ביקורת: ככה תהפכו את האייפון שלכם למצלמת ולוגים מקצועית. ShiftCam

מצלמות הסמארטפונים המודרניות כבר מציעות מספר אורכי מוקד, עיבוד תמונה מתקדם ואפילו טשטוש רקע מלאכותי משכנע.  הנה איך תהפכו את האייפון שלכם למצלמה מקצועית לוולוגים אבל השאלה היא אם התוספת מצדיקה את המחיר, המשקל וההתעסקות.

כדי לבדוק זאת השתמשתי באייפון 17 פרו, בכיסוי S.Mount הייעודי של ShiftCam, בעדשת 60 מ"מ, בעדשת 16 מ"מ רחבה ובתאורת Studio Light המלבנית של החברה. ואת הכל השוויתי גם לצילומים הטבעיים של האייפון ללא כל עדשה.

הכיסוי – הבסיס לכל המערכת

הכיסוי הייעודי לאייפון 17 פרו נראה בתחילה כמו מוצר משני, אך בפועל הוא החלק שמאפשר לכל המערכת לעבוד בצורה סבירה. באזור המצלמות משולבת תושבת S.Mount, שאליה מחברים את העדשה באמצעות הצמדה וסיבוב קצר.

היתרון הגדול הוא היישור. בעדשה חיצונית, סטייה קטנה ממרכז המצלמה עלולה לגרום להאפלה בפינות, אובדן חדות או עיוות לא סימטרי. הכיסוי חוסך את הצורך לכוון בכל פעם תושבת אוניברסלית ומאפשר להחליף בין העדשות במהירות.

החיסרון הוא שהכיסוי מחבר את המשתמש למערכת של ShiftCam. העדשות אינן מתחברות ישירות לאייפון, ומי שמחליף טלפון יצטרך בדרך כלל לרכוש כיסוי מתאים לדגם החדש. בנוסף, התקנת עדשה על גב הטלפון הופכת מכשיר דק למערכת צילום בולטת וכבדה יותר אבל זה כבר עניין אחר שניגע בו בהמשך.

אני חייב לציין שהכיסוי לכשעצמו נראה ממש טוב, מרגיש מאוד איכותי והייתי אפילו קונה אותו בלי שום קשר לעדשות המתחלפות. הוא דק במידה הנכונה והגב שלו עשוי בד ארוג איכותי ונעים למגע.

עדשת 60 מ"מ – האם זהה למצב x2 של אפל?

לפני הכל, העדשה מגיעה במעין נרתיק קטן ששומר עליה, עם שאקל שמחובר לנרתיק על מנת שנוכל לחבר לחגורה או לתיק שלנו ולשלוף את העדשה במהירות כשנצטרך אותה.

העדשה תתברג במעין חצי סיבוב למקום שלה בכיסוי הייעודי בטלפון והיא מרגישה נעוצה שם חזק וטוב. בשונה מדגמים קודמים יותר של החברה, כאן מדובר בחצי סיבוב מגנטי שלוחץ את העדשה למקום. בעבר היה מדובר בהברגה רגילה שהייתה לוקחת זמן וכישרון כדי להבריג למקום.

העדשה מרגישה מעט כבדה על גבי האייפון וזה לא מצב שהייתי מסתובב איתו לאורך זמן אלא לפעמים ותמונות שאני רוצה לצלם באותו הרגע שלאחריהם אני מבריג אותה החוצה ומניח באריזה שלה. היא גם לא מוגנת כשהיא בחוץ וזה חבל. כי גם אם הייתי מניח למשקל שלה על גבי האייפון והעובי שהיא יוצרת בו, עדיין העדשה חשופה לפגיעות חיצוניות ולא הייתי רוצה להשאיר אותה כך לאורך זה. כן הייתי מצפה לאיזה כיסוי כלשהו שיגן עליה גם כשהיא מחוץ לנרתיק.

אבל איך היא בפועל?

ניסיתי את העדשה במספר מצבים – סטילס וידאו, עם זום ובלי, במצבי חושך ואור, על אובייקטים חיים ולא חיים והכי חשוב – למול זום X2 רגיל של אייפון ללא העדשה מותקנת.שניהם מקרבים את הנושא ומתאימים לפורטרטים, לחיות מחמד, לאוכל ולפרטים מרוחקים יחסית.

