם את האף למנוע חוש ריח וכיסו להם את העיניים.

הגישו להם מספר מזונות כגון:חומוס,גבינה,טחינה וכדומה תוך דגש שלכולם יהיה מרקם דומה.

רוב המוחלט של המשתתפים לא הצליח לזהות האם הם אכלו הרגע גבינה או חומוס.

מה המסקנה על המבחן?
האם המסקנה מהמבחן היא שהלשון אחראית רק על זיהוי מרקם האוכל? והאף והעיניים אחראים על הטעם?

...

לא. המסקנה היא שחוש הריח משתתף משמעותי באבחנת הטעם, ולא רק הלשון.
זה הוכח וידוע.

Yes, the nose plays a critical and dominant role in flavor identification. While the tongue detects five basic tastes (sweet, sour, salty, bitter, and umami), up to 80-90% of what we perceive as "flavor" is actually generated by our sense of smell.

...

[gwx]

את מה שכתבתי כתבתי בהתייחסות למי שכתב בכזו נחרצות איך הקוראים לעצמם אודיופילים כשלו במבחן עיוור.
כמו שענית לי שיש הרבה שלא ישימו לב לפאזה הפוכה, אני לא מקבל את התיאור "לא נשמע לי טוב" כי זה יכול להעיד על מגוון בעיות, ובשל כך מבחינה סטטיסטית המבחן העיוור לוקה:
קבוצה של אנשים שקוראים לעצמם אודיופילים, זה לא אומר שבמבחן השתתפו אודיופילים שנבדקו במבחנים מקדימים והוכיחו שהם באמת כאלה, כמו כן אין שום פירוט איזה אמצעים טכניים ומה היו התנאים במבחן ומה היה פרוטוקול המבחן.
לי נראה שמי שערך את המבחן כתב את התוצאה עוד לפני שהתחיל כי ידוע שיש לו הטייה לצד מסויים והוא לא מפספס הזדמנות להטיח אותה בפניהם של החושבים אחרת ממנו.

[MrSound]

לא. המסקנה היא שחוש הריח משתתף משמעותי באבחנת הטעם, ולא רק הלשון.
זה הוכח וידוע.

...

אתה מחזק את טענתי

זה נכון שחוש הריח אחראי על רוב הטעם.
אך עדין הקולטנים של הלשון(מתוק,מלוח,חריף,מר) אחראים על 10-20 אחוז מהטעם. אך
אם במבחן עיוור פשוט וקל להבחנה של אוכל אנשים מפספסים חוש האחראי על 10-20 אחוז מההבדלי הטעם באוכל.
אפשר קצת להיות פחות החלטיים לגבי מבחנים עיוורים הרבה יותר מסובכים.

[royla]

אני מסכים איתך שאפשר לזהות די בקלות חיבור הפוך לרמקול.
קרה לי פעם אצל חבר, שאמרתי לו שרמקול אחד מחובר הפוך, והוא הראה לי שהחיבורים נכונים.
הקשבנו שוב, ושוב אמרתי שיש הרגשה של פאזה הפוכה.
זה הסתיים בכך שפתחתי את הרמקולים, ובתוך רמקול אחד החיווט מהטרמינל היה הפוך...

במקרה שלך, המדגים בד"כ עומד במקום לא אידיאלי, ואולי לא זיהה, כי זה לא בראש מעייניו.
והקהל? רובו אולי לא יודע לזהות, ואולי רק אומר לעצמו "לא נשמע לי טוב", בלי יכולת לזהות מה לא טוב.

לפני המון שנים היה לי חבר שלא הצליח לזהות סטריאו, בתקופה שמפיקים שיחקו המון בסטריאו, במודגש על הזזת כלים מצד לצד (למשל Boney M).
הייתי אומר לו "שומע? עכשיו זה בצד ימין, עוד מעט יעבור לשמאל", והוא עונה לא לא שמעתי הבדל...
לא כולם מושלמים...
בגלל זה הוא לא חבר שלי יותר (סתאאאם.)

...

תנסה מבחן עיוור,

אתה עובר?


תנסה באמת .... לפגוע9 מ10....

[royla]

מה שמדהים זה שכל המדענים פה ,ילכו לחנות ,וכן ישימו לב להבדלים בין הדאקים ,בין המגברים ובין כמעט כל ציוד קיים... אבל יעברו מבחן עיוור? שום סיכוי.

