אכזבה לוואלס עם באשיר!!!!
- Huber
- חבר במועדון HT

- תגובות: 73314
- הצטרף: מאי 2005
- שם מלא: ערן
- נתן תודות: 646 פעמים
- קיבל תודות: 3164 פעמים
אני היחיד שלא מבין מה הרעש מאחורי הסרט הזה? צפיתי בו ואחרי 15-20 דקות פשוט התייאשתי והמשכתי הלאה בחיים שלי.
- oferlaor
- מנהל

- תגובות: 78870
- הצטרף: נובמבר 2004
- שם מלא: עפר לאור
- מיקום: מודיעין, ישראל
- נתן תודות: 788 פעמים
- קיבל תודות: 5394 פעמים
טוב, לא רציתי לפתוח את הפה ולעשות JINX, אבל לדעתי הסרט לא ראוי לאוסקר.
הוא סרט מדהים, ומאוד נהנתי ממנו, אבל יש לו לא מעט ליקויים:
1. עם כל הכבוד לאנימציה, מבחינה אסתטית היה צריך לשפר את הסרט ולעדן אותו.
2. יש לו הרבה קטעים שפשוט לא מצליחים לעבור (הקטע בהולנד, הקטע עם הפסיכולוגית).
3. הבעיה העיקרית היא חד משמעית של הבמאי אשר התקשה לצאת מתוך התפיסה הדוקומנטרית
4. מי שלא מכיר טיפה את ההיסטוריה של הקונפליקט בכלל ושל לבנון בפרט לא ימצא שם את הידיים והרגליים. אמריקאים למשל (ומה לעשות, הם אלה שמחליטים מי מקבל את האוסקר) מאוד נפעמים מהרעיון אבל אין להם מושג מי נגד מי בסרט הזה וכאן יש בעיה כי הוא לא נותן איזה רקע. אם היה הסבר קצר בהתחלה (אפילו בטקסט, שמתאר מה קרה שם ומי נגד מי, זה היה נראה אחרת לחלוטין).
יש לסרט המון דברים מדהימים. אי אפשר שלא להוריד את הכובע גם על ההישג העצום של האנימציה, גם על התפיסה של הסרט וגם על כמה רגעי חסד מדהימים (קטע הכלבים, הוואלס, החופשה הביתה, רון בן ישי, "החיסול הממוקד" של המרצדס האדומה, ההיפודרום) אך לא מעט קטעים בסרט עמומים מדי, ממולמלים מדי ואפילו ראליסטים מדי בכדי לעבור (חד משמעית היה צריך להשתמש בשחקנים בשביל הקולות במקום אנשים אמיתיים).
היתרון של הסרט הוא גם חסרונו, הוא בא כמסע אישי ל-SALVATION, ובכך היופי הפנימי שלו.
אי אפשר שלא לראות את הסרט הזה כישראלי בלי שהוא יגע במשהו מאוד עמוק בתוכך. זה סרט שיש לו הרמוניה וקצב משלו, אבל כסרט סרט, הוא לא משמר את רגעי הקסם שלו ואת הכח שלו לאורך כל הסרט (דוגמא נהדרת היא התחושה המפחידה שמקבלים בהתחלת הסרט בסצינת הפתיחה המדהימה, ושנאבד כמעט לחלוטין עד לסצינת החזרה הביתה הגיאונית).
בקיצור, הסרט נע בין סרט דוקומנטרי חשוב לבין סרט עלילתי מדהים. המעבר החד בין שתי הז'אנרים הוא מה שגרם לו לפספס את האוסקר (ולכן גם לא הבעתי את ביקורתי זו עד שלא ראיתי שהוא לא זכה כי בכ"ז קיוויתי שזה יקרה על אף דעתי האישית).
אני חושב שמדובר בסרט סופר חושב ושכל ישראלי צריך לראות אותו. במיוחד מי שקורא כל שני וחמישי למלחמה - כי באמת ניתן לראשונה להציץ פנימה לתוך המח של החיילים שמשמשים כבשר תותחים ולהבין איך כל העסק עובד (או לא עובד במקרה הספציפי).
הוא סרט מדהים, ומאוד נהנתי ממנו, אבל יש לו לא מעט ליקויים:
1. עם כל הכבוד לאנימציה, מבחינה אסתטית היה צריך לשפר את הסרט ולעדן אותו.