אלא שהדרך שבה הם מגיעים לתוצאה שונה.

ה-x2 של אפל אינו מצלמת טלפוטו נפרדת. אפל משתמשת באזור המרכזי של חיישן המצלמה הראשית ומציגה את התוצאה כאיכות אופטית של x2. זהו פתרון מהיר, נקי ונוח מאוד, שאינו דורש אביזר נוסף. אפל מתארת את המנגנון כטלפוטו x2 באיכות אופטית.

עדשת ShiftCam, לעומת זאת, מורכבת מעל מצלמת ה-x1 הראשית ומבצעת את ההגדלה באמצעות זכוכית. בדגם P.Series מדובר לפי החברה בהגדלה אופטית של פי שניים, שישה אלמנטים אופטיים, מרחק מיקוד מינימלי של 30 עד 40 ס"מ ומשקל של 110 גרם. העדשה מיועדת לשימוש על המצלמה הראשית, ולא על מצלמת הטלפוטו המובנית.

ShiftCam מציינת בו זמנית הגדלה של פי שניים ואורך מוקד של 60 מ"מ. המצלמה הראשית באייפון מוצגת בדרך כלל כמקבילה לכ-24 מ"מ, ולכן הכפלה פשוטה הייתה אמורה להוביל לכ-48 מ"מ. בפועל זווית הראייה מושפעת גם מהמערכת האופטית ומהחיישן, אבל אין להתייחס לנתון 60 מ"מ כאילו מדובר בעדשת 60 מ"מ רגילה על מצלמת פול פריים.

מה ראינו בתמונות?

בצילומי הפורטרט, התוצאה של האייפון ב-x2 הייתה נקייה ואחידה יותר. הפנים והמשקפיים נראו חדים, הרקע נשמר מסודר יחסית והעיבוד היה צפוי. זו תמונה שקל לקבל במהירות ושקשה לקלקל.

בתמונה שצולמה דרך ShiftCam התקבל טשטוש רקע עמוק ובולט יותר. נקודות האור ברקע הפכו לעיגולי בוקה, ובחלקים החיצוניים הופיע טשטוש מעט מסתחרר. התוצאה דרמטית יותר, אך גם פחות ניטרלית. ליד מרכז התמונה הפרטים היו טובים, בעוד שבשוליים ניכרה ירידה באחידות ובחדות. עדיין, התמונה שאני אהבתי יותר היא התמונה שבוצעה בעדשת FOSCAM. האובייקט הרבה יותר מרכזי, וההפרדה בינו ובין הרקע פחות מלאכותית.

בצילום הכלב היתרון היצירתי של ShiftCam היה ברור יותר. העדשה קירבה את הכלב, הפרידה אותו מהרקע ויצרה צילום בעל נוכחות של פורטרט. צילום ה-x2 של האייפון היה נקי וטבעי יותר, אבל גם שטוח ופחות מעניין.

המסקנה אינה שעדשת ShiftCam חדה יותר. בחלק מהתמונות האייפון שמר טוב יותר על פרטים עדינים ועל אחידות בכל שטח הפריים. היתרון של ShiftCam נמצא בעיקר באופן שבו היא מציירת את התמונה, בפרספקטיבה, בהפרדת הנושא ובבוקה האופטי.

בגלל שאנחנו משתמשים בעדשה פיזית חיצונית ולא בעיבוד תמונה כמו שנעשה באייפון, לפעמים התוצאות שנרצה לקבל לא יתקבלו. זה לא באג, זה פיצ'ר. כך למשל אם נצלם אובייקט מסוים מקרוב, האובייקט הקרוב מאוד יכול להיות מטושטש מעט והאחורי יקבל את הפוקוס הנכון. כמו בתמונה הזו למשל:

צריך גם להודות שההשוואות שבוצעו אינן בדיקת מעבדה מושלמת. תנוחת המצולם, המרחק והמסגור השתנו מעט בין חלק מהצילומים.

בתמונות הבאות אפשר לראות שאין הבדל מאוד גדול בין התמונות שצולמו עם אייפון 17 פרו בזום X2 לבין אלה שצולמו עם עדשת FOSCAM כשאפילו הרקע טושטש כמעט באותו האופן

אז למה לא להישאר עם x2 של האייפון?

