חרב הפיפיות של שיפור ציוד השמע
-
דורון3
-
- חבר פעיל מאוד

- תגובות: 361
- הצטרף: מרץ 2006
- שם מלא: דורון אור
- מיקום: Edmonton, Canada
- נתן תודות: 0
- קיבל תודות: 6 פעמים
לאחרונה כתבתי בפורום אודיו אנאלוגי על שידרוג שעשיתי ל - Jolida JD-9 Phono Stage בהחלפת קבלים לאיכותיים יותר.
התוצאה הבולטות הייתה שיפור בכל טווח התדרים: בשרנות בצליל, עומק, מלאות, רקע שקט יותר וכו'
אבל דבר נוסף קרה:
הקלטות טובות נשמעות מעולה הקלטות לא טובות נשמעו גרוע.
כלומר המערכת הפכה לפחות סלחנית או סלחנית בצורה סלקטיבית, כמעט כאילו שהיא בוחרת איזה מוסיקה היא "מעוניינת" להשמיע ואיזה היא יורקת בסלידה...
מין הפיכת המערכת לדוקטור ג'קיל ומיסטר הייד.
כבר שנתיים אני נתקל באותה תופעה בדיוק במערכת של חברי עם הרמקולים האלקטרוסטיים.
הקלטות מסויימות גורמות לך לדמעות ואחרות הן איומות כל כך שאתה צובט את עצמך כדי להאמין שזו אותה מערכת.
בעיקר הקלטות רוק מקומפרסות גורמות לרוע של המערכת לצאת עם כל הלב...
לדוגמא: בוסטון התקליט הראשון נשמע רזה כאילו שמנגנים אותו ברדיו מעאפן של רכב עם הבאס למטה עד הסוף והטרבל למעלה עד הסוף. אין שום מוסיקליות בפרזנטציה הזאת.
אבל שמים Ricky Lee Jones Night Train ומקבלים עור ברווז מהריאליזם והחיות של ההקלטה הזאת.
לך תבין.
בנוסף חוסר הסלחנות עוד יותר סלקטיבי:
למשל Quiet Stars of Quiet Nights של Stan Getz ו - Astrud Gilberto כולל לא מעט דפקטים בהקלטה:
יש Clipping של המיקרופון בתוי הבאס, ההקלטה היא לא חלקה או נקיה מאוד ועם כל זה, באופן מפתיע המערכת שלי סלחנית להקלטה הזאת שלא כמו להקלטות רוק רבות כמו Boston שהזכרתי.
הסלחנות לא מתבטאת באובדן הדפקטים אלא בכך שלמרות הדפקטים ההקלטה היא בעלת צליל מלא, חם ומרגש, הקול של אסטרוד נשמע אמיתי ולא מסונתז או דקיק מידי ועל פניו לא נראה שיש דחיסה דינמית.
רומי החתול לקח את זה הכי רחוק ומעורר מחלוקת שאפשר וטוען שהמערכת סלקטיבית למוסיקה טובה ולא טובה ולמעשה המערכת אומרת לנו מה טוב ומה לא טוב. זו שאלה פילוסופית כי אני נוטה לסלוח להקלטות מונו חורקניות של דיוק אלינגטון או דג'אנגו ריינהרדט כי פשוט המוסיקה הזאת כל כך מרגשת אותי שלא אכפת לי איך היא הוקלטה ואני לא נוטה לפשפש בציציות ההקלטה.
ההגדרה של איכות הופכת לעניין פילוסופי...(אולי היא תמיד פילוסופית גם אם מתייחסים לאיכות שמע בלבד מבלי להתייחס לתוכן).
אבל ללא התייחסות להיבט הפילוסופי של העניין ובהתייחסות לאיכות השמע בלבד, ללא התייחסות לתוכן הנטיה הראשונית שלי לשמע צורמנות, עניות צליל וכו' וכו' הייתה להאשים את המערכת שלי אבל אם זה המצב לא יכולתי להסביר לעצמי שאם המערכת נשמעת כל כך רע איך בהקלטות אחרות היא נשמעת כל כך טוב?!?
היום אני חושב שמערכת בעלת רזולוציה גבוהה היא חרב פיפיות ולא במובן של "מערכת אנליטית" לעומת "מערכת מוסיקלית" . אני לא מדבר על צבעוניות של מערכת (בין אם הצבעוניות היא הדגשה וחידוד מוגזמים של פרטים שיוצרים תחושה אנליטית או צביעה בורוד של ציוד מנורתי רומנטי מחליק וממלא הקלטות רזות בצורה מלאכותית ואז קוראים לזה "מוסיקליות").
אני מדבר על עניין אחר: מערכות בעלות רזולוציה גבוהה (אך לא חדות, צורמניות, מחוספסות או Grainy) הן בעלת רצפת צליל מאוד נמוכה. אחת השיטות לדעת את זה היא האזנה בווליום מאוד נמוך ושימת לב האם הפרטים עדיין שמיעים והבמה לא נעלמה והפכה לסלט שקט ומונוטוני. למשל קטע ג'ז של חצוצרה באוקטבה גבוהה עדיין פורץ מהרמקול וגורם לשימת לבך ולא כאילו שזו סתם מוסיקת רקע מונוטונית. הרקע שחור יותר כלומר הניגודיות בין מוסיקה לשקט יותר בולט ויותר דרמטי.
