בחרתי לשים את ההודעה כאן ולא בסרטים מפני שאיכשהו היא לא התחברה לי לכותרות השרשורים שם.
כולנו מודעים לחשיבות פס הקול ומוסיקת הרקע לחווית הצפיה. יש מקרים נדירים בהם המוסיקה והתמונה מתחברים לכדי חוויה אומנותית מושלמת שהיא מעבר לכל אחד מהם בנפרד.
נזכרתי בזה כאשר צפיתי שוב בסרט הבריטי Morvern Callar. בפעם הראשונה ציפתי בו במסגרת פסטיבל הסרטים בסינמטק ירושלים לפני מספר שנים. הסרט עשיר מאוד באווירה ונעזר בצילומים יפיפיים ופס קול משובח ( מקלסיקות ועד מוסיקה אלקטרונית ) המותאם בקפידה לאווירה בסצנות. בהרבה מהן לא נאמר הרבה והבימאי נותן למוסיקה לדבר ולהעביר את תחושות ומחשבות גיבורת הסרט, ואני וחברי יצאנו ממנו מהופנטים ( אך עם תחושת מועקה... ). אני ממליץ עליו בחום, ומצרף קטע מצמרר ( לטעמי ) קצר שהוא לדעתי הדוגמה הטובה ביותר שאני מכיר לשילוב עליו כתבתי. אשמח לקרוא על חוויות דומות.