ל-x2 המובנה יש שלושה יתרונות גדולים: הוא זמין מיד, אינו מוסיף משקל ואפל מטפלת עבור המשתמש במיקוד, בייצוב ובעיבוד התמונה. ברוב צילומי היום-יום זו האפשרות ההגיונית יותר.

ל-ShiftCam יש יתרון כאשר מחפשים מראה מסוים ולא רק הגדלה. היא משתמשת בכל המסלול של המצלמה הראשית, מאפשרת לצלם באמצעות החיישן הראשי גם בזווית צרה יותר ומייצרת התנהגות אופטית שהאייפון אינו מחקה לחלוטין.

עם זאת, שימוש במצלמת ה-48 מגה פיקסל אינו מבטיח אוטומטית 48 מגה פיקסל של פרטים שימושיים. הזכוכית החיצונית עלולה להפחית חדות, להוסיף השתקפויות ולהחליש ניגודיות. גם רזולוציית הקובץ בפועל תלויה בהגדרות הצילום ובפורמט שנבחר.

לכן המנצחת תלויה במטרה. לצילום מהיר, עקבי וטכני, ה-x2 של אפל עדיף. לפורטרט בעל אופי, הפרדת רקע ונראות פחות סלולרית, ל-ShiftCam יש הצדקה אמיתית.

עדשת 16 מ"מ הרחבה

העדשה הרחבה פועלת לפי אותו עיקרון, אך בכיוון ההפוך. היא מתחברת למצלמה הראשית ומרחיבה את זווית הראייה. בדגם P.Series מציינת החברה הגדלה של 0.67x, זווית ראייה של 100 מעלות, שישה אלמנטים ומשקל של 75 גרם.

במבט ראשון קשה להבין מדוע צריך אותה, הרי לאייפון 17 פרו יש מצלמה רחבה במיוחד משלו. התשובה היא שהעדשה של ShiftCam מאפשרת לקבל שדה ראייה רחב תוך שימוש במצלמה הראשית, שבדרך כלל נהנית מחיישן גדול יותר ומביצועים טובים יותר בתאורה חלשה.

היא אינה מיועדת בהכרח להכניס לפריים יותר מהמצלמה הרחבה ביותר של האייפון. הערך שלה אמור להגיע משילוב של זווית רחבה עם איכות החיישן הראשי, במיוחד בצילום פנים, וידאו, נוף ואדריכלות.

עם זאת, זה גם המקום שבו עדשות חיצוניות מתקשות בדרך כלל. הרחבת התמונה דורשת שליטה בעיוותי קווים, בחדות בפינות ובהאפלה בשוליים. הצהרת החברה על עיוות של אחוז אחד בלבד היא נתון מרשים על הנייר שבא לידי ביטוי גם בצילומים בפועל.

Studio Light, רינג לייט בלי הטבעת

ה- Studio Light של החברה זו גרסה מלבנית וניידת לרינג לייט והיא השלמה מצויינת למערך הצילום שלנו. הטלפון נמצא בתוך המסגרת, כך שמקור האור מקיף אותו ומגיע אל הפנים מכיוון קרוב לציר המצלמה. הרעיון הוא לקבל אור אחיד, להפחית צללים מתחת לעיניים ולשפר צילומי סלפי, ראיונות ושיחות וידאו.

התאורה כוללת 108 נורות LED, טווח טמפרטורת צבע של 2,500 עד 6,000 קלווין ועשר דרגות שליטה בעוצמה ובעוצמת הצבע. היא מתחברת מגנטית לטלפונים ולכיסויים תואמי MagSafe, ניתנת לסיבוב של 180 מעלות וכוללת ארבע הברגות סטנדרטיות של רבע אינץ' לחצובה ולאביזרים.

הממדים הם 226 על 144 מ"מ, העובי 16.6 מ"מ והמשקל 215 גרם. זו אינה תאורה שנכנסת לכיס, אבל היא קטנה בהרבה מרינג לייט שולחני רגיל ויכולה להיכנס לתיק צילום.

לפי ShiftCam, התאורה מפיקה 440 לומן באמצעות הסוללה ועד 600 לומן כאשר היא מחוברת לחשמל. סוללת 1,200mAh אמורה להספיק לכשעתיים וחצי בשימוש רגיל.

