הייתי במכון הכושר, שעת בוקר מוקדמת, אזור 07:30. אוזניות השור החדשות שלי מחוברות למאריך, שמחובר לנגן, שיושב על השטח הפנוי ליד השעון של ההליכון.. עדיין בשלב ה Burn In לדעתי (ביקורת תגיע ...). אני מתחיל את ההליכה ב4 קמש.. בו-בזמן, מסדר את רשימת ההשמעה בנגן, וממקם אותו בצורה אנכית, כך שיישען על קצה השעון שעל ההליכון. השאלה הנישאלת: למה שכחתי לשים עליו את הנרתיק-מגן שלו? כדי שיהיה לי קל יותר להעביר שירים... (חלקכם אומר לעצמכם בטח, הבחור לא חכם במיוחד, הא?).
את החיבור עצמו של המאריך, יחד עם עוד כמה ס"מ בודדים של חוט, אני מעביר אל מאחורי החולצה, בין החולצה לגוף. בצורה זו, של מירכוז המשקל במקום אחד, החוטים מגיעים לאוזניות עצמן, ולא זזים, בגלל הצפיפות. מה שמביא לכך שאין לי קולות של כבל מתנגש בבגד או בגוף. אין תזוזה באוזניות עצמן, כך שגם את עצמי אני לא שומע.
הגיע הזמן לרוץ
אני מעלה את המהירות ל 11.5 קמ"ש, ומתחיל לרוץ... מה שלא לקחתי בחשבון, הוא שכשגוף רץ מהר, אז בצורה פיסיקאלית ומציאותית למדיי, הלחץ העובר מן הרגליים, אל משטח ההליכה\ריצה – גדל, יחד עם המהירות. מה שקורה בפועל, זה שברגע הראשון של הריצה, המוח נותן פקודה לגוף, להתאים את מהירות הזזת הרגליים, למציאות. במשטח, נוצרות חבטות. כמה שניות של הסתגלות, ואז אתה נכנס למעין טרנאס קבוע של ריצה, והחבטות יורדות.. פחות או יותר אתה מבצע את אותן התנועות, לכל אורך הזמן שקבעת לעצמך, או עד שתתעייף... הראשון מביניהם.
במיקרה זה, שמובא לסיפור שלנו, עוד לא הייתי מאופס על עצמי. ואז קורה דבר שלא ציפיתי לו...
הנגן נופל.
המשטח זז לו במהירות, אל כנגד כיוון התנועה שלי. והמכשיר פשוט טס במהירות 11.5 קמש, לכיוון ההליכון מאחוריי, ובעוצמה כזאת, שהוא קורע את אחיזתו מן המאריך. כאילו זה היה רק פיסת נייר.
ההליכונים עשויים מתכת חזקה, ותומכים בהם מוטות ברזל מוצקים. וזאת כדי להרים כמעט כל משקל אדם. ובנויים מאסיבית, על מנת שיוכלו להזיז גם אדם כבד, במהירויות של עשרות קמש"ים.
אז כמו שאמרתי, הנגן פשוט עף מן ההליכון, מן המאריך, וזאת מבלי שזה האטו אפילו קימעה. הנגן נכנס בעוצמה גבוהה מאוד (11.5קמש + תנופה + משקל עצמי) אל עבר קורת החיזוק בהליכון שמאחוריי.
התגובה המיידית שלי, היתה הלם. למה הלם? כי תחשוב, שהדבר הכי גרוע שיכל לקרות, שלא ציפית לו בחיים שיתרחש – הרגע קרה לך. ואתה נושא עמך ציוד לא זול בכלל... מה שארך כמעט 2 שניות... וניראה בדיעבד כמו נצח.
חיפשתי מהר את הכפתור הזה, הכפתור האדום הגדול שנועד למקרי חירום. זה שאמור לעצור את המערכת בבת-אחת, אבל אף טכנאי הליכונים לא באמת בודק שמנגנון ה – Fail Safe הזה באמת מתפקד, או נלחץ בכלל.
מתחת למסך המהירות, מצאתי מרובע גדול אדום, עם כבל מלופף איזה שבעים פעמים... אני צריך להקיף את הכבל בכיוון ההפוך ?! לא ניראה לי... נתתי מכות לכפתור המרובע הזה… ההליכון נעצר.
ירדתי מההליכון.
מיששתי את האוזניות, הן עדיין באוזניים שלי, שלמות.
העברתי את היד לאורך הכבלים, גם הם שלמים, הגעתי למאריך. גם הוא עדיין מחובר, ושלם... למזלי.
ראיתי את הנגן על הריצפה. כבר דמיינתי לעצמי, שהוא מרוסק לחתיכות קטנות, ושאזכה להכיר אותו אנטומית, על כל חלקיו...
אבל לא,
עכשיו תצחקו עליי... הנגן שלי? עד שאני לא סגור על דגם... אני משתמש בפלאפון שלי, עם מתאם 2.5 ל 3.5;
הנוקיה.
וזה? ידוע שנוקיות עומדות עם ציונים גבוהים במיוחד במבחני ריסוק
הוא נפל פעם שלוש קומות, ואיבד רק סוללה ופאנל אחורי.. אז מה זה בשבילו להתרסק על הליכון ...