בחנות יש הבדל או שכל החנות זה מופע של השליות?

אתם תמשיכו לבקש מבחנים עיוורים כשאתם בעצמכם שומעים את ההבדלים.

[Amir64]

אתה מחזק את טענתי

זה נכון שחוש הריח אחראי על רוב הטעם.
אך עדין הקולטנים של הלשון(מתוק,מלוח,חריף,מר) אחראים על 10-20 אחוז מהטעם. אך
אם במבחן עיוור פשוט וקל להבחנה של אוכל אנשים מפספסים חוש האחראי על 10-20 אחוז מההבדלי הטעם באוכל.
אפשר קצת להיות פחות החלטיים לגבי מבחנים עיוורים הרבה יותר מסובכים.

...

לא, אני לא מחזק את טענתך.
אם תסתמך רק על האחוזים המועטים עליהם הלשון אחראית, המון טעמים שונים יגרמו לזיהוי טעם אחד כי זה מה שהלשון מסוגלת לקלוט.
זה לא שאנשים מפספסים. זו הדגמה של היכולת המוגבלת של הלשון בלבד לזהות.
טעם הוא שילוב של חושים. אתה מוריד אחד מהם, ועוד את המשמעותי, אז ברור שתפגע ביכולת הזיהוי של טעמים.
אבל במוזיקה אין חושים אחרים מעורבים, למעט האוזניים והמח.

מקווה שאתה מסכים שהאף, הפה, והלשון לא משתתפים בחוויה של האזנה מובחנת למוזיקה.
אצל האודיופילים (לפחות אלו שטוענים שיש הבדלים היכן שאין כאלו) כן משתתפים חושים אחרים:
1. השם של היצרן
2. המחיר
3. הנראות
4. ההבדלים שהם שמעו שאחרים מדברים עליהם, אז הם מזהים אותם גם.
5. הנחות יסוד שמאמינים בהן, ואז שומעים שינויים היכן שאין.
ועוד.

ברגע שמבחן עיוור מנטרל את כל הידע ההיקפי הזה, ונשארים עם האוזניים בלבד, מתגלה האמת.
שלא כמו בטעם, אתה לא מנטרל חוש חשוב בזיהוי תדרים שמיעים המשתתף ביחד עם האוזניים.

אתה חושב שחוש המישוש מדוייק?
הייתי בסדנה על חושים.
היה ניסוי.
אתה עוצם עיניים ומישהו נוגע בך עם משהו דק, כמו עיפרון.
הוא נוגע במיקום אחד, אתה אומר איפה, ואז נוגע במיקום אחר, ואתה אומר אם זה אותו מקום או שהוא זז, ולאיזה כיוון.
התוצאות...
בידיים ובקדמת הגוף, זיהוי די מדוייק של שינויים קטנים מאוד במיקום.
בגב? הרוב לא מצליחים לחוש בהזזה של 3 ס"מ, וחושבים שהנגיעה הייתה באותו מקום בדיוק כמו קודם.
פשוט כי פיזור הקולטנים בגוף לא אחיד, ואבולוציונית, פחות חשוב לגוף הדיוק בזיהוי נקודת המגע באחורי הגוף.

[Amir64]

תנסה מבחן עיוור,
אתה עובר?
תנסה באמת .... לפגוע9 מ10....

...

מבחן עיוור במה?

[royla]

מבחן עיוור במה?

...

בפזה הפוכה,אמרת שקל לשמוע את זה

[Amir64]

בפזה הפוכה,אמרת שקל לשמוע את זה

...

בפעמיים שיצא לי לשמוע רמקול בפאזה הפוכה, זיהיתי שמשהו לא בסדר.
בפעם שסיפרתי עליה, הרגשתי די מהר שיש בעיה, כשלא ציפיתי או חיפשתי בעיה.

הפעם השניה היתה כשהרסיבר פיוניר שהיה לי התעקש בכיול שיש רמקול עם פאזה הפוכה, ולמרות שבדקתי ווידאתי שהחיבורים נכונים, הפכתי בכוונה כדי לראות מה הכיול יגיד.
הוא עדיין טען שהפאזה הפוכה ברמקול הזה...
אז ניסיתי שיר אחד, וזיהיתי שנשמע מרוח, לא כמו שאני מכיר את השיר.
החזרתי בחזרה והכל הסתדר, אז הבנתי שהרסיבר טועה באבחנה שלו, ומצאתי שזו בעיה ידועה שקורית לפעמים.

