הזמנתי את ידידי היקר יונתן (shineon) להתרשמות מהחדר הייעודי שלי ומהשינויים שעשיתי לאחרונה במערכת.
לאחר ששמענו קצת מוזיקה דיגיטלית, עברנו לאנלוג...
התשיעית של דבוזאק, דייר סטרייטס, סטילי דן וארט בלייקי הונחו להם על הטכניקס.
למי שלא זוכר... מדובר ב SL1200mk2 שעבר קצת מודיפיקציות... חלק מהמעגלים ב disable, ה bearings הוחלפו לחדשים, Linn armboard, זרוע של Mission 774LC, רגליות sorbothane וראש Denon DL-110.
במוזיקה קלאסית מרגישים שהטכניקס לא מאבד שליטה ודינמיות אם כי ההרגשה היא כי הסאונד "קטן" והבמה לא עמוקה דיה כדי להכיל את כמות הנגנית העצומה שקיימת בהקלטה... יונתן אפילו ציין כי הכינורות נשמעים לו "עשויים מנייר"
מבחינתי הפטיפון לא העביר לי ממש את החלל שבו הוקלטה היצירה...
דייר סטרייטס, you and your friend נשמע נפלא ולא ממש הופתענו בהתחשב בהפקה המאוד מיוחדת של התקליט.
למרות הדיוק המצויין והקצב של הטכניקס, כלים מרגישים קצת חסרי משקל.
עברנו לסטילי דן Gaucho, רפרנס של ממש מבחינת הקלטה, ניכר כי ה Attack של הפטיפון קצת לוקה וה decay של התופים לא מורגש מספיק.
בארט בלייקי כבר עצרתי את הקטע באמצע ויונתן שאל בספונטניות... "תגיד, מה עם הטורנס 125? פעיל?" לאחר שהנהנתי בראשי והשבתי בחיוב על קריאת התיגר של ראש בראש מול הטכניקס התחלתי במלאכת הפירוק של הזרוע שניגנה על הטכניקס על מנת להעבירה לטורנס.
מדובר בפטיפון Thorens TD125 mk1 LB עם בסיס רחב שתומך גם בזרועות של 12", פטיפון אגדה בקיצור.
20 דק' הברגה,שימון הציר, כיוונים, vta, אזימוט וכו'... בעזרתה האדיבה של אסתר עופרים (שהיתה מונחת לה על הטורנס, שמשמשת אותי בעיקר לכיוונים של הפטיפון
הנחנו את ארט בלייקי ובמילה אחת "Wow", בשתי מילים אפשר לתאר זאת כ "WOW WOW".
אולי זה הסטנד החדש, אולי זה הראש שכבר עבר burn-in מספק, אבל בחיים לא שמעתי את הטורנס שלי מנגן כך.
הגודל, המשקל, הדינמיות, ה Attack, הקצב... פשוט מעולם אחר... הכל יוצא החוצה מהרמקול ונמצא לידי.
התופים נשמעים אמיתיים, גדולים, אפשר ללכת בין הכלים פשוט... סקסופון נשמע סקסופון בגודל חי וקרוב, פשוט תענוג.
הבאס התמלא, אבל לא נשמע בומי או מרוח באיזושהי צורה...
London symphony הגיעה עם דבוז'אק ופשוט התזמורת על כל רבדיה נכחה בחדר... אפשר לשמוע את "שכבות" המוזיקה ששכחתי כבר שקיימות בהקלטה. מדהים.
בסטילי דן כבר החיוך האידיוטי לא ירד לי מהפרצוף...
פה כבר שנינו הסתכלנו אחד על השני והמסקנה היתה ברורה, אפילו לא היה צורך לדבר על ההשוואה, כי באמת אין לה מקום...
כיונתן הלך עוד נזכרתי שיש לי רגליות Sorbothane שקניתי עבור הטכניקס, הנחתי אותן מתחת לטורנס והסאונד טיפס עוד כמה מדרגות לעבר הנירוונה האנלוגית.
אז אפשר לומר ש"התחדשתי"... גם בזכות יונתן שסיקרן אותו לשמוע את החיה הרעה...
אנצל את הפוסט כדי לומר לך פשוט - תודה
יובל
תמונות
http://picasaweb.google.com/yuvalberger1






