במאה הזאת - נוסטלגיה

[Huber]

במאה הזאת השעון לא מתקתק, המטלפן לא מחייג, הסנדלר לא מתקן עקבים והשלטון לא מתקן עוולות.
במאה הזאת אין גרעינים באבטיח, אין תולעים במשמשים, אין תאי טלפון ברחובות,
אין שוויון בקיבוצים ואין אידיאולוגיה בפוליטיקה.
במאה הזאת התעשרה העברית בביטויים כמו נשימה עצמונית, כשלון חלוץ ונבצרות מאונס.
במאה הזאת שר בלי תיק הוא מעמד נדיר ומכובד.
במאה הזאת בית הבראה נקרא צימר, בית האבות נקרא אחוזה ובית הבושת – שחיתות שלטונית.
במאה הזאת מתבלט הדור השלישי, בסלולרי ובמשפחה.
הנכדים מלמדים אותנו להשתמש במחשב ובשאר אביזרי האלף השלישי.
במאה הזאת כבר לא שותים גזוז, צוף מיץ פז ומי ברז. שוטים מנהיגים את המדינה שלנו,
ועוד כמה מדינות. מאירן עד קוריאה, מהודו ועד בוש.
במאה הזאת, כמו בקודמות, מיליונים נהרגים במלחמות ומתים ברעב וממחלות.
אלא שהפעם הכל מצולם ומתוקשר, מסודר ומשודר.
במאה הזאת מגדלים עגבניות בטעם אננס, פלפלים בטעם תות ובידור בטעם רע. בלשון המעטה.
במאה הזאת נעלמו מכונות הכתיבה, הפתיליות, הגטקעס, הצניעות והבושה.
במאה הזאת יושב ראש הכנסת והסוכנות מציע לנו להצטייד בדרכון זר. פרסי או גרמני? סודני או תימני?
במאה הזאת המשורר יכתוב: משיח לא בא, משיח גם לא מסַמס.
במאה הזאת – המאה של נכדיי – הייתי רוצה להרגיש בבית... ואינני יכול.

מעיין ברוך, יוני 2007 אמנון שמוש