לדעתי במערכת כזו הקלטה גרועה נשמעת כמו שהיא. למעשה אני חושב שכדי שהקלטה "מתה" או דחוסה דינמית תישמע טוב יש צורך במערכת "צבעונית" או אקולייזר שיגבירו מלאכותית תדירויות מסויימות ויהפכו את ההקלטה לנסבלת או אפילו מהנה, באופן יחסי. לי אישית אין בזה עניין כי המוסיקה הופכת לאינטרפטציה ואז הקלטות מצויינות הופכות למשהו דביק מידי בצורה מלאכותית.
מה דעתכם?
התוצאה הבולטות הייתה שיפור בכל טווח התדרים: בשרנות בצליל, עומק, מלאות, רקע שקט יותר וכו'
אבל דבר נוסף קרה:
הקלטות טובות נשמעות מעולה הקלטות לא טובות נשמעו גרוע.
כלומר המערכת הפכה לפחות סלחנית או סלחנית בצורה סלקטיבית, כמעט כאילו שהיא בוחרת איזה מוסיקה היא "מעוניינת" להשמיע ואיזה היא יורקת בסלידה...
מין הפיכת המערכת לדוקטור ג'קיל ומיסטר הייד.
כבר שנתיים אני נתקל באותה תופעה בדיוק במערכת של חברי עם הרמקולים האלקטרוסטיים.
הקלטות מסויימות גורמות לך לדמעות ואחרות הן איומות כל כך שאתה צובט את עצמך כדי להאמין שזו אותה מערכת.
בעיקר הקלטות רוק מקומפרסות גורמות לרוע של המערכת לצאת עם כל הלב...
לדוגמא: בוסטון התקליט הראשון נשמע רזה כאילו שמנגנים אותו ברדיו מעאפן של רכב עם הבאס למטה עד הסוף והטרבל למעלה עד הסוף. אין שום מוסיקליות בפרזנטציה הזאת.
אבל שמים Ricky Lee Jones Night Train ומקבלים עור ברווז מהריאליזם והחיות של ההקלטה הזאת.
לך תבין.
בנוסף חוסר הסלחנות עוד יותר סלקטיבי:
למשל Quiet Stars of Quiet Nights של Stan Getz ו - Astrud Gilberto כולל לא מעט דפקטים בהקלטה:
יש Clipping של המיקרופון בתוי הבאס, ההקלטה היא לא חלקה או נקיה מאוד ועם כל זה, באופן מפתיע המערכת שלי סלחנית להקלטה הזאת שלא כמו להקלטות רוק רבות כמו Boston שהזכרתי.
הסלחנות לא מתבטאת באובדן הדפקטים אלא בכך שלמרות הדפקטים ההקלטה היא בעלת צליל מלא, חם ומרגש, הקול של אסטרוד נשמע אמיתי ולא מסונתז או דקיק מידי ועל פניו לא נראה שיש דחיסה דינמית.
רומי החתול לקח את זה הכי רחוק ומעורר מחלוקת שאפשר וטוען שהמערכת סלקטיבית למוסיקה טובה ולא טובה ולמעשה המערכת אומרת לנו מה טוב ומה לא טוב. זו שאלה פילוסופית כי אני נוטה לסלוח להקלטות מונו חורקניות של דיוק אלינגטון או דג'אנגו ריינהרדט כי פשוט המוסיקה הזאת כל כך מרגשת אותי שלא אכפת לי איך היא הוקלטה ואני לא נוטה לפשפש בציציות ההקלטה.
ההגדרה של איכות הופכת לעניין פילוסופי...(אולי היא תמיד פילוסופית גם אם מתייחסים לאיכות שמע בלבד מבלי להתייחס לתוכן).
אבל ללא התייחסות להיבט הפילוסופי של העניין ובהתייחסות לאיכות השמע בלבד, ללא התייחסות לתוכן הנטיה הראשונית שלי לשמע צורמנות, עניות צליל וכו' וכו' הייתה להאשים את המערכת שלי אבל אם זה המצב לא יכולתי להסביר לעצמי שאם המערכת נשמעת כל כך רע איך בהקלטות אחרות היא נשמעת כל כך טוב?!?
היום אני חושב שמערכת בעלת רזולוציה גבוהה היא חרב פיפיות ולא במובן של "מערכת אנליטית" לעומת "מערכת מוסיקלית" . אני לא מדבר על צבעוניות של מערכת (בין אם הצבעוניות היא הדגשה וחידוד מוגזמים של פרטים שיוצרים תחושה אנליטית או צביעה בורוד של ציוד מנורתי רומנטי מחליק וממלא הקלטות רזות בצורה מלאכותית ואז קוראים לזה "מוסיקליות").
אני מדבר על עניין אחר: מערכות בעלות רזולוציה גבוהה (אך לא חדות, צורמניות, מחוספסות או Grainy) הן בעלת רצפת צליל מאוד נמוכה. אחת השיטות לדעת את זה היא האזנה בווליום מאוד נמוך ושימת לב האם הפרטים עדיין שמיעים והבמה לא נעלמה והפכה לסלט שקט ומונוטוני. למשל קטע ג'ז של חצוצרה באוקטבה גבוהה עדיין פורץ מהרמקול וגורם לשימת לבך ולא כאילו שזו סתם מוסיקת רקע מונוטונית. הרקע שחור יותר כלומר הניגודיות בין מוסיקה לשקט יותר בולט ויותר דרמטי.
