קצת קשה להסביר בלי ציור אז שירבטתי איזה איור מצחיק בתקווה שזה יעזור בהבנה.
לחריץ בתקליט יש צורה של V .
על שיפוע צד ימין של ה V מוקלט (בצורת חריטה) ערוץ אחד ועל שיפוע צד שמאל של ה V מוקלט ערוץ שני.
קצה המחט זה יהלום שבנוי ככדור. במחטים הטובים יותר היהלום מעוצב בחיתוך של אליפסה. היהלום מורכב על מתכת זעירה שמסוגלת לנוע. בקצה המתכת יש מגנט. את המגנט חובקים 2 סלילים קבועים שמחוברים קשיח לראש הפטיפון.
תזוזה של המגנט גורמת לשדה מגנטי משתנה ליד הסלילים וזה יוצר את האות החשמלי שמועבר למגבר.
המחט שיושבת בחריץ נוגעת בצד ימין ובצד שמאל של ה V . שינוי בשיפוע בצד אחד גורם למחט לנוע מימין למטה לכיוון שמאל למעלה.
שינוי בשיפוע בצד השני גורם למחט לנוע משמאל למטה וימין למעלה.
המגנט כאמור מחובר ליהלום ולכן נע בהתאם לתזוזת היהלום.
זוית הסלילים יחסית למגנט היא כזאת, שתנועה של המגנט בשיפוע ימין משפיעה בעיקר על סליל ימין וותנועה בשיפוע השני משפיעה בעיקר על סליל שמאל.
למעשה כל סליל מקבל ערוץ נפרד ויוצר את ה STEREO הרצוי. תנועת המגנט שתיאורטית צריכה להשפיע רק על ערוץ אחד, מעשית, משפיעה במקצת גם על הערוץ השני כך שאין הפרדה מלאה בין הערוצים (משהו כמו 30-40dB).
4 ערוצים נוצרים אלקטרונית. בדומה ל PRO LOGIC, גם כאן לפני הכנסת המידע לתקליט, מקודדים בפאזות את הערוצים והופכים 4 ערוצים ל 2 ערוצים וזה מה שמוכנס לתקליט. האלקטרוניקה במגבר הופוכת את 2 הערוצים בחזרה ל 4 ערוצים.
אחלה הסבר מוטי, רק אוסיף שמה שהסברת הוא למעשה ראש MM - MOVING MAGNET, כמו כן יש ראש MC- MOVING COIL שבמקום מגנט שזז בין שני סלילים, מדובר על סליסל שזז בין מגנטים.
ההסבר שניתן לוקה בחסר.
ראשית אסביר איך מקודדים הקלטת סטראו, ואז הקלטה קוודרופונית .
סיגנל סטראו מורכב משני סיגנלי משנה עצמאיים. לכן הוא גודל דו-מימדי.
המחט נעה יחסית לתקליט במישור המאונך לו. למישור יש שתי דרגות חופש , לכן אין בעיה לתאר גודל דו-מימדי בעזרתו.
נשאלת השאלה רק איך לעשות את זה.
הדרך המתבקשת במבט ראשון היא ציר אופקי וציר אנכי. שתי בעיות בכך :
- מודולציה אנכית הרבה פחות איכותית (בעיה פיזית).
- אין תאימות אחורה לתקליטי המונו. אנו מעוניינים שתקליט מונו ינוגן כהלכה במחט סטראו ולהיפך. תקליטי המונו היו מקודדים במישור האופקי.
במקרה שלנו אם ננגן תקליט מונו בראש סטראו נקבל סגנל מערוץ אחד בלבד (במקום סגנל זהה משני הערוצים). לעומת זאת אם ניקח תקליט סטראו וננגן בפטיפון מונו במקום לקבל סגנל המהווה את סכום הערוצים נקבל סגנל השווה לערוץ בודד.
לכן הפיתרון הזה ירד מהפרק.
הפיתרון הנכון הוא , כמו שנכתב מקודם , מערכת צירים מסובבת ב-45 מעלות.
התעלה תהיה בצורת V , כשהקירות כאמור בזווית של 45 מעלות משני צידי האנך. המודולציה של כל ערוץ היא וקטור נורמלי (מאונך) לקיר. קל לראות ששני הוקטורים מאונכים אחד לשני - וזה עונה על הדרישה הבסיסית ביותר שלנו.
נוסף לכך בגלל הסימטריה שני הערוצים נפגעים באותה מידה מנחיתות האפנון האנכי . התחלה טובה.
כעת נניח ששני הסגנלים המקוריים שלנו הם L,R .