להגיד שבכל זוג רמקולים ובכל חדר אני אצליח לזהות בקלות? לא יודע.

[MrSound]

לא, אני לא מחזק את טענתך.
אם תסתמך רק על האחוזים המועטים עליהם הלשון אחראית, המון טעמים שונים יגרמו לזיהוי טעם אחד כי זה מה שהלשון מסוגלת לקלוט.
זה לא שאנשים מפספסים. זו הדגמה של היכולת המוגבלת של הלשון בלבד לזהות.
טעם הוא שילוב של חושים. אתה מוריד אחד מהם, ועוד את המשמעותי, אז ברור שתפגע ביכולת הזיהוי של טעמים.
אבל במוזיקה אין חושים אחרים מעורבים, למעט האוזניים והמח.

מקווה שאתה מסכים שהאף, הפה, והלשון לא משתתפים בחוויה של האזנה מובחנת למוזיקה.
אצל האודיופילים (לפחות אלו שטוענים שיש הבדלים היכן שאין כאלו) כן משתתפים חושים אחרים:
1. השם של היצרן
2. המחיר
3. הנראות
4. ההבדלים שהם שמעו שאחרים מדברים עליהם, אז הם מזהים אותם גם.
5. הנחות יסוד שמאמינים בהן, ואז שומעים שינויים היכן שאין.
ועוד.

ברגע שמבחן עיוור מנטרל את כל הידע ההיקפי הזה, ונשארים עם האוזניים בלבד, מתגלה האמת.
שלא כמו בטעם, אתה לא מנטרל חוש חשוב בזיהוי תדרים שמיעים המשתתף ביחד עם האוזניים.

אתה חושב שחוש המישוש מדוייק?
הייתי בסדנה על חושים.
היה ניסוי.
אתה עוצם עיניים ומישהו נוגע בך עם משהו דק, כמו עיפרון.
הוא נוגע במיקום אחד, אתה אומר איפה, ואז נוגע במיקום אחר, ואתה אומר אם זה אותו מקום או שהוא זז, ולאיזה כיוון.
התוצאות...
בידיים ובקדמת הגוף, זיהוי די מדוייק של שינויים קטנים מאוד במיקום.
בגב? הרוב לא מצליחים לחוש בהזזה של 3 ס"מ, וחושבים שהנגיעה הייתה באותו מקום בדיוק כמו קודם.
פשוט כי פיזור הקולטנים בגוף לא אחיד, ואבולוציונית, פחות חשוב לגוף הדיוק בזיהוי נקודת המגע באחורי הגוף.

...

אתה לא מדייק, אך מאחר שאין לי את הזמן ואת הרצון להשקיע, נתתי לצ'אט לענות. ולהפריך את טענותיך תוך גיבוי מדעי.
אישית, רק סעיף 4 מספיק עבורי כדי לבטל את מסקנות הבדיקה העיוורת שכלכך מהללים פה.