2. יש לו הרבה קטעים שפשוט לא מצליחים לעבור (הקטע בהולנד, הקטע עם הפסיכולוגית).
3. הבעיה העיקרית היא חד משמעית של הבמאי אשר התקשה לצאת מתוך התפיסה הדוקומנטרית
4. מי שלא מכיר טיפה את ההיסטוריה של הקונפליקט בכלל ושל לבנון בפרט לא ימצא שם את הידיים והרגליים. אמריקאים למשל (ומה לעשות, הם אלה שמחליטים מי מקבל את האוסקר) מאוד נפעמים מהרעיון אבל אין להם מושג מי נגד מי בסרט הזה וכאן יש בעיה כי הוא לא נותן איזה רקע. אם היה הסבר קצר בהתחלה (אפילו בטקסט, שמתאר מה קרה שם ומי נגד מי, זה היה נראה אחרת לחלוטין).
יש לסרט המון דברים מדהימים. אי אפשר שלא להוריד את הכובע גם על ההישג העצום של האנימציה, גם על התפיסה של הסרט וגם על כמה רגעי חסד מדהימים (קטע הכלבים, הוואלס, החופשה הביתה, רון בן ישי, "החיסול הממוקד" של המרצדס האדומה, ההיפודרום) אך לא מעט קטעים בסרט עמומים מדי, ממולמלים מדי ואפילו ראליסטים מדי בכדי לעבור (חד משמעית היה צריך להשתמש בשחקנים בשביל הקולות במקום אנשים אמיתיים).
היתרון של הסרט הוא גם חסרונו, הוא בא כמסע אישי ל-SALVATION, ובכך היופי הפנימי שלו.
אי אפשר שלא לראות את הסרט הזה כישראלי בלי שהוא יגע במשהו מאוד עמוק בתוכך. זה סרט שיש לו הרמוניה וקצב משלו, אבל כסרט סרט, הוא לא משמר את רגעי הקסם שלו ואת הכח שלו לאורך כל הסרט (דוגמא נהדרת היא התחושה המפחידה שמקבלים בהתחלת הסרט בסצינת הפתיחה המדהימה, ושנאבד כמעט לחלוטין עד לסצינת החזרה הביתה הגיאונית).
בקיצור, הסרט נע בין סרט דוקומנטרי חשוב לבין סרט עלילתי מדהים. המעבר החד בין שתי הז'אנרים הוא מה שגרם לו לפספס את האוסקר (ולכן גם לא הבעתי את ביקורתי זו עד שלא ראיתי שהוא לא זכה כי בכ"ז קיוויתי שזה יקרה על אף דעתי האישית).
אני חושב שמדובר בסרט סופר חושב ושכל ישראלי צריך לראות אותו. במיוחד מי שקורא כל שני וחמישי למלחמה - כי באמת ניתן לראשונה להציץ פנימה לתוך המח של החיילים שמשמשים כבשר תותחים ולהבין איך כל העסק עובד (או לא עובד במקרה הספציפי).
אני לא חושב שלמישהו באמת אכפת אם הסרט היה טוב או ממש לא טוב , כל מה שהעם הישראלי רוצה זה שיכבדו את שמו בהוליווד , ושלא כל סרט ישראלי שיוצא ישר יגידו סרט זול ולא ראוי להערכה...ולכן האכזבה הגדולה , לא הרבה פעמים יש לנו סרט שמצליח להגיע לטקס יוקרתי זה.
- Booboo
- חבר ותיק

- תגובות: 1929
- הצטרף: דצמבר 2005
- מיקום: ראש העין
- נתן תודות: 23 פעמים
- קיבל תודות: 20 פעמים
oferlaor כתב: אני חושב שמדובר בסרט סופר חושב ושכל ישראלי צריך לראות אותו. במיוחד מי שקורא כל שני וחמישי למלחמה - כי באמת ניתן לראשונה להציץ פנימה לתוך המח של החיילים שמשמשים כבשר תותחים ולהבין איך כל העסק עובד (או לא עובד במקרה הספציפי)....
