יש טעם לקנות תקליטים ישנים ? (i)

[beller]

בשנת 1973 והלאה, בעקבות משבר הנפט שפרץ בשל מלחמת יום כיפור, היה מחסור בויניל, התקליטים הפכו דקים דקים. חלקם, של חברות טובות כמו ODEON, שמרו על הסאונד, אחרים נשמעו פשוט זוועה. יש לי וינילים נהדרים מסוף שנות החמישים, אני חושב ש-1969 הייתה "שנת בציר טובה", ב-1984 ועד 1990 כמעט יוצרו בעולם וינילים טובים. אחרי זה בא האסון הזה שנקרא דיסק והיום, אנשים פשוט מורידים *** המאינטרנט. שוב, צריך לברך את ג'וני גולדשטיין ועברי לידר על הוצאת הסינגל DISCO בויניל.
יש תקליטים ישנים, אגב, שהוקלטו בצורה נוראית, אבל התיעוד ההסטורי שמוקלט בהם חשוב. חלק גדול מהאוסף שלי כזה.

[puntomri]

מדריך חלקי (בעיקר מניסיון)

בנוגע להדפסות ישראליות של תקליטים מחו"ל-

להמנע ככל האפשר מהדפסות של :
portrait (ביטלס, פינק פלויד ועוד)
ליטרטון חיפה (קלפטון ועוד)

לעומתם הדפסות של PAX או פונודור נשמעות מעולה.

לגבי תקליטים ישראלים, אכן עד שנת 73 בערך התקליטים היו איכותיים ביותר (וגם העטיפות).
מהמחצית השניה של שנות השבעים ועד אמצע שנות השמונים ההדפסות די נוראיות (בעיקר של החברות הגדולות-
הד ארצי ואנ אם סי. "התקליט חיפה" יצרו תקליטים אייכותיים יותר במהלך שנים אלו).

[roeek]

בכל הזדמנות שניתן עדיף לרכוש תקליט תוצרת חוץ (בדרך כלל בהדפסות UK/US/JP) ולבחון כל מקרה לעומק, כבר קרה שהופתעתי לטובה מהדפסה ישראלית ואוכזבתי קשות מהדפסה בריטית.
לא תמיד תקליט חדש נשמע טוב: לדוגמא האלבום של ELP (אמרסון לייק ופאלמר) בהדפסה חדשה של SIMLY נשמע זוועה, והדפסה מ-1982 גרמנית של IN THE COURT נשמעת מעולה. להבדיל - הדפסה 2011 של ג'ניס ג'ופלין (טפטים) גרמה ללסת שלי ליפול .
לפיכך, כאמור, כל מקרה לגופו.