לדעתי במערכת כזו הקלטה גרועה נשמעת כמו שהיא. למעשה אני חושב שכדי שהקלטה "מתה" או דחוסה דינמית תישמע טוב יש צורך במערכת "צבעונית" או אקולייזר שיגבירו מלאכותית תדירויות מסויימות ויהפכו את ההקלטה לנסבלת או אפילו מהנה, באופן יחסי. לי אישית אין בזה עניין כי המוסיקה הופכת לאינטרפטציה ואז הקלטות מצויינות הופכות למשהו דביק מידי בצורה מלאכותית.
מה דעתכם?
- איתי_הגיתי
- חבר מכור קשה

- תגובות: 6051
- הצטרף: נובמבר 2004
- נתן תודות: 90 פעמים
- קיבל תודות: 77 פעמים
מסכים עם כל מילה.
ככל שהמערכת טובה יותר, ככה יש יותר אכזבות ממוזיקה שמוקלטת מעפן.
יש כמה דיסקים שקניתי שפשוט אין לי מה לעשות איתם.
חבל שאין מדד איכות באמזון.
ככל שהמערכת טובה יותר, ככה יש יותר אכזבות ממוזיקה שמוקלטת מעפן.
יש כמה דיסקים שקניתי שפשוט אין לי מה לעשות איתם.
חבל שאין מדד איכות באמזון.
- MartinHSabag
- מנהל

- תגובות: 59344
- הצטרף: נובמבר 2004
- שם מלא: מרטין סבג
- מיקום: כפר-סבא
- נתן תודות: 826 פעמים
- קיבל תודות: 1567 פעמים
- יצירת קשר:
מאוד מסכים.
במערכת עם רזולוצייה טובה כל הקלטה נשמעת אחרת, ואכן יש הקלטות, בעיקר של רוק קלאסי שנשמעות מחריד.
המעצבן, שבאוספים, כל שיר נשמע באייכות שונה.
עדיין, מערכת כזאת עדיפה באוזני ממערכת, שבה הכל נשמע פחות או יותר דומה.
במערכת עם רזולוצייה טובה כל הקלטה נשמעת אחרת, ואכן יש הקלטות, בעיקר של רוק קלאסי שנשמעות מחריד.
המעצבן, שבאוספים, כל שיר נשמע באייכות שונה.
עדיין, מערכת כזאת עדיפה באוזני ממערכת, שבה הכל נשמע פחות או יותר דומה.
- איתי_הגיתי
- חבר מכור קשה

- תגובות: 6051
- הצטרף: נובמבר 2004
- נתן תודות: 90 פעמים
- קיבל תודות: 77 פעמים
אני דווקא מאד מתבאס מכותרים קלאסיים בעיקר.
אפילו , האמת בעיקר, חדשים.
חלקם באיכות מחפירה, נשמעים כמו דיקט.
ממש מעצבן. אתה קונה דיסק במחיר מלא, מלייבל מכובד,
ואפשר לזרוק אותו לפח, בלתי שמיע.
אפילו , האמת בעיקר, חדשים.
חלקם באיכות מחפירה, נשמעים כמו דיקט.
ממש מעצבן. אתה קונה דיסק במחיר מלא, מלייבל מכובד,
ואפשר לזרוק אותו לפח, בלתי שמיע.
- ronensud
-
- חבר פעיל במיוחד

- תגובות: 634
- הצטרף: נובמבר 2004
- מיקום: חיפה
- נתן תודות: 22 פעמים
- קיבל תודות: 40 פעמים
מערכת משרתת את המוסיקה ולא ההפך. כאשר אנשים מתחילים לחפש הקלטות שיישמעו טוב במערכת שלהם הם בבעיה רצינית, לדעתי. חובב מוסיקה לא יכול להרשות לעצמו להיות עבד של איכות הקלטה.
איכות הקלטה היא בונוס שיכול לשדרג את החוויה אבל לעולם לא אוותר על מוסיקה טובה רק כי איכות ההקלטה בינונית.
איכות הקלטה היא בונוס שיכול לשדרג את החוויה אבל לעולם לא אוותר על מוסיקה טובה רק כי איכות ההקלטה בינונית.
-
דורון3
-
- חבר פעיל מאוד

- תגובות: 361
- הצטרף: מרץ 2006
- שם מלא: דורון אור
- מיקום: Edmonton, Canada
- נתן תודות: 0
- קיבל תודות: 6 פעמים
מסכים רק חבל שלא מעט מהנדסי קול לא חשבו כך והיה צריך להרביץ להם עם מקל..ronensud כתב:מערכת משרתת את המוסיקה ולא ההפך....
http://store.acousticsounds.com/include ... _id=51270
יש אנשים בפורום אודיוגון עם VPI לא מכוווננים כמו שצריך שתווי הבאס בהקלטה הזאת מקפיצים את המחט שלהם...
בפטיפונים מכווננים ועם עקיבה טובה זה סתם נשמע איום ונורא.