הקביעה המרכזית
“שמיעה איננה תהליך של האוזן בלבד — אלא תהליך רב־מערכתי (multisensory & cognitive) המערב מערכות ראייה, קשב, זיכרון, ציפייה ורגש.”
זו לא עמדה פילוסופית. זו עמדת קונצנזוס בפסיכואקוסטיקה ובנוירו־מדע קוגניטיבי.
1. בסיס פיזיולוגי: האוזן ≠ תפיסה
האוזן לא “שומעת”.
האוזן רק ממירה תנודות ללחצים עצביים.
כל מה שאתה קורא לו:
“רזולוציה”
“מרקם”
“במה”
“עומק”
“אוויר”
מתרחש ב־קליפת המוח השמיעתית ובאזורים אסוציאטיביים.
השלב הקריטי:
Inferior colliculus
Medial geniculate body
Auditory cortex
ואז שילוב עם:
Visual cortex
Prefrontal cortex
Hippocampus
Limbic system
כלומר:
שמיעה = אינטגרציה מוחית, לא קליטת תדרים.
2. ראייה משנה שמיעה – אפקט מוכח לחלוטין
אפקט McGurk (קלאסי)
ראייה של תנועת שפתיים משנה את הצליל שאתה שומע.
זו הוכחה ישירה:
המוח משנה תפיסת שמע לפי מידע חזותי.
מחקרי “מראה משנה איכות צליל”
מחקר מפורסם:
Plassmann et al., PNAS 2008 – יין יקר נשמע “טעים יותר” כשהמחיר גבוה,
גם כשזה אותו יין.
אותו עיקרון הודגם בצליל:
אותו רמקול
מוצג כ"High-End" או "Budget" → המאזינים מתארים:
פירוט שונה
עומק שונה
ניקיון שונה
האות זהה לחלוטין.
כלומר: ראייה + ידע משנים את החוויה השמיעתית עצמה.
3. ציפייה (Expectation) משנה ממש תפיסה נוירולוגית
מחקרים ב־fMRI מראים:
כאשר מאזין מצפה לשיפור:
הפעילות ב־Auditory cortex משתנה
הפעילות ב־Reward system עולה
הצליל לא משתנה.
המוח כן.
ציטוט מספר לימוד סטנדרטי:
“Auditory perception is strongly shaped by top-down processes such as expectation, memory, and attention.”
(Handbook of Auditory Research, Springer)
4. זיכרון שמיעתי – צוואר הבקבוק הקריטי
עובדה ידועה:
זיכרון שמיעתי מדויק נמשך:
2–5 שניות (לטימבר)
פחות מזה למיקרו־דינמיקה
מעבר לזה:
המוח משחזר “ייצוג”
לא את האות המקורי
כלומר: בכל השוואה שאינה סימולטנית:
אתה לא משווה צליל
אתה משווה זיכרון + ציפייה + רושם כללי
זו בעיה חמורה במיוחד במבחני ABX.
5. קשב (Attention) משנה רזולוציה נתפסת
מחקרים מראים:
כאשר הקשב מופנה:
לרעש → רגישות עולה
למרחב → תפיסת במה משתפרת
לדינמיקה → תפיסת transient משתנה
בלי קשב:
הבדלים אמיתיים נעלמים
כלומר: מבחן עיוור פוגע בקשב →
ומקטין סיכוי לזהות הבדל עדין.
6. רגש משנה עיבוד שמיעתי
המערכת הלימבית מחוברת ישירות ל־Auditory cortex.
ידוע ש:
מצב רגשי משנה:
תפיסת עוצמה
עומק
חדות
“נעימות”
לכן: שני מצבי האזנה שונים נפשית
→ אותה מערכת נשמעת אחרת.
7.
“שמיעה איננה פעולה של האוזן בלבד אלא תהליך רב־מערכתי מוכח מדעית.
האות נקלט באוזן, אך התפיסה נוצרת באינטגרציה של קליפת המוח השמיעתית עם אזורי ראייה, קשב, זיכרון, ציפייה ורגש.
יש מאות מחקרים המראים שראייה, ידע מוקדם, ציפייה ומצב רגשי משנים בפועל את הפעילות ב־auditory cortex ואת החוויה השמיעתית עצמה.
לכן הטענה שבמוזיקה ‘רק האוזניים והמח’ משתתפים – פשוט שגויה: כל המוח
במבחן עיוור שמיעתי:
לא מנטרלים חוש
אבל כן:
פוגעים בקשב
פוגעים בזיכרון
פוגעים באינטגרציה
משנים מצב רגשי
כלומר:
מבחן עיוור לא “מבודד את האוזן”
אלא משנה את תנאי העיבוד המוחי עצמם.
ולכן: אי־זיהוי ≠ היעדר הבדל
לעיתים זה פשוט היעדר רגישות ניסויית.