כל מי שהיה בלבנון מספיק זמן (אני חושב ששלוש השנים שהייתי שם זה מספיק...) מכיר מקרוב את כל השאלות על מוסר וטוהר הנשק, על לשמש בשר תותחים, על לחשוב לפני כל עלייה לג'יפ/נ.נ./ספארי שאולי זאת הפעם האחרונה שאתה חי או שאתה עם רגליים, על להסתכל לצדדים כמו משוגע כל הדרך, על לקום כל בוקרעם שחר בכל מוצב חודר ולהיות בכוננות מלאה מחשש להתקפה, על זה שעד היום אני פוחד פחד מוות ממרצדסים ישנים, על לראות מחבלים הרוגים (תאמינו לי, זה שהם מחבלים לא הופך את זה ליותר נעים), על להעביר לאכ"א נפגעים מברקים עם שמות של חיילים הרוגים, והכי גרוע - להיפגש בסופ"ש עם חברים מהקרייה/צריפין ולהגיד לעצמך "אלוהים אדירים, איפה הם חיים ואיפה אני"
תראו את "וואלס עם באשיר" ותבינו, ולו במעט, מה זה להיות חייל בלבנון.
"When all are one and one is all, To be a rock and not to roll"
Booboo,
אני חייב ממש אבל ממש לא להסכים איתך,
ראשית יש הבדל בין "החוויה" שאתה מתאר ברצועת הביטחון בלבנון של שנות ה 90 ובין זאת שחוו החיילים בזמן המלחמה ב 82 (והוצגה בסרט) ההבדל הוא של שמיים וארץ, אך מכיוון שבשנות ה 80 עדיין לא הייתי חייל אין לי את היכולת לדעת כמה הסרט רחוק מהמציאות
ולמרות זאת אני יעז ויאמר שקיים מרחק גדול בין מה שמוצג בסרט לבין האמת (הממוצעת) שחוו החיילים אז במלחמה.
יש איזה נטייה בסרטי המלחמה הישראליים (לפחות בשניים האחרונים) להציג איזה שהם דילמות מוסריות שהלוחמים עוברים בנוסף לתבוסתנות שלכאורה הם חווים וכל זה כאילו מתיימר להציג את האמת אבל מה לעשות (שלטוב ולרע) המציאות שונה כמעט ב 180 מעלות !
אגב, אני בטוח שאם הסרט היה מציג דוקומנטרית (לא אישית) מה קרה שם (ומה קרה בבופור) "בעולם" ממש לא היו אוהבים אותו ובטח הם לא היו מעומדים לאוסקר (ברגע שאני שומע "שהעולם" מתלהב מאיזה סרט ישראלי אני מייד מתחיל לחשוד בו)
בקשר לבופור ולשהייה בלבנון בשנות ה 90
אז ממש לא היה פחד או חשש, ממש לא הרגשנו שאנחנו מובלים כצאן לטבח, ממש לא ספרנו את הדקות עד למוות, ממש לא הרגשנו מובסים, אגב, ייתכן שתחושות הניצחון והאופרייה שלנו אז ממש לא היו נכונות אבל זה מה שהצבא גרם לנו להרגיש !
כשראיתי את הסרט בופור בפעם הראשונה מאוד לא אהבתי אותו מכיוון שהבנתי מייד שכל מי שלא היה שם יהפוך את הסרט הזה לסיפור האמיתי ושוב מה לעשות זה לא היה המצב
ואגב, אין מה לעשות אבל מחבל הרוג הרבה הרבה פחות קשה לראייה מאשר...(ת'אמת זה דבר ממש "קל" לצפייה ביחס לשני)
ולסיום ,אל חשש ,כנראה, שעוד איזה שנתיים יוציאו איזה סרט על מבצע עופרת יצוקה ואז שוב נהיה מעומדים לאוסקר
אני חייב ממש אבל ממש לא להסכים איתך,
ראשית יש הבדל בין "החוויה" שאתה מתאר ברצועת הביטחון בלבנון של שנות ה 90 ובין זאת שחוו החיילים בזמן המלחמה ב 82 (והוצגה בסרט) ההבדל הוא של שמיים וארץ, אך מכיוון שבשנות ה 80 עדיין לא הייתי חייל אין לי את היכולת לדעת כמה הסרט רחוק מהמציאות
ולמרות זאת אני יעז ויאמר שקיים מרחק גדול בין מה שמוצג בסרט לבין האמת (הממוצעת) שחוו החיילים אז במלחמה.