למזלי סוג המוסיקה שאני אוהב (ג'אז, קלאסי, גיטרה אקוסטית, ווקל, מוסיקה דרום אמריקאית/ברזילאית) מוקלטת היטב 8 מתוך 10 פעמים ועל שתי הפעמים שלא מוקלט ממש טוב אני סולח ונהנה מהתוכן.
אם רוב המוסיקה שהייתי מאזין לה היה רוק ופופ אז המערכת שלי הייתה הרבה יותר סלחנית וצבעונית כדי לשחזר, כהבנתי, את מה שמהנדס הקול הרס לאוזניי.
יש כאן הכללה שרוב הקלטות הרוק והפופ לא נעשו כמו שצריך ויש יוצאי דופן כמובן אבל בהכללה, זו דעתי האישית.
עוד הכללה: מה המצאתי מניסיוני שלרוב, הקלטות Small Labels
נשמעות לרוב טובות מ - Big Labels. זה לא תמיד תופש אבל נתקלתי בזה הרבה מאוד פעמים.
ועוד דבר: הקלטות מעולות לאו דוקא הקלטות מפורסמות שזכו להמון פירסום ושיווק או בהכרח יקרות.
חלק מההקלטות הקלאסיות כמו הקונצ'רטו לחליל ונבל של מוצרט בהוצאת פיליפס נמכרו ב - 6 דולר בזמנו (Nice Price) ולמרות זאת ומגבלותיהן, הן הקלטות מעולות בעיני.
נערך לאחרונה על ידי דורון3 ב 19/10/2009 19:17, נערך 2 פעמים בסך הכל.
-
דורון3
-
- חבר פעיל מאוד

- תגובות: 361
- הצטרף: מרץ 2006
- שם מלא: דורון אור
- מיקום: Edmonton, Canada
- נתן תודות: 0
- קיבל תודות: 6 פעמים
Re: ברוך הבא לעולם ההיי פיי.
תודה על התגובה. בהתחלה הייתי מבקר את חברי עם האלקטרוסטטיים והייתי חושב שהמערכת שלו מאוד לא סלחנית וייתכן שאפילו מוגבלת לסוגי מוסיקה מסויימים, כל זה בהשוואה למערכת שלי הייתה יותר All rounder כלומר לא הצטיינה בשום תחום אבל עשתה 7.5-8 מתוך 10 את כל הסגנונות לאוזניי.matanoosh כתב:אם הגעת למסקנה הזאת לבד, אני חושב שאתה בדרך הנכונה....
עכשיו עם כל השיפורים שבצעתי המערכת שלי מתנהגת אותו דבר...
אז כן, הגעתי למסקנה הזאת לבד, בדרך הקשה ותוך ניסוי וטעיה. חברי היותר מנוסה ממני אמר את זה לאורך כל הדרך ואני לא לגמרי האמנתי לו.
זו גם מסקנה חשובה לכל אודיופיל לדעתי כי אני חושב שכולנו, האודיופילים, שעוסקים באופן פעיל בשיפור המערכת שלנו, צריכים לחשוב אם זה מה שאנחנו רוצים כלומר אם סוג המוסיקה שאנו מאזינים לה רוב הזמן מוקלטת היטב ותיתן לנו סיפוק גבוה מהשמעה במערכת בעלת רזולוציה גבוהה או לא.
זה דבר שלעיתים רבות קשה לדעת מראש.
רוב המדיה של המוזיקה מיועדת לכלל הציבור עם ציוד בינוני ומטה ולא לאלפית האחוז שמשוגעים לציוד אודיופילי. משום כך האיכות השמע המוטבעת בדיסקים מותאמת להדגשה של פרמטרים מסויימים ולא מעתיקה את איכות הצליל של האולפן אחד לאחד.
לא רק בתחום הציוד אלא גם בתחום המדיה ישנו מרדף אחרי הוצאות מיוחדות באיכויות שמע שמתאימות לחובבי האודיו המכורים.
לא רק בתחום הציוד אלא גם בתחום המדיה ישנו מרדף אחרי הוצאות מיוחדות באיכויות שמע שמתאימות לחובבי האודיו המכורים.
- boaztsabar
-
- חבר שרק התחיל

- תגובות: 24
- הצטרף: נובמבר 2008
- נתן תודות: 1 פעם
- קיבל תודות: 5 פעמים
יופי של טיעון !
אתה צודק בהחלט.
זה נכון לכל שידרוג - אני זוכר שקניתי אוזניות של GRADO (ס-ר 80) התפלאתי מאד עד כמה דיסקים מסויימים נשמעים היטב ואחרים גרוע.
זו ממש בעיה משום שישנם דיסקים שאני יכול לשמוע רק במערכת שלי (רסיבר של NAD 325BEE) ולא בדיסקמן עם האוזניות...
אגב, לא רק הקלטות ישנות - אלא בעיקר חדשות ! (רימסטרים של רוק משנות ה 70).
יש לי חיבה מפוקפקת להוצאות יפאניות של אלבומי רוק משנות ה 70 - הם מעתיקים את התקליט לגרסה מוקטנת וזה יוצא רפליקה ממש נהדרת עם כל התוספות של המהדורה הראשונה,
אבל מה... האיכות של הדיסק מוזרה לגמרי ! זה נשמע גבוה וכמעט צורם באוזניות - במערכת, מאידך גיסא, זה נשמע מצויין, בעיקר בווליום נורמאלי...