עכשיו מעט מקורות לכל סעיף וסעיף

. ספרי יסוד – קונצננזוס מדעי
Goldstein, E. – Sensation and Perception (Cengage)
ספר לימוד קלאסי בפסיכופיזיקה.
ציטוט עקרוני:
“Perception is not determined solely by sensory input, but is strongly influenced by knowledge, expectations, and attention.”
משמעות:
תפיסה אינה נגזרת ישירה מהאות
ידע, ציפייה וקשב משנים תפיסה
Moore, B.C.J. – An Introduction to the Psychology of Hearing
ספר היסוד החשוב ביותר בפסיכואקוסטיקה.
קובע במפורש:
שמיעה תלויה ב:
זיכרון
קשב
ציפייה
קונטקסט
ספר חובה לכל חוקר שמיעה.
Handbook of Auditory Research – Springer Series
סדרה מדעית רשמית בתחום.
ציטוט נפוץ:
“Auditory perception is a result of interaction between sensory input and top-down cognitive processes.”
כלומר: שמיעה = Bottom-up + Top-down
2. ראייה משפיעה על שמיעה (Multisensory Integration)
McGurk & MacDonald (1976)
המאמר הקלאסי – McGurk Effect
DOI: 10.1037/0096-1523.2.6.746
מראה ש:
מידע חזותי משנה את מה שאתה שומע
הצליל הנתפס משתנה, לא רק הפירוש
הוכחה ישירה:
שמיעה מושפעת מחוש הראייה
Shams, Kamitani & Shimojo (2000)
“Visual illusion induced by sound” – Nature
DOI: 10.1038/35004590
מראה:
גם הכיוון ההפוך נכון
חושים משפיעים הדדית ברמה תפיסתית
3. ציפייה וידע משנים פעילות מוחית שמיעתית
Plassmann et al. (2008) – PNAS
“The marketing actions can modulate neural representations of experienced pleasantness”
DOI: 10.1073/pnas.0808657105
אמנם על טעם — אבל העיקרון הנוירולוגי זהה:
ידע מוקדם משנה פעילות מוחית
אותה קלט → חוויה שונה
המחקר הזה משמש בסיס גם לאודיו.
Kahneman – Thinking, Fast and Slow
לא שמיעה, אבל בסיס קוגניטיבי להטיות תפיסתיות.
מגדיר:
Expectation bias
Confirmation bias
Framing effect
כל אלה משפיעים גם בהאזנה.
4. זיכרון שמיעתי כגורם מגביל קריטי
Cowan (1984, 2001) – Auditory sensory memory
מראה ש:
זיכרון טימברי מדויק נמשך שניות בודדות
לאחר מכן נשאר ייצוג גס בלבד
משמעות קריטית:
השוואה לא־סימולטנית = השוואת זיכרון, לא אות
Demany & Semal (2008)
Auditory short-term memory limitations
מראה:
רגישות נופלת מהר מאוד
במיוחד בהבדלים עדינים
בעיה ישירה ל־ABX.
5. קשב משנה רגישות שמיעתית
Fritz et al. (2007) – Nature Neuroscience
“Rapid task-related plasticity of spectrotemporal receptive fields in primary auditory cortex”
DOI: 10.1038/nn1974
מראה:
הקשב משנה פיזית את פעילות ה־Auditory cortex
רזולוציה משתנה לפי מיקוד הקשב
מסקנה:
בלי קשב — גם הבדל אמיתי עלול להיעלם
6. רגש משנה תפיסה שמיעתית
Blood & Zatorre (2001) – PNAS
“Intensely pleasurable responses to music correlate with activity in brain regions implicated in reward and emotion”
DOI: 10.1073/pnas.191355898
מראה:
אזורי רגש מחוברים ישירות לשמיעה
חוויה רגשית משנה תפיסת צליל
7. קונטקסט ונראות משפיעים על איכות נתפסת
Olson (2009) – AES Convention
מחקרים על השפעת מראה ציוד על איכות נתפסת
מראה:
אותו ציוד
תיאור שונה
→ תיאורי איכות שונים לחלוטין
8. סיכום מדעי קצר שאתה יכול לצטט ישירות
אם תרצה פסקה “קטלנית” לדיון:
“הספרות בפסיכואקוסטיקה ובנוירו־מדע מראה באופן עקבי ששמיעה היא תהליך רב־מערכתי: האות נקלט באוזן, אך התפיסה נוצרת באינטגרציה של קליפת המוח השמיעתית עם מערכות ראייה, קשב, זיכרון, ציפייה ורגש.
מחקרים על McGurk effect, על קשב, על ציפייה ועל רגש מראים שגורמים קוגניטיביים משנים בפועל את פעילות ה־auditory cortex ואת החוויה השמיעתית עצמה.
לפיכך הטענה ששמיעה מערבת ‘רק אוזניים ומוח’ במובן מצומצם — איננה נכונה מדעית.”

[MrSound]

מגבלות מבחן עיוור על פי הצאט שהתבקש לבסס את המגבלות על מחקרים מדעיים.

