מאחר ויש לי צורך כמעט כפייתי (
) להפוך כל עניין פשוט לפרויקט, החלטתי הפעם לנסות ולייצר בעצמי את הרגליים של השידה מאלומיניום.("בעצמי" = לתכנן את רגליים בעצמי, ולפנות לבית מלאכה שעוסק בעיבוד שבבי לצורך הייצור)
שלב 0 - מושגי יסוד:
CNC או Computer Numeric Control-
כינוי למשפחה של תהליכים תעשייתים, בהם משתמשים במכונות נשלטות ע"י מחשב לבצע חיתוך / כרסום בחומר (עץ / מתכת / פרספקס וכו').
עיבוד שבבי -
שם כללי לכל התהליכים בהם מסירים מבלוק של חומר גלם שבבים, עד אשר מתקבלת הצורה המתבקשת.
(למעשה "מפסלים" את הבלוק)
שלב 1 - תכנון:
באופן עקרוני, כדי להפעיל מכונה של CNC צריך לבנות קובץ בתוכנת שרטוט תלת-מימדית כדוגמת Autocad, Solidworks וכו'
(קובץ בסיומת DXF הוא פחות יותר הסטנדרט).
למרות זאת, אם התכנון הוא פשוט, בד"כ מספיק לבוא לבית המלאכה עם סקיצה מפורטת, והם יתכנתו את המכונה בעצמם.
מאחר וזה פרויקט ראשון שלי החלטתי ללכת על בטוח, ולתת לבית המלאכה לבנות את הקובץ הדרוש בעצמו.
זה אפשר לי להשתמש בתוכנת השרטוט Google Sketchup החינמית והפשוטה כדי להפיק את השרטוטים של הרגליים.
בית המלאכה השתמש בשרטוטים הללו כדי לבנות את הקובץ הדרוש להפעלת המכונה.
כמו שתוכלו לראות, השרטוטים היו ממש בסיסיים:
שלב 2 - ייצור:
קודם כל אני חייב לציין שמאד הופתעתי מכמות בתי המלאכה שעוסקים ב-CNC.
מסתבר שהתעשיות הבטחוניות מספקות די הרבה עבודה למקומות הללו.
אני חיפשתי מקומות במרכז (ת"א והסביבה). המקום הראשון שהגעתי אליו נקרא "מימד מתכת":
http://www.meimad-m.co.il/
זה בית מלאכה לא גדול, בדרום ת"א. הבעלים של המקום, איש מאד נחמד בשם אריק, עוזר להרבה מאד משוגעים למכוניות ישנות לייצר חלקים שכבר אי אפשר להשיג.
אריק שמח לעזור גם לי, והסכים לייצור חמש רגליים מאלומניום במחיר מדהים של 80 ש"ח לכל רגל.
תהליך הייצור לקח מספר ימים.
לגבי החומר עצמו, למדתי שיש הרבה סוגים של אלומניום ולכל אחד יש מעין מק"ט.
אלומניום הוא כינוי כללי לסגסוגת הזאת שמכילה נחושת, מגנזיום ומתכות נוספות.
סוג האלומניום נקבע ע"י המינון של כל אחת מהמתכות האלה בסגסוגת.
הנפוץ ביותר לשימושים "רגילים" הוא סוג שנקרא 6061 (שישים שישים ואחת), וזה גם החומר שממנו ייצרו את הרגליים שלי (כלומר של הרהיט שלי...)
שלב 3 - ציפוי:
בסוף שלב הייצור קיבלתי 5 רגליים יפיפיות מאלומיניום. הצבע ה-"טבעי" של אלומניום הוא בהיר יחסית למתכות אחרות, והוא "חצי מבריק".
אפשר כמובן להשאיר אותו כמו שהוא, אבל אני העדפתי לעשות לו Annodizing לקבלת מראה אפור בהיר מט.
ה- Annodizing הוא תהליך שבו האלומיניום מצופה בציפוי אלקטרוליטי. טובלים את המוצר במעין "אמבטיה מחושמלת" שמאפשר לציפוי להיצמד אליו חשמלית.
בד"כ הציפוי הוא בעובי של מיקרונים בודדים עד עשרות מיקרונים (מיקרון = אלפית המילימטר).
לצורך הציפוי, אריק שלח אותי למקום בחולון שנקרא אלגונל:
http://www.algonal.co.il/
מדובר במקום גדול. למעשה כשנכנסתי לשם חששתי שינפנפו לקוח זערורי כמוני.