אם אשדרג את הסטריאו בבית, אצטרך לוותר על אוסף עצום של דיסקים שאני מאד אוהב...
זו בעיה, ולכן זה שיקול...
בקיצור : עני וטוב לו.
זה נכון לכל שידרוג - אני זוכר שקניתי אוזניות של GRADO (ס-ר 80) התפלאתי מאד עד כמה דיסקים מסויימים נשמעים היטב ואחרים גרוע.
זו ממש בעיה משום שישנם דיסקים שאני יכול לשמוע רק במערכת שלי (רסיבר של NAD 325BEE) ולא בדיסקמן עם האוזניות...
אגב, לא רק הקלטות ישנות - אלא בעיקר חדשות ! (רימסטרים של רוק משנות ה 70).
יש לי חיבה מפוקפקת להוצאות יפאניות של אלבומי רוק משנות ה 70 - הם מעתיקים את התקליט לגרסה מוקטנת וזה יוצא רפליקה ממש נהדרת עם כל התוספות של המהדורה הראשונה,
אבל מה... האיכות של הדיסק מוזרה לגמרי ! זה נשמע גבוה וכמעט צורם באוזניות - במערכת, מאידך גיסא, זה נשמע מצויין, בעיקר בווליום נורמאלי...
אם אשדרג את הסטריאו בבית, אצטרך לוותר על אוסף עצום של דיסקים שאני מאד אוהב...
זו בעיה, ולכן זה שיקול...
בקיצור : עני וטוב לו.
- oferlaor
- מנהל

- תגובות: 78902
- הצטרף: נובמבר 2004
- שם מלא: עפר לאור
- מיקום: מודיעין, ישראל
- נתן תודות: 789 פעמים
- קיבל תודות: 5397 פעמים
זו תופעה גלובלית ולא רק באודיו. אני חווה כבר שנים את הבעיה בוידאו - ברגע שיש לך מערכת שמסוגלת לשקף הכל כמו שצריך אתה פתאום רואה את כל הפגמים בתהליך העשיה של התוכן.
אין לזה פיתרון "טוב", עם השנים הפכתי לפחות סלחן לתוכן ואלא אם כן מדובר על תוכן שאני ממש "חייב" לצרוך, אני קפדן יותר ויותר על איכותו לפני שאני בכלל מתחיל איתו.
אין לזה פיתרון "טוב", עם השנים הפכתי לפחות סלחן לתוכן ואלא אם כן מדובר על תוכן שאני ממש "חייב" לצרוך, אני קפדן יותר ויותר על איכותו לפני שאני בכלל מתחיל איתו.
כן רק שאל תשכח את העובדה שכבר דיברו עליה שהמפיקים במיוחד במוסיקה פופולארית עושים כיווץ של כול הספקטרום כדי שיוכלו להקליט את המוסיקה בעוצמה יותר גבוהה . מה שאומר שיהיו לך יותר ארטיפיקטים משהיה בעברamiti כתב:רוב המדיה של המוזיקה מיועדת לכלל הציבור עם ציוד בינוני ומטה ולא לאלפית האחוז שמשוגעים לציוד אודיופילי. משום כך האיכות השמע המוטבעת בדיסקים מותאמת להדגשה של פרמטרים מסויימים ולא מעתיקה את איכות הצליל של האולפן אחד לאחד.
לא רק בתחום הציוד אלא גם בתחום המדיה ישנו מרדף אחרי הוצאות מיוחדות באיכויות שמע שמתאימות לחובבי האודיו המכורים....
ולדורון3 סתם מעניין לדעת האם לקחת תקליטים מקוריים של להקות רוק , ואני מתכווין לתקליטים שלא הודפסו מרימאסטר דיגיטאלי ובחנת אותם ? כי נראה לי שזה תרופה
כמו כן שמעתי המון על הוצאות והדפסות יפנייות , לא שהצלחתי לאתר מקום שמוכר תקליטורים כאלו , אבל שמעתי שהם באיכות גבוהה מאוד
- michael123
- חבר מכור קשה

- תגובות: 6161
- הצטרף: פברואר 2008
- מיקום: מרכז הארץ
- נתן תודות: 164 פעמים
- קיבל תודות: 37 פעמים
נכוןאני מדבר על עניין אחר: מערכות בעלות רזולוציה גבוהה (אך לא חדות, צורמניות, מחוספסות או Grainy) הן בעלת רצפת צליל מאוד נמוכה. אחת השיטות לדעת את זה היא האזנה בווליום מאוד נמוך ושימת לב האם הפרטים עדיין שמיעים והבמה לא נעלמה והפכה לסלט שקט ומונוטוני. למשל קטע ג'ז של חצוצרה באוקטבה גבוהה עדיין פורץ מהרמקול וגורם לשימת לבך ולא כאילו שזו סתם מוסיקת רקע מונוטונית. הרקע שחור יותר כלומר הניגודיות בין מוסיקה לשקט יותר בולט ויותר דרמטי.
לדעתי במערכת כזו הקלטה גרועה נשמעת כמו שהיא. למעשה אני חושב שכדי שהקלטה "מתה" או דחוסה דינמית תישמע טוב יש צורך במערכת "צבעונית" או אקולייזר שיגבירו מלאכותית תדירויות מסויימות ויהפכו את ההקלטה לנסבלת או אפילו מהנה, באופן יחסי. לי אישית אין בזה עניין כי המוסיקה הופכת לאינטרפטציה ואז הקלטות מצויינות הופכות למשהו דביק מידי בצורה מלאכותית....