דווקא בנושא הסוללה מצאנו חוסר עקביות באתר החברה. בחלק השיווקי מוזכרות עד שלוש שעות, בטבלת המפרט מצוינות שעתיים וחצי בשימוש רגיל ועד שעה בעוצמה מלאה, ובשאלות הנפוצות מצוינות כ-40 דקות בעוצמה המרבית. לכן יש להתייחס לנתוני הסוללה בזהירות. אצלי הצלחתי להשתמש בה בשתי תערוכות במהלך החודש ללא הטענה נוספת.

מבחינה מעשית, היתרון החשוב ביותר אינו העוצמה המרבית אלא השליטה בטמפרטורת הצבע. אור חם מתאים יותר למסעדות ולחדרים עם תאורה צהובה, בעוד שאור קר מתאים לאור יום ולמשרד. האפשרות לשנות את העוצמה חשובה לא פחות, משום שאור חזק מדי ממרחק קצר יוצר פנים שטוחות, השתקפויות במשקפיים ועור מבריק.

התאורה מתאימה במיוחד לצילום פנים ממרחק קצר, לשיחות וידאו, לשידורים חיים ולצילום מוצרים קטנים. היא אינה תחליף לפנס וידאו מקצועי שמוצב בצד ומאפשר לפסל את האור, ואינה חזקה מספיק כדי להאיר אדם שלם ממרחק גדול מה גם שאני כבעל משקפיים, תמיד סובל מתאורה ישירה שגורמת להשתקפות של התאורה במשקפיים.

הרינג לייט (או המרובע לייט) מאוד דינאמי וניתן לשינוי ושימושים בתצורות שונות. אפשר להטות את הטלפון לשימוש בצילומי סלפי או צילומים בעדשה העיקרית ויש לו פתחי הברגה גם למצב אנכי וגם למצב אופקי. והכי חשוב – יש בו MAGSAFE מגנטי שמאפשר הדבקת הטלפון באמצע הרינג.

חוויית שימוש, צילום ספונטני מול צילום מתוכנן

המוצרים של ShiftCam עובדים בצורה הטובה ביותר כאשר מתייחסים לאייפון כאל מערכת צילום קטנה. הכיסוי נשאר על המכשיר, העדשות נמצאות בתיק והתאורה מצטרפת כאשר מתכננים לצלם ראיון, מוצר או פורטרט.

הם פחות מתאימים למי שרוצה לשלוף את הטלפון ולצלם בתוך שנייה. התקנת העדשה, ניקוי הזכוכית מוסיפים חיכוך.

גם המשקל מורגש. עדשת ה-60 מ"מ לבדה שוקלת 110 גרם, ולכן היא משנה את האיזון של הטלפון. בצילום וידאו ממושך עדיף להשתמש בידית או בחצובה. מנגד, החיבור המכני הייעודי נוח בהרבה מתפס אוניברסלי שדורש יישור מחדש בכל שימוש.

השורה התחתונה

ShiftCam אינה מציעה שיפור אוטומטי לכל תמונה. במקרים מסוימים, ובעיקר בצילום מהיר, ה-x2 של האייפון מפיק תוצאה נקייה, חדה ועקבית יותר בלי אביזרים נוספים.

הסיבה לבחור ב-ShiftCam היא אחרת. עדשת ה-60 מ"מ מייצרת מראה בעל אופי, עם הפרדת נושא ובוקה אמיתי יותר. בצילומי הכלב היא הפיקה את התמונה המרשימה יותר, גם אם לא בהכרח את התמונה הטכנית והאחידה ביותר. עדשת ה-16 מ"מ מבטיחה לנצל את המצלמה הראשית גם בצילום רחב.

הכיסוי הוא רכיב מוצלח והכרחי למי שנכנס למערכת והוא אפילו מעולה בפני עצמו, ואילו Studio Light עשויה להיות המוצר השימושי ביותר עבור יוצרי תוכן שמצלמים את עצמם בקביעות. היא ניידת יותר מרינג לייט רגיל ומציעה שליטה טובה.

למי שמצלם בעיקר ילדים, טיולים ותמונות מזדמנות, המצלמות המובנות באייפון יספיקו ברוב המקרים. למי שמתכנן את הצילום, עושה אולי וולוגים בצורה קבועה או סיקורים, מחפש מראה מסוים ומוכן לשאת עוד ציוד, ShiftCam מוסיפה לאייפון אפשרויות אמיתיות, ולא רק גימיק שמתחבר למצלמה.