1. רגישות סטטיסטית נמוכה (Type II Error – False Negative)
זו הבעיה החמורה ביותר.
במבחני ABX:
קשה מאוד להראות מובהקות סטטיסטית
גם אם ההבדל אמיתי
במיוחד כשהוא קטן
כלומר:
כישלון לזהות ≠ היעדר הבדל
אלא לעיתים קרובות: הניסוי פשוט לא רגיש מספיק
זו בעיה ידועה ומוצהרת בספרות.
2. מגבלת זיכרון שמיעתי קצר (Auditory Memory Bottleneck)
עובדה בסיסית:
זיכרון טימברי מדויק: 2–5 שניות
מיקרו־דינמיקה, מרקם, מרחב: אפילו פחות
ב־ABX:
אתה שומע A
עובר ל־B
ואז ל־X
בשלב הזה:
אתה כבר לא משווה אות
אתה משווה זיכרון דהוי + רושם כללי
הבדלים עדינים:
נעלמים בזיכרון
גם אם קיימים פיזית
זו מגבלה פיזיולוגית, לא “בעיה של המאזין”.
3. פגיעה בקשב (Attention Collapse)
במבחן עיוור:
לחץ
ספירה
החלטה כפויה
זמן מוגבל
מתח תחרותי
כל אלה:
מפחיתים עומק קשב
מקטינים רזולוציה תפיסתית
אבל:
זיהוי ניואנסים דורש קשב עמוק ורגוע
לא מצב של “לחץ ניסויי”.
מחקרים מראים:
קשב משנה פיזית פעילות ב־Auditory cortex
בלי קשב — הבדל אמיתי פשוט “נמחק”
4. עייפות שמיעתית (Listening Fatigue)
ב־ABX:
חזרות רבות
מעבר מהיר
ריכוז גבוה
תוצאה:
ירידה ברגישות
השטחת תפיסה
איבוד הבחנה עדינה
דווקא:
ככל שההבדל קטן יותר — כך העייפות מחסלת אותו מהר יותר
אירוניה: המבחן עצמו הורס את הכלי שהוא מנסה למדוד.
5. פרוטוקול לא טבעי (Ecological Invalidity)
ABX טיפוסי:
קטעים קצרים
מעברים מהירים
סוויצ’ינג
חיתוכים
אבל: ניואנסים עדינים מתגלים:
בהאזנה ארוכה
במוזיקה מלאה
בהתפתחות זמן
בעייפות / רוגע / עומק
ב־ABX:
אתה לא בודק “איך זה נשמע במציאות”
אלא: איך זה נשמע בתנאי מעבדה מלאכותיים
זו בעיית תוקף חיצוני חמורה.
6. חוסר רגישות למרקם ולמרחב (Spatial & Textural Blindness)
ידוע שמבחני ABX:
טובים ל:
EQ
עיוותים
רעש
קידוד
אבל חלשים מאוד ב:
מרחב
עומק
הולוגרפיה
שכבות
“אוויר”
transient microstructure
כי:
אלה תכונות אינטגרטיביות
שמתגלות לאורך זמן
ולא בהשוואה נקודתית
זו נקודה מוכרת מאוד באודיופיליה המחקרית.
7. בעיית “הבדל מורגש אך לא ניתן למילול” (Non-verbal Perception)
הרבה הבדלים:
מורגשים
אך לא ניתנים להגדרה ברורה
ולא ניתנים למיפוי בינארי (A/B)
ב־ABX:
אתה חייב החלטה חד־משמעית
גם אם התחושה:
עמומה
מצטברת
לא נקודתית
התוצאה:
תפיסה קיימת — אבל המבחן לא מסוגל ללכוד אותה
8. השפעת לחץ והטיית ביצוע (Performance Anxiety)
במבחן:
אתה “נמדד”
אתה נבחן
אתה רוצה להצליח
ידוע מפסיכופיזיקה:
לחץ מוריד רגישות
מעלה סף הבחנה
מגביר אקראיות
כלומר:
דווקא מי שרגיש יותר — עלול להיכשל יותר בתנאי לחץ
פרדוקס ידוע.
9. בעיית “One Dimension at a Time”
ABX מחפש:
הבדל חד
בתכונה אחת
אבל: ניואנסים אמיתיים הם:
רב־ממדיים
אינטגרטיביים
מתפזרים על:
טימבר
מרחב
דינמיקה
עומק
זמן
המוח קולט:
“תחושה כללית שונה”
אבל ABX שואל:
“האם X = A או B?”
אי התאמה מתודולוגית בסיסית.
10. בעיית “הבדל מצטבר” (Cumulative Effects)
יש הבדלים:
שלא מורגשים מייד
אלא אחרי:
20 דקות
שעה
ערב שלם
לדוגמה:
עייפות
מתח
החלקת טקסטורה
עייפות קוגניטיבית
ב־ABX:
קטעים קצרים
בדיקה מיידית
כל ההשפעות המצטברות: נמחקות לחלוטין מהמדידה.
11. תלות חזקה באיכות הפרוטוקול
ABX רגיש מאוד ל:
בחירת קטע
רמת ווליום
זמן מעבר
עיכוב
סנכרון
latency
שגיאה זעירה:
עלולה למסך הבדל
או ליצור הבדל מדומה
כלומר:
כישלון בניסוי לא אומר שאין הבדל —
לעיתים זה פשוט כשל פרוטוקולי.
12. בעיית “הבדל אמיתי מתחת לסף סטטיסטי”
עובדה קריטית:
ייתכן מצב:
ההבדל פיזית קיים
מורגש חלקית
אבל:
לא חזק מספיק
לא עקבי מספיק
לא עובר מובהקות
בסטטיסטיקה:
זה נקרא false negative
והוא נפוץ מאוד בזיהוי הבדלים קטנים.
13. הבחנה ≠ העדפה ≠ איכות
ABX בודק:
האם מזהים הבדל
אבל:
איכות
נעימות
טבעיות
עייפות
מוזיקליות
לא בהכרח:
ניתנים לזיהוי בינארי
או להשוואה מיידית
כלומר:
גם אם לא זיהית הבדל —
עדיין ייתכן שהחוויה שונה משמעותית לאורך זמן.
14. כשל פילוסופי בסיסי: “לא זוהה” ≠ “לא קיים”
זו אולי הנקודה העמוקה ביותר:
מבחן עיוור יכול להוכיח:
קיום הבדל
אבל:
לעולם אינו יכול להוכיח היעדר הבדל
רק:
היעדר יכולת זיהוי בתנאי ניסוי מסוימים
זו מגבלה לוגית, לא טכנית.