אני פתחתי כמה שרשורים בנושא הקלטות אודיופיליות (כמו שיש רובריקה בכל ירחון שמכבד את עצמו)
אתה עובד עם אנלוגי, עם מקור דיגיטלי אני שמתי לב שאצלי upsampling משפר עוד קצת.
אבל אם הדיסק ממש גרוע - לא נראה לי שיעזור משהו
נכון ועצוב לגמרי.
אחרי שגיליתי שאני כבר לא מאזין לדיסקים שנורא אהבתי כי הסאונד שלהם במערכת הראשית (והטובה ביותר שלי) פשוט מדכא, התקנתי ליד המערכת הטובה מערכת נוספת, ופשוטה יותר. עדיין מצויינת אבל פחות מפורטת ויותר סלחנית. הפיתרון הזה עובד יופי, וצדק מי שכתב כאן שהמערכת באה לשרת את המוזיקה ולא ההיפך.
אחרי שגיליתי שאני כבר לא מאזין לדיסקים שנורא אהבתי כי הסאונד שלהם במערכת הראשית (והטובה ביותר שלי) פשוט מדכא, התקנתי ליד המערכת הטובה מערכת נוספת, ופשוטה יותר. עדיין מצויינת אבל פחות מפורטת ויותר סלחנית. הפיתרון הזה עובד יופי, וצדק מי שכתב כאן שהמערכת באה לשרת את המוזיקה ולא ההיפך.
-
דורון3
-
- חבר פעיל מאוד

- תגובות: 361
- הצטרף: מרץ 2006
- שם מלא: דורון אור
- מיקום: Edmonton, Canada
- נתן תודות: 0
- קיבל תודות: 6 פעמים
זו פונקציה של למה אתה מאזין רוב הזמן.[quote="אובססיבי"]נכון ועצוב לגמרי.
אחרי שגיליתי שאני כבר לא מאזין לדיסקים שנורא אהבתי כי הסאונד שלהם במערכת הראשית (והטובה ביותר שלי) פשוט מדכא, התקנתי ליד המערכת הטובה מערכת נוספת, ופשוטה יותר. עדיין מצויינת אבל פחות מפורטת ויותר סלחנית. הפיתרון הזה עובד יופי, וצדק מי שכתב כאן שהמערכת באה לשרת את המוזיקה ולא ההיפך.[/quote]
אם הייתי מאזין לרוק רוב הזמן, סביר להניח שהמערכת שלי הייתה אחרת לגמרי.
משהו יותר חמים עם מיד באס בריא וחלקלק על חשבון פירוט וזיקוק.
שתי מערכות זה פיתרון טוב.
לחברי בעל האלקטרוסטטיים יש מערכת שניה עם Celestion Ditton 66 - יופי של דבר לרוק.
חבר לזה Jolida JD3000 ואתה מבסוט עד הגג.
אבל אני לא מטעה את עצמי לרגע שזה לא יצירת יש מאין. שזה צביעה רומנטית של משהו לא רומנטי בכלל.
קח את Sunday Bloody Sunday של U2 מהתקליט War לדעתי מועמדת ראשית להקלטת הרוק האיומה ביותר בכל הזמנים.
התוף בהתחלה נשמע כאילו מישהו ניגן אותו דרך צינור גינה ממרחק של 50 מטר מהמיקרופון.
שום תוף בעולם, אפילו תוף מרים מפלסטיק שחילקו לנו בגן לא נשמע ככה.
אני יודע חבר טוב שלי מתופף מקצועי וכל שישי מנגן לנו קטעי סולו בשביל הכיף או בפאב Open Mic כמו:
אז אתה שואל את עצמך איך מישהו לא מתבייש להוציא כזו הקלטה ומה צריך לעשות כדי שזה ישמע נורמלי ועם איזה ציוד ואין לי ממש תשובות לעניין כי בהופעה החיה זה נשמע מאוד שונה.
אני לא מבין למה זה כל כך מסובך.
הנה הקלטה שפויה של תופים ועוד בקלטת...
או עוד יותר טוב, קחו הקלטה כמו Jazz at the pawnshop:
התוף בהתחלה נשמע כאילו מישהו ניגן אותו דרך צינור גינה ממרחק של 50 מטר מהמיקרופון.
שום תוף בעולם, אפילו תוף מרים מפלסטיק שחילקו לנו בגן לא נשמע ככה.
אני יודע חבר טוב שלי מתופף מקצועי וכל שישי מנגן לנו קטעי סולו בשביל הכיף או בפאב Open Mic כמו:
אז אתה שואל את עצמך איך מישהו לא מתבייש להוציא כזו הקלטה ומה צריך לעשות כדי שזה ישמע נורמלי ועם איזה ציוד ואין לי ממש תשובות לעניין כי בהופעה החיה זה נשמע מאוד שונה.
אני לא מבין למה זה כל כך מסובך.
הנה הקלטה שפויה של תופים ועוד בקלטת...
או עוד יותר טוב, קחו הקלטה כמו Jazz at the pawnshop:
התוף בהתחלה נשמע כאילו מישהו ניגן אותו דרך צינור גינה ממרחק של 50 מטר מהמיקרופון.
