קראתי הרבה על הרצה באתר: חלק אומרים להשתמש בערכים נמוכים וחלק אומרים להשתמש בערכים גבוהים בתהליך ההרצה.
מה עדיף?
הרצה למסכי פלזמה: באיזה קונטרסט ובהירות- אחת ולתמיד?
בניגוד להצעתך
אני הלכתי על ערכם נמוכים בשני המצבים אני לא ראיתי בשום מקום שרשום להריץ עם ערכים גבוהים!flicker כתב:להרצה עצמה (של קובץ ההרצה) ערכים גבוהים אפשרים אבל לצפיה בטלויזיה בתקופה זו מומלצים ערכים נמוכים אז אפשר לתמרן בין השניים או לשים נמוכים קבוע ולהריץ קצת יותר זמן....
בכל מצב לא ללכת על BRIGHTNESS וCONTRAST גבוהים.
- MartinHSabag
-
- מנהל
- תגובות: 59344
- הצטרף: נובמבר 2004
- שם מלא: מרטין סבג
- מיקום: כפר-סבא
- נתן תודות: 826 פעמים
- קיבל תודות: 1567 פעמים
- יצירת קשר:
בAVSF ממליצים על גבוה. אבל זה רק להרצה של השקופיות או הDVD. לצפיה נמוך.dorona1 כתב:אני לא ראיתי בשום מקום התכתבויות על ערכים גבוהים.sashaefi כתב:דווקא כן ראיתי בכמה מקומות המלצה לגבוהה רק בזמן ההרצה כפי שנאמר.לא לצפיה בהתחלה.ברוב המקומות אכן ממליצים על נמוך....
רק נמוך....
- oferlaor
-
- מנהל
- תגובות: 78920
- הצטרף: נובמבר 2004
- שם מלא: עפר לאור
- מיקום: מודיעין, ישראל
- נתן תודות: 792 פעמים
- קיבל תודות: 5398 פעמים
יש אי הבנה בנושא הזה, אנסה לעזור:
יש שתי שיטות לעשות הרצה:
1. תוכן אמיתי. במידה ומדובר בתוכן אמיתי, מתוך הנחת יסוד שההרצה מבוססת זמן, אזי עדיף קונטרסט (אין משמעות ל-BRIGHTNESS בהרצה) נמוך.
2. מסך לבן. הנחת היסוד כאן היא שאנחנו רוצים לצרוב את המסך על ההתחלה בכדי לוודא שה-UNIFORMITY אחיד שכן ככל שהוא נצרב מאוחר יותר, כך עוצמת הצריבה נמוכה יותר. במקרה כזה עדיף לעבוד עם קונטרסט מקסימלי לאורך הזמן בו מציגים את התמונה הלבנה.
טכנולוגית, ככל שאנחנו רוצים לצרוב מסך פחות, כך אנחנו נרצה להשתמש בקונטרסט נמוך יותר, שכן קונטרסט קובע עד כמה שוני יהיה בין הפיקסלים ולכן בעקיפין קובע את רמת הצריבה וה-UNIFOMITY, במיוחד כאשר מדובר על תכנים בעלי קטע קבוע (כמו לוגו של ערוץ).
מצד שני, אנחנו רוצים להנות מהתמונה וזה דורש תמונה מכויילת (קרי: קונטרסט מקסימלי שעדיין מציג את מלוא גווני הלבן).
בעבר, מסכים היום נצרבים בקלות רבה ולכן הרצה היתה הכרחית. ככל שאורך החיים ועוצמת האור המקסימלי מוגבלת יותר, כך סכנת הצריבה חולפת. יש מסכים שעדיין פחות שמים דגש על נושא זה (למשל Q91 של סמסונג לא מגביל את עוצמת האור ולכן רצוי לעשות לו הרצה). מול מסכים ששמים דגש (פיוניר מגבילים מאוד את עוצמת האור ולכן אין שום טעם לעשות למסך הרצה).
יש שתי שיטות לעשות הרצה:
1. תוכן אמיתי. במידה ומדובר בתוכן אמיתי, מתוך הנחת יסוד שההרצה מבוססת זמן, אזי עדיף קונטרסט (אין משמעות ל-BRIGHTNESS בהרצה) נמוך.
2. מסך לבן. הנחת היסוד כאן היא שאנחנו רוצים לצרוב את המסך על ההתחלה בכדי לוודא שה-UNIFORMITY אחיד שכן ככל שהוא נצרב מאוחר יותר, כך עוצמת הצריבה נמוכה יותר. במקרה כזה עדיף לעבוד עם קונטרסט מקסימלי לאורך הזמן בו מציגים את התמונה הלבנה.
טכנולוגית, ככל שאנחנו רוצים לצרוב מסך פחות, כך אנחנו נרצה להשתמש בקונטרסט נמוך יותר, שכן קונטרסט קובע עד כמה שוני יהיה בין הפיקסלים ולכן בעקיפין קובע את רמת הצריבה וה-UNIFOMITY, במיוחד כאשר מדובר על תכנים בעלי קטע קבוע (כמו לוגו של ערוץ).
מצד שני, אנחנו רוצים להנות מהתמונה וזה דורש תמונה מכויילת (קרי: קונטרסט מקסימלי שעדיין מציג את מלוא גווני הלבן).
בעבר, מסכים היום נצרבים בקלות רבה ולכן הרצה היתה הכרחית. ככל שאורך החיים ועוצמת האור המקסימלי מוגבלת יותר, כך סכנת הצריבה חולפת. יש מסכים שעדיין פחות שמים דגש על נושא זה (למשל Q91 של סמסונג לא מגביל את עוצמת האור ולכן רצוי לעשות לו הרצה). מול מסכים ששמים דגש (פיוניר מגבילים מאוד את עוצמת האור ולכן אין שום טעם לעשות למסך הרצה).