ולסיכום
“כישלון במבחן עיוור אינו מוכיח היעדר הבדל אלא לעיתים קרובות היעדר רגישות ניסויית.
מבחני ABX סובלים ממגבלות קשות בזיכרון שמיעתי קצר, פגיעה בקשב, עייפות שמיעתית, פרוטוקול מלאכותי ולחץ ביצוע, ולכן רגישותם לזיהוי הבדלים עדינים נמוכה מאוד.
הם יעילים לזיהוי הבדלים גסים, אך אינם כלי תקף להפרכת קיום ניואנסים קטנים במרקם, מרחב ומיקרו־דינמיקה.”

[mulder]

mrsound

הבאת כאן נקודות מעניינות, אבל לפחות חלק מהמגבלות האלה אולי עוזרות "לזקק" תוצאה מדויקת יותר. בעיקר היעדר הויזאוליות ומידע, זה מנטרל את הציפיה ודעות קדומות לגבי מחירים ומותגים וכו'.

[gwx]

די לעזאזל להביא קופי פייסט של ה AI, כאילו אני ואחרים לא יכולים לעשות זאת בעצמנו, מה אתם מנסים להוכיח? אני סובל משינויים בלחץ הדם (לא יתר לחץ דם קבוע) וזה משפיע עלי לפעמים איך שאני שומע, אם אכלתי אתמול בערב משהו שלא עושה לי טוב זה ישפיע לי על השמיעה למחרת, ובכל זאת פיתחתי לעצמי את היכולת לשקלל את ההפרעות האלה ובכך לדעת מה אני שומע בכל פעם, לא ראיתי שה AI מדבר על זה! למה? כי אף אחד כנראה לא שאל אם זה ייתכן. תעשו לי טובה, כמו שלא נולדתי ואף פעם לא יהיה לי כישרון ריקוד כך להרבה אנשים שחושבים שהם אודיופילים אין באמת את הכישרון הזה (האודיופילי).

[MrSound]

mrsound

הבאת כאן נקודות מעניינות, אבל לפחות חלק מהמגבלות האלה אולי עוזרות "לזקק" תוצאה מדויקת יותר. בעיקר היעדר הויזאוליות ומידע, זה מנטרל את הציפיה ודעות קדומות לגבי מחירים ומותגים וכו'.

...

זה נכון, חלק אכן מזקקות
אבל ברגע שסעיף אחר נופל, כל תוצאות המבחן לא תקפות.
וזאת היתה כוונתי.