חששותי התבדו מהר מאד. מרק, בעל הבית, שמח לעזור ואפילו סרב לקחת ממני אגורה!
שלב 4 - בעיות:
יום אחרי שמסרתי את הרגליים לציפוי, חזרתי לקחת אותם בהתרגשות גדולה.
והנה התחילו הבעיות...
ב-3 מהרגליים הציפוי היה יפה מאד, אבל בשתי הרגליים האחרות התקבל ציפוי כהה מדי וקצת "עכור".
באופן טבעי הנחתי שהיתה בעיה בתהליך הציפוי, אבל בשיחה קצרה עם אנשי המקצוע במקום התברר לי שזה קורה
דווקא בגלל הבדלים באלומניום ממנו עשויות הרגליים.
מסתבר שגם כאשר מדובר באותו סוג אלומיניום (6061 במקרה שלי), לפעמים ישנם הבדלים בין הפלטות מהן חותכים לבתי המלאכה את חומר הגלם.
כשבית המלאכה מזמין מספק המתכות שלו את הגושים שמהם הוא מפסל את המוצרים , לפעמים הוא מקבל חלק מהגושים מפלטה אחת, וחלק מפלטה אחרת.
הבדלים במינונים של המתכות שבסגסוגת יגרמו לציפוי להצמד באופן שונה לחומרי הגלם השונים, מה שיגרום להבדל בגוון הסופי.
שלב 5- יצור וציפוי חוזרים:
למזלי באותו מתחם שבו יושבים אלגונל, יש גם מכון לעיבוד שבבי שנקרא "שיבובים":
http://www.shibuvim.ybay.co.il/index.html
זה מקום גדול בהרבה בהשוואה ל-"מימד", והם מחזיקים מספר גדול של מכונות מסוגים שונים.
הכרתי שם עובד בכיר בשם ישראל, וסיפרתי לו על השתלשלות העניינים.
הוא אישר שבאמת הבעיה היא בחומר הגלם. סיכמנו שנייצר אצלו צילנדר אחד לבדיקה, נצפה אותו ואז נבדוק את טיב הציפוי.
ישראל הסביר לי שבעבודות מהסוג שלי, שמהות העבודה היא בעיקר אסטתית, יש חשיבות לשמור על "טיב שטח" כדי לקבל ציפוי חלק ויפה.
כדי לקבל שטח פנים חלק, יש לעבוד באופן הדרגתי ואיטי ולהשתמש במכרסמים חדים מאד.
ישראל גם ערך לי סיור מרתק במפעל. ניכר שהחברה שם יודעים את עבודתם.
למחרת קפצתי לראות את הציפוי. הצבע היה בהיר, והציפוי היה יפה וחלק - ממש מדהים.
ישראל סיפר לי שהוא החליט בסופו של דבר לבצע את הכרסום באופן מכני/ידני ולא להשתמש ב-CNC.
מאחר והשתכנעתי לחלוטין שהתוצאה הסופית תהיה לטעמי, אישרתי לישראל לייצר את הרגליים מחדש.
הפעם המחיר היה כבר גבוה משמעותית ועמד על 250 ש"ח לרגל, אבל בשלב הזה לסיפור הזה יכל להיות רק סוף אחד מבחינתי...
ואחרי כל המלל האינסופי הזה, הנה תמונות של הרגליים לאחר הציפוי:
שלב 6 - הרכבה:
את הרגליים תכננתי לחבר לרהיט באמצעות בורג בקוטר 8 מ"מ (M8 עם ראש אלן) שיעבור דך הרגל.
הבורג יוברג לדיבל מתכת שיותקן בחלק התחתון של הרהיט:
שלב 7 - תיעוד המוצר הסופי...
/b]
מסקנות:
בסה"כ למרות כמות המלל שנשפך פה, אני חייב לציין שזה לא היה פרויקט מסובך מדי.
נכון, היתה הסתבכות קטנה עם הציפוי, אבל זה מס קטן לתשלום לדעתי, תמורת העובדה שמצאתי את בתי המלאכה שכדאי לעבוד איתם.
מבחינתי, היכולת לעבוד עם חומרי גלם כמו מתכת / עץ / פרספקס, לעשות איתם ככל העולה על רוחך, וכל זאת
ברמת דיוק של יצור סדרתי היא ממש מתנה...
מקווה שהמידע הזה יעזור לכל מי שיחליט לקפוץ למים...
אלון