שום תוף בעולם, אפילו תוף מרים מפלסטיק שחילקו לנו בגן לא נשמע ככה.
אני יודע חבר טוב שלי מתופף מקצועי וכל שישי מנגן לנו קטעי סולו בשביל הכיף או בפאב Open Mic כמו:
אז אתה שואל את עצמך איך מישהו לא מתבייש להוציא כזו הקלטה ומה צריך לעשות כדי שזה ישמע נורמלי ועם איזה ציוד ואין לי ממש תשובות לעניין כי בהופעה החיה זה נשמע מאוד שונה.
אני לא מבין למה זה כל כך מסובך.
הנה הקלטה שפויה של תופים ועוד בקלטת...
או עוד יותר טוב, קחו הקלטה כמו Jazz at the pawnshop:
שלום דורון,
קראתי רק את הפוסט הראשון שלך ולא את כל מה שנכתב אחרי כן, ולכן אגיב רק עליו.
נדמה לי שהדברים שכתבת נכונים בדרך כלל לציוד שמדגיש את ההי-פי שבו.
לדוגמה, המערכת הקודמת שלי, שהתבססה על רמקולים Coincident Victory, גרמה לי להעיף מן הבית לא מעט תקליטים, בעיקר מונו.
אני חושב שהגורם לכך הוא ההתמקדות של הרמקולים האלה בצליל דק, מפורט וממוקד, המציג את תווי המיתאר של המוזיקה יותר מאשר את הבשר שלה. זו תכונה המאפיינת הרבה ציוד "הי-פי".
לעומת זאת, במערכת הנוכחית שלי, שהיא הרבה יותר איכותית, ומבוססת על Bosendorfer VC 7, התופעה הזאת כמעט נעלמה, ופשוט תענוג להקשיב כמעט לכל תקליט, בתנאי שהוא לא הוקלט בתנאים פיראטיים ארכי חובבניים.
ההבדל בין שתי המערכות האלה (ועוד מערכות רבות ששמעתי) גורם לי לחשוב שהבעיה שהצגת אולי איננה מחויבת המציאות, ושלא צריך לחפש את "האשם" בחומרה, אלא בציוד עצמו.
קראתי רק את הפוסט הראשון שלך ולא את כל מה שנכתב אחרי כן, ולכן אגיב רק עליו.
נדמה לי שהדברים שכתבת נכונים בדרך כלל לציוד שמדגיש את ההי-פי שבו.
לדוגמה, המערכת הקודמת שלי, שהתבססה על רמקולים Coincident Victory, גרמה לי להעיף מן הבית לא מעט תקליטים, בעיקר מונו.
אני חושב שהגורם לכך הוא ההתמקדות של הרמקולים האלה בצליל דק, מפורט וממוקד, המציג את תווי המיתאר של המוזיקה יותר מאשר את הבשר שלה. זו תכונה המאפיינת הרבה ציוד "הי-פי".
לעומת זאת, במערכת הנוכחית שלי, שהיא הרבה יותר איכותית, ומבוססת על Bosendorfer VC 7, התופעה הזאת כמעט נעלמה, ופשוט תענוג להקשיב כמעט לכל תקליט, בתנאי שהוא לא הוקלט בתנאים פיראטיים ארכי חובבניים.
ההבדל בין שתי המערכות האלה (ועוד מערכות רבות ששמעתי) גורם לי לחשוב שהבעיה שהצגת אולי איננה מחויבת המציאות, ושלא צריך לחפש את "האשם" בחומרה, אלא בציוד עצמו.
-
דורון3
-
- חבר פעיל מאוד

- תגובות: 361
- הצטרף: מרץ 2006
- שם מלא: דורון אור
- מיקום: Edmonton, Canada
- נתן תודות: 0
- קיבל תודות: 6 פעמים
היי אבטליון,
היו תקופות שהסכמתי עם הקביעה הזאת אבל היום, לאור ניסיוני האישי הקצר אך המרוכז אני לא מסכים איתה.
אני חושב שמערכת טובה היא מערכת הגונה שמציגה את מציאות ההקלטה כמו שהיא. כשזה טוב זה טוב וכשזה רע
אז זה Garbage in garbage out.
מערכת שמציגה הכל בעדשה ורודה היא מערכת "צבעונית" לדעתי. לא יתכן שהכל ישמע too good to be true כי אם מה שמוקלט רע נשמע טוב אז מה שמוקלט טוב עלול לא להישמע טוב מספיק.
למשל משהו שמוקלט מקומפרס ודקיק - כדי שזה ישמע טוב צריך להיות גבעה בהענות התדר במיד באס למשל (להרבה רמקולים בריטים יש את התכונה הזאת שאוהבים לקרוא לה "מוסיקליות", מין Chestiness של BBC Sound כמו Richard Burton מ - War of the worlds). אבל ה - Chestiness ימשיך גם בהקלטות שלהן צליל מלא - הרי תסכים שלמעט אם יש לך רמקול שיש בו יכולות DSP, אם רמקול משנה את מציאות ההקלטה על מנת לשפר אותה "השיפור" ימשיך גם להקלטות שבהן לא דרוש שיפור ואז "כל המוסיף גורע".
