מה דעתכם על רמקולים ימאהה?
- MartinHSabag
-
- מנהל
- תגובות: 59344
- הצטרף: נובמבר 2004
- שם מלא: מרטין סבג
- מיקום: כפר-סבא
- נתן תודות: 826 פעמים
- קיבל תודות: 1567 פעמים
- יצירת קשר:
ה NS10 נוצר במקור רמקול מדף, שנשמע מודגש מאד בתדרי האמצע. מאחר והוא נשמע מאד LO FI, השתמשו בו בתחילה באולפנים לבדיקת המיקס כמדד לצליל במערכות זולות.
מאחר והוא הוצב ע"ג "גשר המחוונים" של שולחן ההקלטה, הורחק הרמקול מקירות ולכן איבד עוד יותר תדרים נמוכים - דבר שהדגיש את האמצע עוד יותר, אך הצליל היה עתה חריף במיוחד בצלילים הגבוהים . אחד הטכנאים המצליחים של שנות ה-80 כיסה את את הטוויטרים בנייר טישו, ע"מ לעמעם את החריפות, וכך קיבל צליל פחות כואב. אך כשבישל (MIX) ע"ג הרמקול במצב זה קרו שלושה דברים:
1. תדרי האמצע המודגשים אפשרו לו להתמקד בדיוק רב באלמנטים החשובים - שירה וגיטרות.
2. מאחר וה"אמצע" היה מאורגן היטב, התוצאה נשמעה אחידה וטובה במערכות מוגבלות (רדיו, טלויזיה וכד')
3. מאחר וה"אמצע" היה מודגש בשמיעה, הטכנאי שמע פחות את הקצוות (BASS ו-TREBLE) ולכן "דחף" יותר מהם לתוצאה הסופית.
החברה הסיקה מסקנות, והחליפה את הטוויטר ע"מ לבטל את הצורך בנייר.
וכך נולד המותג. ה-NS10 הוא בעיקר כלי עבודה, והשמיעה בו "נלמדת" לאורך זמן. למאזין הרגיל הוא ישמע צעקני ואגרסיבי מדי, מה גם שהצליל הרצוי מושג בעוצמות גבוהות.
יש לחבר אותם למגברים בעלי dumping factor גבוה - ואלו יקרים בהרבה סדרי גודל מהרמקול עצמו. לוופר יש בלאי גבוה, ובאולפן יש להחליף אותו אחת ל-6-12 חדשים אם רוצים לשמר את הצליל "המנצח". אם חברך קנה אותם משומשים - רוב הסיכויים שהוופרים כבר "חבוטים".
הדגם הספציפי הזה שונה מהדגמים שבשימוש הנ"ל, וכן גם ירד ערכו לאנשי המקצוע.
מאחר והעץ ממנו מיוצר הוופר הפך נדיר - הופסק היצור. במקביל לשנוי הטכנולוגי לדיגיטל השתנתה המוזיקה, והיום יש צורך במוניטורים המשקפים היטב את הקצוות. כתוצאה הפך הרמקול לפחות אטרקטיבי - "כלבים זקנים" כמוני עוד עובדים איתו, אך עם כל כך הרבה אופציות טובות וזולות, רוב הטכנאים אינם מוצאים סיבה לעבור את עקומת הלמידה הממושכת על רמקול שיצורו הופסק ממילא.
מאחר ולמאזין ודאי וודאי שאינו נעים, הצע לחברך למכור את הרמקול לאולפן (ואלה מתמעטים) או לטכנאי להם נחוץ הרמקול ספציפית, או לאלה המעונינים ב"ורסיה" של המקור מתוך עניין.
מאחר והוא הוצב ע"ג "גשר המחוונים" של שולחן ההקלטה, הורחק הרמקול מקירות ולכן איבד עוד יותר תדרים נמוכים - דבר שהדגיש את האמצע עוד יותר, אך הצליל היה עתה חריף במיוחד בצלילים הגבוהים . אחד הטכנאים המצליחים של שנות ה-80 כיסה את את הטוויטרים בנייר טישו, ע"מ לעמעם את החריפות, וכך קיבל צליל פחות כואב. אך כשבישל (MIX) ע"ג הרמקול במצב זה קרו שלושה דברים:
1. תדרי האמצע המודגשים אפשרו לו להתמקד בדיוק רב באלמנטים החשובים - שירה וגיטרות.
2. מאחר וה"אמצע" היה מאורגן היטב, התוצאה נשמעה אחידה וטובה במערכות מוגבלות (רדיו, טלויזיה וכד')
3. מאחר וה"אמצע" היה מודגש בשמיעה, הטכנאי שמע פחות את הקצוות (BASS ו-TREBLE) ולכן "דחף" יותר מהם לתוצאה הסופית.
החברה הסיקה מסקנות, והחליפה את הטוויטר ע"מ לבטל את הצורך בנייר.
וכך נולד המותג. ה-NS10 הוא בעיקר כלי עבודה, והשמיעה בו "נלמדת" לאורך זמן. למאזין הרגיל הוא ישמע צעקני ואגרסיבי מדי, מה גם שהצליל הרצוי מושג בעוצמות גבוהות.
יש לחבר אותם למגברים בעלי dumping factor גבוה - ואלו יקרים בהרבה סדרי גודל מהרמקול עצמו. לוופר יש בלאי גבוה, ובאולפן יש להחליף אותו אחת ל-6-12 חדשים אם רוצים לשמר את הצליל "המנצח". אם חברך קנה אותם משומשים - רוב הסיכויים שהוופרים כבר "חבוטים".
הדגם הספציפי הזה שונה מהדגמים שבשימוש הנ"ל, וכן גם ירד ערכו לאנשי המקצוע.
מאחר והעץ ממנו מיוצר הוופר הפך נדיר - הופסק היצור. במקביל לשנוי הטכנולוגי לדיגיטל השתנתה המוזיקה, והיום יש צורך במוניטורים המשקפים היטב את הקצוות. כתוצאה הפך הרמקול לפחות אטרקטיבי - "כלבים זקנים" כמוני עוד עובדים איתו, אך עם כל כך הרבה אופציות טובות וזולות, רוב הטכנאים אינם מוצאים סיבה לעבור את עקומת הלמידה הממושכת על רמקול שיצורו הופסק ממילא.
מאחר ולמאזין ודאי וודאי שאינו נעים, הצע לחברך למכור את הרמקול לאולפן (ואלה מתמעטים) או לטכנאי להם נחוץ הרמקול ספציפית, או לאלה המעונינים ב"ורסיה" של המקור מתוך עניין.
