BORN TO RUN - 30TH ANNIVERSARY EDITION

[bitton71]

" השעה 4 בבוקר ויורד גשם, היום אני בן 27 , מרגיש זקן , מקשיב לתקליטים שלי ונזכר
שדברים היו אחרת , לפני עשור ...
אבל הלילה יש מישהו שאני יכול לכתוב עליו באותה צורה שכתבתי על אותם אמנים נפלאים
מהעשור הקודם. ביום רביעי שעבר ב Harvard Square Theater ראיתי כיצד העבר של
הרוק-נ-רול חולף לנגד עיני, ראיתי משהו אחר - ראיתי את
העתיד של הרוק-נ-רול וקוראים לו ברוס ספרינגסטין .
ובלילה שהייתי זקוק להרגיש צעיר , הוא גרם לי להרגיש כאילו אני שומע מוסיקה בפעם
הראשונה בחיי. כשהוא סיים את הסט בן השעתיים, הדבר היחידי שיכולתי לחשוב הוא :
האם מישהו באמת יכול להיות כזה טוב , האם מישהו יכול לדבר אלי ככה, האם רוק-נ-רול
עדיין יכול לדבר כזאת עוצמה ותהילה .... התשובה היא כן. "
המשפטים המצוטטים כאן לקוחים מאחת מהביקורות המפורסמות היותר בהיסטוריה של
עולם הפופ . הכותב הוא ג'ון לנדאו ,מבכירי המבקרים בארה"ב בשנות השישים והשבעים,
שהיה בין השאר עורך במגזין "רולינג סטון". ה review הנ"ל נכתב בעיתון מקומי בבוסטון
בחודש מאי , 1974 . 10 שנים מאוחר יותר יוציא ברוס ספרינגסטין את אלבומו "נולד בארה"ב" שימכור עשרות מיליוני עותקים ויחד עם סיבוב הופעות עולמי שובר איצטדיונים,
יהפוך את ה review שכתב לנדאו לנבואה שמגשימה את עצמה.
בינתיים, ב 1974 , ספרינגסטין היה בצרות. שני האלבומים הראשונים שהוא הוציא -
Greetings From Asbury Park N.J והשני The Wild The Innocent And The E street shuffle זכו לביקורות נהדרות , אבל לכישלון מסחרי, וחברת התקליטים
CBS שבה הוא הוחתם על תקן "דילן הצעיר" החלו לחשוב על סיום החוזה עם ברוס,
ואולי להתחיל לדחוף יותר את הבחור החדש ,בילי ג'ואל.
ספריגסטין ידע שהוא צריך משהו אחר והוא גם ידע מה . באותה תקופה הוא עבד על שיר
בשם BORN TO RUN ,שהיה משהו שונה, גם מבחינת כתיבה וגם מבחינת הפקה,מכל מה
שהוא עשה בעבר. הוא עבד על השיר חצי שנה ,בנסיון לעשות אותו "גדול מהחיים",
עם הפקה בסיגנון "חומת הסאונד" של המפיק האגדי פיל ספקטור, והוא הצליח.
כשבחברת התקליטים שמעו את השיר ,הם נתנו את ה O.K לאלבום נוסף.
העבודה על האלבום הייתה מפרכת, כשהמשפט " טוב, בואו נעשה עוד טייק" ,נשמע
באולפן יותר מדי פעמים, ועדיין ספרינגסטין הרגיש שזה לא זה.שמשהו חסר. הוא היה
זקוק למישהו מבחוץ שיתן לו ייעוץ נוסף. ג'ון לנדאו ,ההוא מהביקורת המפורסמת
נקרא לאולפן, והדבר הראשון שהוא עשה כשהוא הגיע היה להחליף אולפן.
הטכנאי באולפני 914 שבהם הקליט ספרינגסטין את שני אלבומיו הראשונים ואת השיר
"נולד לרוץ" היה מיודענו לואי להב, שלימים הפך למפיק המוסיקאלי הבכיר בתעשיית
המוסיקה בישראל, ואשתו דאז ,צרויה להב אף ניגנה כינור בלהקת הליווי של ספרינגסטין.
הטכנאי באולפן החדש "פלאנט סטודיו" אגב היה ג'ימי איובין.
כשנגמרו ההקלטות , ספרינגסטין הגיש לחברת התקליטים מאסטרפיס.
האלבום נחשב בעיני רבים לאלבום הטוב ביותר של ספרינגסטין, ולאחד מאלבומי הרוק הטובים בהיסטוריה. שמונה שירים לאורך 39 דקות של קסם. מהאקורדים הראשונים
שמנגן הפסנתרן רוי ביטן בשיר Thunder Road , השיר הכי יפה בעולם לדעתי,
דרך Backstreets שקורע את הלב, ושיר הנושא , הימנון רוק סוחף עוצמתי ומלהיב,
שאגב הוצע לא מזמן על ידי סנטור מניו-ג'רזי להפוך להימנון הרשמי של המדינה,
מה שמראה שגם שם הפוליטיקאים יכולים להיות דבילים גמורים.השיר להזכירכם מכיל
את השורה - "Baby this town rips the bones from your back,its a death trap..."האלבום מסתיים עם Jungleland , אפיק של 8 דקות עם סולו סקסופון מדהים
ומרגש של קלרנס קלמונס.
האלבום יצא באוגוסט 1975 וההיסטריה החלה. המגזין TIME רצה לעשות כתבת שער
על סנסציית הרוק החדשה ואילו ספרינגסטין שלא אהב את כל הרעש מסביב ובכלל סלד
מתקשורת די התלבט בעניין ופנה לאביו לשמוע את דעתו :
- תשמע אבא, רוצים לעשות עליי כתבת שער ב"טיים" ,מה אתה אומר ?
- מה אני אומר? עדיף תמונה שלך על השער מאשר עוד אחת של הנשיא ...
בסופו של דבר , "טיים" וגם "ניוזוויק" (כן,כן,) יצאו באותו שבוע עם כתבת שער על ספרינגסטין.
החודש , במלאות 30 שנה לאלבום BORN TO RUN הוציאה חברת התקליטים
BOX SET , קופסא מהודרת המכילה שלשה דיסקים .
1. האלבום בעריכה דיגיטלית חדשה. Digitally remastered CD (נשמע נ-ה-ד-ר)
2.WINGS FOR WHEELS - סרט דקומנטרי בן 90 דקות על עשיית האלבום, עם
כל מה שמשתמע מכך (ראיונות ,קטעים נדירים ...)
3. הופעה חיה של ברוס ספרינגסטין והאי-סטריט בנד ב"האמרסמית' אודאון" לונדון.
וזה הדובדבן האמיתי. ההופעה מ1975 מציגה את ספרינגסטין והלהקה בפני קהל לא
שבוי , שלא ראה מעולם את ספרינגסטין בהופעה, (זאת הפעם הראשונה של ספרינגסטין
מחוץ לארה"ב) והם מקבלים חויית רוק-נ-רול...בסוף ההופעה הם כבר יהיו שבויים שלו לנצח.
הקופסא נמכרת באמזון בסביבות ה 26$ .
האתר הרשמי של "הבוס" www.brucespringsteen.net