אין עם זה בעיה אם זה מתאים לבעליה של מערכת כזו.
שלא תבין לא נכון אני לא בעד צליל רזה. בטח לא במיד באס. אני פשוט מתנגד לרמקול לא צלול (מיקרו דינמיקה).
הקואינסידנט הוא רמקול צלול, מפורט ודינמי שרגיש לציוד שמחובר אליו.
עם הגברה לא מתאימה וחוסר התאמה לחדר הוא ישמע רזה, אגרסיבי ועם תחושה של סטליטים/סאב ולא של רמקול full range.
אך באמצעות voicing מתאים (ולאו דוקא 300B כמו שדיז אמר בעבר) והתאמה לחדר+טיפולים אקוסטיים ניתן להפיק ממנו צליל מלא ובשרני, אך דינמי בו זמנית. אני יודע את זה מניסיוני האישי עם ה - Super Eclipse שהוא בעיני אחד הרמקולים הקופסתיים הבודדים שבעיני מעניינים. למה? בגלל הדינמיות שלו. רמקול לא דינמי הוא רמקול מת לאוזניי.
רוב הרמקולים הקופסתיים, בכל מחיר, שהאזנתי להם בשנתיים האחרונות נשמעו לי כאלה. לא הקואינסידנט ואני מניח שיש רמקולים אחרים שהם דינמיים יותר.
יש אנשים שהדינמיות מוציאה אותם מדעתם. זה בסדר גמור. לכל אחד העדפות משלו.
הרי אם זה לא היה המצב לכולנו הייתה את אותה מערכת.
אגב, דינמיות לא חייבת לבוא על חשבון עושר מלאות ובשרנות צליל ולא חייבת להדגיש את גימיקי ההיי-פיי.
אבל דינמיות לא יכולה להשאיר אותך אדיש לרמקול ומקשה על השימוש בו למוסיקת רקע גם בווליום נמוך.
זו דעתי האישית.
היו תקופות שהסכמתי עם הקביעה הזאת אבל היום, לאור ניסיוני האישי הקצר אך המרוכז אני לא מסכים איתה.
אני חושב שמערכת טובה היא מערכת הגונה שמציגה את מציאות ההקלטה כמו שהיא. כשזה טוב זה טוב וכשזה רע
אז זה Garbage in garbage out.
מערכת שמציגה הכל בעדשה ורודה היא מערכת "צבעונית" לדעתי. לא יתכן שהכל ישמע too good to be true כי אם מה שמוקלט רע נשמע טוב אז מה שמוקלט טוב עלול לא להישמע טוב מספיק.
למשל משהו שמוקלט מקומפרס ודקיק - כדי שזה ישמע טוב צריך להיות גבעה בהענות התדר במיד באס למשל (להרבה רמקולים בריטים יש את התכונה הזאת שאוהבים לקרוא לה "מוסיקליות", מין Chestiness של BBC Sound כמו Richard Burton מ - War of the worlds). אבל ה - Chestiness ימשיך גם בהקלטות שלהן צליל מלא - הרי תסכים שלמעט אם יש לך רמקול שיש בו יכולות DSP, אם רמקול משנה את מציאות ההקלטה על מנת לשפר אותה "השיפור" ימשיך גם להקלטות שבהן לא דרוש שיפור ואז "כל המוסיף גורע".
אין עם זה בעיה אם זה מתאים לבעליה של מערכת כזו.
שלא תבין לא נכון אני לא בעד צליל רזה. בטח לא במיד באס. אני פשוט מתנגד לרמקול לא צלול (מיקרו דינמיקה).
הקואינסידנט הוא רמקול צלול, מפורט ודינמי שרגיש לציוד שמחובר אליו.
עם הגברה לא מתאימה וחוסר התאמה לחדר הוא ישמע רזה, אגרסיבי ועם תחושה של סטליטים/סאב ולא של רמקול full range.
אך באמצעות voicing מתאים (ולאו דוקא 300B כמו שדיז אמר בעבר) והתאמה לחדר+טיפולים אקוסטיים ניתן להפיק ממנו צליל מלא ובשרני, אך דינמי בו זמנית. אני יודע את זה מניסיוני האישי עם ה - Super Eclipse שהוא בעיני אחד הרמקולים הקופסתיים הבודדים שבעיני מעניינים. למה? בגלל הדינמיות שלו. רמקול לא דינמי הוא רמקול מת לאוזניי.
רוב הרמקולים הקופסתיים, בכל מחיר, שהאזנתי להם בשנתיים האחרונות נשמעו לי כאלה. לא הקואינסידנט ואני מניח שיש רמקולים אחרים שהם דינמיים יותר.
יש אנשים שהדינמיות מוציאה אותם מדעתם. זה בסדר גמור. לכל אחד העדפות משלו.
הרי אם זה לא היה המצב לכולנו הייתה את אותה מערכת.
אגב, דינמיות לא חייבת לבוא על חשבון עושר מלאות ובשרנות צליל ולא חייבת להדגיש את גימיקי ההיי-פיי.
אבל דינמיות לא יכולה להשאיר אותך אדיש לרמקול ומקשה על השימוש בו למוסיקת רקע גם בווליום נמוך.
זו דעתי האישית.
נערך לאחרונה על ידי דורון3 ב 06/11/2009 9:09, נערך פעם 1 בסך הכל.