יש איזה נטייה בסרטי המלחמה הישראליים (לפחות בשניים האחרונים) להציג איזה שהם דילמות מוסריות שהלוחמים עוברים בנוסף לתבוסתנות שלכאורה הם חווים וכל זה כאילו מתיימר להציג את האמת אבל מה לעשות (שלטוב ולרע) המציאות שונה כמעט ב 180 מעלות !
אגב, אני בטוח שאם הסרט היה מציג דוקומנטרית (לא אישית) מה קרה שם (ומה קרה בבופור) "בעולם" ממש לא היו אוהבים אותו ובטח הם לא היו מעומדים לאוסקר (ברגע שאני שומע "שהעולם" מתלהב מאיזה סרט ישראלי אני מייד מתחיל לחשוד בו)
בקשר לבופור ולשהייה בלבנון בשנות ה 90
אז ממש לא היה פחד או חשש, ממש לא הרגשנו שאנחנו מובלים כצאן לטבח, ממש לא ספרנו את הדקות עד למוות, ממש לא הרגשנו מובסים, אגב, ייתכן שתחושות הניצחון והאופרייה שלנו אז ממש לא היו נכונות אבל זה מה שהצבא גרם לנו להרגיש !
כשראיתי את הסרט בופור בפעם הראשונה מאוד לא אהבתי אותו מכיוון שהבנתי מייד שכל מי שלא היה שם יהפוך את הסרט הזה לסיפור האמיתי ושוב מה לעשות זה לא היה המצב
ואגב, אין מה לעשות אבל מחבל הרוג הרבה הרבה פחות קשה לראייה מאשר...(ת'אמת זה דבר ממש "קל" לצפייה ביחס לשני)
ולסיום ,אל חשש ,כנראה, שעוד איזה שנתיים יוציאו איזה סרט על מבצע עופרת יצוקה ואז שוב נהיה מעומדים לאוסקר
- oferlaor
- מנהל

- תגובות: 78870
- הצטרף: נובמבר 2004
- שם מלא: עפר לאור
- מיקום: מודיעין, ישראל
- נתן תודות: 788 פעמים
- קיבל תודות: 5394 פעמים
- eg99
- חבר ותיק

- תגובות: 2999
- הצטרף: פברואר 2006
- מיקום: רמת השרון
- נתן תודות: 114 פעמים
- קיבל תודות: 58 פעמים
אני מרגיש די דומה לעפר, שניתח בצורה יפה.
למרות שלמועמדות לפרס הסרט הזר יכול להבחר רק אחד ממדינה, ולכן יש בו מימד "ישראלי", אני חושב שראוי להתייחס אליו כאל סרט מעניין, וכמו שעפר כתב - חשוב - ולא רק בגלל ישראליותו או הרלוונטיות לכל אחד מאיתנו.
הפורמט - אנימציה לסרט חצי דוקומנטרי חצי עלילתי - מעניין, שונה, מעורר ולכן יש סיבה ראויה לצפות בו.
הקשר האישי של כל אחד מהצופים לאירועים או לגיבורים מוסיף עוד רבדים ושכבות, אבל לא צריך לקבוע את דעתנו על הסרט.
אני בניגוד לעפר דווקא אהבתי את הראליסטיות המקצוענית בשחזור הפרטים והארועים - השכפצים, רובי הגליל, הסימונים הטקטיים על הכלים, הנזק שנגרם לבתים ולמכוניות כשטנק מסתובב בסמטאות, הצבע של מספרי המכוניות, התיאורים הכמעט צילומיים של הבתים במערב ביירות, ועוד המון דברים קטנים, שכל כך קל לפספס או לחפף בהם - שמוכיחים שאפשר גם לעשות קולנוע מקצועני בארץ.
כמי ש"היה שם" (אפילו העדתי בוועדת כַּהן), הסרט דיבר אלי, למרות כל חסרונותיו, ולמרות שלא "נשאבתי" לסיפור האישי לחלוטין.
דעתי האישית על מלחמה זו או אחרת, כמו גם לתאימות המוגבלת לחוויות האישיות שלי, אין בהן כדי להוריד מערכו של הסרט - רק להוסיף למורכבותו.