כלומר ההעתקה על ציר X היא 0.7 * (L-R) (מכיוון שההעתקות הפוכות בכיוון על X)
וההעתקה על ציר Y היא 0.7 * (L+R) (מכיוון שההעתקות באותו כיוון על Y)
0.7 הוא קבוע - ניתן להתעלם ממנו. גם בהמשך אתעלם מקבועים.
איך התקליט יקרא בראש מונו? הסגנל המתקבל יהיה הסכום של רכיבי ה-x , כלומר *הפרש* הערוצים. בדיוק ההפך ממה שאנו רוצים (סכום הערוצים).
לעומת זאת אם ניקח תקליט מונו, שהאות בו הוא S, וננגן בשיטה הזו נקבל
L-R=S, L+R=0 . כלומר : ( L=S, R=(-S .
אנחנו רוצים 2/L=R=S .
כלומר הפיתרון הזה לא מוצלח לגמרי.
כעת - אם נשתמש בשיטה האחרונה, אבל נקבע שההעתקה המיצגת את ערוץ ימין הפוכה בסימנה (כלומר כל בליטה הופכת לשקע ולהיפך), הוקטור הרלוננטי יהיה (R-) במקום R. אם נציב את זה בביטויים למעלה נקבל:
ההעתקה על ציר X היא 0.7 * (L+R)
וההעתקה על ציר Y היא 0.7 * (L-R)
כעת תקליט מונו ינוגן כהלכה , כיוון שנקבל : L-R=0, L+R=S .
כלומר L=R=S/2. בדיוק מה שרצינו.
אם ננגן תקליט כזה במחט מונו נקבל את סכום הערוצים. גם זה מה שרצינו.
לכן זה הפתרון.
הקלטה קוודרופונית - היא עסק הרבה יותר בעייתי.
לא משנה איך נסתכל על זה - למחט יש רק שתי דרגות חופש. לקודד משהו 4-מימדי זה בעייתי.
הדרך היחידה לעשות זאת היא כך שכל דרגת חופש של המחט תיצג שני ערוצים. כלומר מודולציה. הבעייה היא שרוחב הפס של תקליט קטן מדי לכך (היתה שיטה כזו אך היא הייתה מאד נדירה).
מה עושים? מבלפים.
אי אפשר לקודד 4 ערוצים לתוך 2 ערוצים ולקבל בחזרה שחזור מושלם של 4 ערוצים. אבל אפשר לקבל משהו די דומה . יש מספר שיטות לכך . כל השיטות דורשות מקודד קוודרופוני .
הסבר טכני:
בונים טרנספורמציה לינארית (מטריצה) שמעבירה גודל 4 מימדי לדו-מימדי, כך שבפעולה ה"הופכית" שלה ( זו לא טרנספורמציה הופכית מבחינה מתמטית) נקבל בחזרה 4 גדלים כך שבכל אחד מהם יש העדפה מסוימת לגודל המקורי.
כלומר : אם הסגנל המקורי היה מורכב מ- LF,RF,LR,RR . נעביר את זה לשני גדלים l,r ואז בחזרה ל - *LF*,RF*,LR*,RR כך שלדוגמא *LF יכיל רכיב גדול יותר של RR* ,LF יכיל רכיב גדול של RR וכו'.
דוגמא:
l = LF - 0.707*j*LR + 0.707RR
r = RF - 0.707LR + 0.707*j*RR
כש - j מיצג הזזה ב- 90 מעלות, כלומר הציר המדומה.
ניתן בקלות לראות שאפשר לשלוף בחזרה ארבע קרובים גסים לגדלים המקוריים. הם יהיו:
LF* = l = LF - 0.707*j*LR + 0.707RR
RF* = r = RF - 0.707LR + 0.707*j*RR
LR* = LR + 0.707*j*LF - 0.707 *RF
RR* = RR -0.707*j*RF + 0.707LF
עכשיו הבנתי מה לא הבנת.
אם לדייק, עד כמה שאני זוכר, אז הסלילים לא בדיוק במצב X אלא במצב V אבל קצת מרוחקים.
המגנט נמצא בחלק התחתון של ה V .
אני מניח שכל השאר כבר ברור לך. תנועת המגנט ב 45 מעלות יוצרת שטף מגנטי משתנה באחד הסלילים אבל מבחינת הסליל השני הוא רק מתרחק ומתקרב ממנו, ולכן סליל זה לא מרגיש שינוי מהותי בכיוון השטף המגנטי. תנועה ב 135 מעלות יוצרת מצב הפוך.
כמובן שזה לא שחור ולבן, ותנועה של המגנט בכיוון מסויים עדיין יוצרת השראה לסליל השני וזה מה שגורם לדליפה בין הערוצים.
איורים מאד עוזרים להבנת הנושא, ואני מבין ש danlo יוסיף אותם לטובת כולנו.
