קשה להעלות תמונות, כי בעוד שהעין אדפטיבית ומסוגלת להרחיב את האישונים, המסך שלך במחשב מסוגל לתת גוון אחד של אפור וזהו.
וזו בעצם הבעיה. לעין יש דינמיות עצומה, כך שבלילה מאוד חשוך בכ"ז העין מצליחה להתאים את עצמה ולהגביר את כמות האור שנכנס לתוך האישון.
מרבית המסכים מסוגלים לתת לבנים מספיק בוהקים בשביל שנושא הלבנים לא יפריע לנו. בנוסף, גווני הצבע כיום הם די קרובים לטווח ה-REC709 שהוגדר ועד שלא יגדירו טווח חדש ורחב יותר, אנחנו די תקועים עם התקן הזה.
כך שמרבית המשחק בין המסכים הוא כיום בעיבוד תמונה וביחס הניגודיות. יחס הניגודיות הוא היחס בין הלבנים הבוהקים ביותר לבין השחורים העמוקים ביותר. יש מאמר שמסביר על ההבדל בין קונטרסט דינמי לבין לא דינמי.
העין רגישה הרבה יותר לעוצמת האור מאשר לגוון (אפשר להיכנס לפיזיולוגיה של העין בכדי להסביר מדוע זה ככה ומדוע אין באמת צבעי יסוד, אלא עקומות יסוד, אבל זה כבר יסבך את העניינים). בגלל שעוצמה כ"כ משמעותית, זו גם הסיבה שהאישון יתכווץ בהתאם לסיטואציה. מה שאנחנו מחפשים זו תמונה עמוקה עם קונטרסט כמה שיותר גבוה, דבר שיתן לנו תמונה תלת מימדית וראליסטית יותר. לתמונה בעלת קונטרסט נמוך יש נטיה להיות דו מימדית ופחות ראליסטית. אין קשר ל-HD READY בנושא הזה, זה רזולוציה (כמות הפרטים בתמונה) אין לזה השפעה על כמה תלת מימדית התמונה תהיה).
כשהשחורים עמוקים יותר (כלומר, כהים יותר) התמונה קונטרסטית יותר. יש מסכים שמסוגלים לרדת לשחורים עמוקים יותר ובכך התמונה, במיוחד כשמדובר בסצינות מעורבות (שכוללות תכנים כהים מאוד ובהירים בו זמנית) - זה גורם לתמונה להיראות אמיתית יותר.
דוגמא אחת פשוטה היא צילום בסרטי SCI-FI שיש מטוסים על רקע חלל שחור עם כוכבים. אם החלל אינו שחור, אלא אפור בהיר, זה מוריד מהאיכות הכוללת והאמינות של הסצינה. ככל שהכוכבים בהירים יותר והרקע שחור יותר, כך התמונה נראית יותר אמיתית.
בקולנוע יש משחק רב בין אור וצל, הרבה יותר מאשר בחיים. אור וצל זה הכלי שיש בידי הצלם והבמאי בכדי להדגיש סצינות ולגרור בך רגשות ולכן זה כ"כ חשוב.
השחורים הם הנקודה הקשה ביותר לשחזור למרבית אמצעי התצוגה כיום. מעט מאוד טכנולוגיות מסוגלות לעמוד ביחס ניגודיות גבוה באמת (50:000:1 סטטי זה יחס ניגודיות מדהים). יש המון דיסאינפורמציה ומידע מוטעה לגבי הערכים האמיתיים של ניגודיות סטטית ודינמית במסכים. חשוב לציין שיש כאן גם בעיה אובייקטיבית, ציוד מדוייק למדידת עוצמת אור ברמות נמוכות עד כדי מה שהסדרות האחרונות של מסכים מסוגים לתת יכול לעלות 10,000$ ויותר ולרוב הציוד הזה מוגבל מאוד וכבר לא יעבוד עם הסדרות שיכנסו ב-2009 (שאותם פשוט אין מכשירי מדידה שמסוגלים להתמודד).
יש כמה דברים:
1. אפשר למדוד את זה (אם כי ברמות הממש שחורות זה כבר כמעט בלתי מדיד עם הציוד שיש לי ובקרוב נאלץ להיפרד ממדידות שחורים אם המגמה הנוכחית תמשך).
2. רואים את זה מיד, העין טובה מאוד בעניין הזה. עם מקרנים זה מאוד קל, פשוט מקרינים קטע שחור (או מסך שחור מלא) ואז מסתירים את האור ורואים אם יש צל ועד כמה הוא משמעותי. במסך פלזמה או LCD אני מגיע לחושך אבסלוטי (חדר המדידות שלי הוא חדר חושך ואטום לכל אור חיצוני). על ידי אימון קל מאוד בעין אפשר לעמוד עד כמה מסך הוא כהה או לא.
3. לא מספיק רק שחורים. במסכי הפלזמה 10,000:1 הראשונים השחור היה כהה משמעותית מדברים אחרים אך זה היה על חשבון בעיות אחרות. למשל, רעש בגוונים אפורים, גאמה לא מדוייק (במקרה הטוב, היו גם מקרים של BLACK CLIPPING), גוונים כהים לא מדוייקים וכו'. כל הדברים הללו ניתנים למדידה ולבדיקה.
4. כשיש מסכים אחד ליד השני קל מאוד להשוות בתחום הזה (בתנאי שיש לך שליטה על התוכן ואפשרות לשנות אותם). דבר ראשון חשוב שהם כולם יהיו מכויילים. מסך מכוייל לא יכול להשתפר בשחורים, אבל הוא יכול לתת פחות מהאופטימום שלו בגלל כיול לא תקין. כאשר כולם מכויילים אז אפשר למדוד כל אחד. יש דרכי קיצור, למשל לבדוק גאמה ודיוק BLACK CLIPPING די בזריזות. עם זאת, ראיה השוואתית היא מצויינת ולכן קל מאוד לזהות איזה מסך הוא הכהה יותר מהאחרים ובאיזה סיטואציות (כאמור, לשם כך חשוב לבחור תוכן מקור מאוד מסויים שמיועד לבדיקות שכאלה).