בקיצור - אם לא ראיתם - רוצו לראות, גם אם לא תאהבו ואפילו אם לא תהנו ממנו.
למרות שלמועמדות לפרס הסרט הזר יכול להבחר רק אחד ממדינה, ולכן יש בו מימד "ישראלי", אני חושב שראוי להתייחס אליו כאל סרט מעניין, וכמו שעפר כתב - חשוב - ולא רק בגלל ישראליותו או הרלוונטיות לכל אחד מאיתנו.
הפורמט - אנימציה לסרט חצי דוקומנטרי חצי עלילתי - מעניין, שונה, מעורר ולכן יש סיבה ראויה לצפות בו.
הקשר האישי של כל אחד מהצופים לאירועים או לגיבורים מוסיף עוד רבדים ושכבות, אבל לא צריך לקבוע את דעתנו על הסרט.
אני בניגוד לעפר דווקא אהבתי את הראליסטיות המקצוענית בשחזור הפרטים והארועים - השכפצים, רובי הגליל, הסימונים הטקטיים על הכלים, הנזק שנגרם לבתים ולמכוניות כשטנק מסתובב בסמטאות, הצבע של מספרי המכוניות, התיאורים הכמעט צילומיים של הבתים במערב ביירות, ועוד המון דברים קטנים, שכל כך קל לפספס או לחפף בהם - שמוכיחים שאפשר גם לעשות קולנוע מקצועני בארץ.
כמי ש"היה שם" (אפילו העדתי בוועדת כַּהן), הסרט דיבר אלי, למרות כל חסרונותיו, ולמרות שלא "נשאבתי" לסיפור האישי לחלוטין.
דעתי האישית על מלחמה זו או אחרת, כמו גם לתאימות המוגבלת לחוויות האישיות שלי, אין בהן כדי להוריד מערכו של הסרט - רק להוסיף למורכבותו.
בקיצור - אם לא ראיתם - רוצו לראות, גם אם לא תאהבו ואפילו אם לא תהנו ממנו.
ערן
- oferlaor
- מנהל

- תגובות: 78870
- הצטרף: נובמבר 2004
- שם מלא: עפר לאור
- מיקום: מודיעין, ישראל
- נתן תודות: 788 פעמים
- קיבל תודות: 5394 פעמים
eg99,
נראה לי שלא הבנת אותי, אני התלוננתי שלא כל הסרט היה כזה ראליסטי. הדבר הראשון שקפץ לי לראש זה שהבמאי והאנימטורים לא למדו את GHOST IN THE SHELL מספיק טוב. גם שם השתמשו בטכניקה דומה ששילבה סביבה תלת מימדית עם אנימציה שהיא טיפה ROUGH אך עם פרטים ייחודיים. אני מאוד אהבתי את הריאליזם של חלק מהקטעים (כאמור, הכלבים, הנגמשים, הקטע האדיר עם המרדף אחרי המרצדס האדומה, שלדעתי יוצא מהכלל) אך יש קטעים שפשוט חשבתי שהם הורגשו לא מספיק מדוקדקים ומפורטים.
אני כמוך חושב שזו אחת היצירות הקולנוע המוצלחות של השנים האחרונות, אני רק אומר שעד כמה שזה כואב, הסרט היה יכול להיות אפילו מוצלח יותר אם היו עושים כמה מהלכים שונים (למשל שימוש יותר בשחקנים ובקולות של שחקנים), פחות הדבקות לרקע הפסיכולוגי ויותר התמקדות בעלילה והכי חשוב - קטע פתיחה (אפילו טקסטואלי) שהיה יכול להסביר את הרקע למלחמה ובכלל של הסרט למי שלא מספיק מעורה (בעיקר בחו"ל).
צריכה לצאת בקרוב גירסאת DVD עם תוספים כולל צילומים שלא נכנסו לסרט הסופי.
נראה לי שלא הבנת אותי, אני התלוננתי שלא כל הסרט היה כזה ראליסטי. הדבר הראשון שקפץ לי לראש זה שהבמאי והאנימטורים לא למדו את GHOST IN THE SHELL מספיק טוב. גם שם השתמשו בטכניקה דומה ששילבה סביבה תלת מימדית עם אנימציה שהיא טיפה ROUGH אך עם פרטים ייחודיים. אני מאוד אהבתי את הריאליזם של חלק מהקטעים (כאמור, הכלבים, הנגמשים, הקטע האדיר עם המרדף אחרי המרצדס האדומה, שלדעתי יוצא מהכלל) אך יש קטעים שפשוט חשבתי שהם הורגשו לא מספיק מדוקדקים ומפורטים.