דודי ביטון

[MartinHSabag]

סקירה מדהימה !
למדתי המון ! תודה

תוכל להוסיף את זה לסיקורים ?

[bitton71]

אתה כבר יודע שאם הייתי יודע\יכול הייתי עושה את זה...

[MartinHSabag]

דיי..נו באמת..
לך ל"המלצות מוסיקה/סרטים"
לחץ על "הוסף סיקור חדש"
תעתיק מפה את מה שרשמת.
שים <BR> כדי לרדת שורה ו-<BR><BR> כדי לעשות שורת רווח.

זהו.

[tamiral]

אחלה סקירה!

אני הולך להשיג את האלבום הזה בקרוב...

[yuda_gur]

לביטון
סקירה מגניבה.
מגיע לו לברוס . רוקר אמיתי , דינוזאור שלא נס ליחו .
ממתין לסקירה נוספת .

[MartinHSabag]

הלכתי לאוסף התקליטים ומצאתי את האלבום הזה בהדפסה מקורית מ-75' במצב דנד"ש
שומע אותו עכשיו....

[tamiral]

אני מצאתי את ה-GREATEST HITS על CD בין הדיסקים שלי.
אני בדיוק בא להכנס לשרשור בשביל לראות עם איזה שירים להתחיל ואני רואה שכולם איתו כבר במערכת.

[lironk]

סקירה מצויינת ויפה ל " בוס ".

[byrdparis]

אחלה סקירה ביטון
אכן מגיע לבוס את כל הברכות בעולם .

[הגיסשלאיציק37]

משתיח סיבות:
1. פעם ראשונה (כן, ראשונה...) שאני כותב ב-Home Theater
2. ספרינגסטין הוא גיבור הנעורים שלי במוסיקה, וזה כיף לקרוא עליו ביקורת כאן בפורום, שכן על אף פרסומו והצלחתו בארה"ב, בארצנו הוא בד"כ בשוליים.
מקסימום איזה The River שמצליח להשתחל לגלגל"צ.

והקריאה שלי כאן היא כדי להגיד שספרינגסטין שאני אוהב מתחיל בדיוק איפה ש-The River ודומיו הפופולריים נגמרים:
זה ספרינגסטין של Nebraska, של The Wild, The Inoccent etc, של Greetings.

אלבומים עם יצירות של 5-10 דקות, עשירים במקצבים, בכלים, במילים שנוגעות בפואטיקה.
גם האלבום The Ghost of Tom Joad שיצא לפני כמה שנים מדהים בעיניי.

ו-Born to Run?
אני מסכים לחלוטין עם הביקורת - כמובן בגלל המוסיקה, אבלגם בגלל ההישג שלו:
גם רוק איכותי ומשובח, וגם רב-מכר, מה שמוכיח שוב שאיכות לא חייבת לבוא על חשבון כמות, ולהיפך...

בוקר מצוין לכולם,

כפיר

[MartinHSabag]

ברוך הבא כפיר.

[bitton71]

דיי..נו באמת..
לך ל"המלצות מוסיקה/סרטים"
לחץ על "הוסף סיקור חדש"
תעתיק מפה את מה שרשמת.
שים <BR> כדי לרדת שורה ו-<BR><BR> כדי לעשות שורת רווח.

זהו.

...

הועבר לסיקורים.
העיקר שתישן טוב בלילה...

דודי

[Zooot]

רק תיקון קטן:

האולפן אליו עבר ספרינגסטין שם הוקלט רוב התקליט ובושל (וגם עבר מאסטרינג) היה "the Record Plant" בניו יורק, ולא כפי שמופיע.