אני כמוך חושב שזו אחת היצירות הקולנוע המוצלחות של השנים האחרונות, אני רק אומר שעד כמה שזה כואב, הסרט היה יכול להיות אפילו מוצלח יותר אם היו עושים כמה מהלכים שונים (למשל שימוש יותר בשחקנים ובקולות של שחקנים), פחות הדבקות לרקע הפסיכולוגי ויותר התמקדות בעלילה והכי חשוב - קטע פתיחה (אפילו טקסטואלי) שהיה יכול להסביר את הרקע למלחמה ובכלל של הסרט למי שלא מספיק מעורה (בעיקר בחו"ל).
צריכה לצאת בקרוב גירסאת DVD עם תוספים כולל צילומים שלא נכנסו לסרט הסופי.
- jaksirak
- חבר ותיק

- תגובות: 1397
- הצטרף: יוני 2008
- שם מלא: קובי כהן
- מיקום: קדימה-צורן
- נתן תודות: 139 פעמים
- קיבל תודות: 68 פעמים
מסכים עם כל מילה.benurit7 כתב:אני לא חושב שלמישהו באמת אכפת אם הסרט היה טוב או ממש לא טוב , כל מה שהעם הישראלי רוצה זה שיכבדו את שמו בהוליווד , ושלא כל סרט ישראלי שיוצא ישר יגידו סרט זול ולא ראוי להערכה...ולכן האכזבה הגדולה , לא הרבה פעמים יש לנו סרט שמצליח להגיע לטקס יוקרתי זה....
כגודל הצפייה כך גודל האכזבה.
ממש ממש התבאסתי!
בברכה קובי כהן
אני חושב שהסרט היה טוב.לא ראיתי את הסרטים האחרים שהיו מועמדים בקטגורית הסרט הזר כך שאין לי אפשרות להשוות ביניהם.
אני לא חושב שאוסקר זה מדד למצויינות. אני לא חושב יש סרטים ראויים לאוסקר ואחרים שלא. הסרט אולי לא היה מושלם כמו שעופר אומר , אבל ממתי "שלמות" הוותה מדד למתן אוסקרים?
האמריקנים מסובכים כרגע במלחמות עם חצי עולם ואולי רואים בסרט מסוג כזה כמעין הטפת מוסר . אולי בתקופת בוש הסרט היה מקבל אוסקר כעוד סממן של ביקורת על הממשל והיום הנושא כבר פחות רלוונטי .
הויכוח בארץ על עצם התוכן של הסרט מיותר לדעתי.גם אם רק אחוז קטן מהלוחמים שעברו את מלחמת לבנון חשים בטרואמה חזקה כל כך יש צורך בדיון ובסובלנות. בכל אופן הטראומה שמותארת בסרט וההקשרים שנובעים ממנו הם תולדה של תחושות מאוד אישיות וסובייקטיביות.
אני לא חושב שאוסקר זה מדד למצויינות. אני לא חושב יש סרטים ראויים לאוסקר ואחרים שלא. הסרט אולי לא היה מושלם כמו שעופר אומר , אבל ממתי "שלמות" הוותה מדד למתן אוסקרים?
האמריקנים מסובכים כרגע במלחמות עם חצי עולם ואולי רואים בסרט מסוג כזה כמעין הטפת מוסר . אולי בתקופת בוש הסרט היה מקבל אוסקר כעוד סממן של ביקורת על הממשל והיום הנושא כבר פחות רלוונטי .
הויכוח בארץ על עצם התוכן של הסרט מיותר לדעתי.גם אם רק אחוז קטן מהלוחמים שעברו את מלחמת לבנון חשים בטרואמה חזקה כל כך יש צורך בדיון ובסובלנות. בכל אופן הטראומה שמותארת בסרט וההקשרים שנובעים ממנו הם תולדה של תחושות מאוד אישיות וסובייקטיביות.




