זה קשה, קשה מאוד כי בנוסף לערכו הטכני של המכשיר, יש לו גם ערך סנטימנטלי בהרבה מקרים, אבל בכל זאת חשוב לשמור על אובייקטיביות
ומי יודע... אם נהיה טובים, אולי נמצא את עצמנו בסוף גם ב YNET במבחן הוינטג'יה הגדול (חלק א' כמובן...).
אז הינה סקירה קצרה על הרסיבר THE FISHER 250.
הרסיבר הזה, מקורו בשנות השישים המאוחרות, הרסיבר הכי ותיק שלי (מבחינת השנים ולא הבעלות). הוא היה יכול בקלות להיות אבא שלי... (אני אוטוטו בן 29...)
.המגבר נותן, אם זכור לי נכון, בין 40 ל 50 לערוץ. כבד, מסיבי, בנוי לתלפיות.
במגבר כניסה לטייפ, AUX, פונו, טיונר, וגם יציאה נוספת לפאוור.
למגבר אין תאורה אחורית, אלא רק נורה על מד סיגנל הרדיו (המחוג).
במגבר לחצן לאודנס, פילטר, טייפ מוניטור, ועוד שני לחצנים בוררי הרמקולים (שני סטים, וסה"כ 4 רמקולים).
שני דברים מגניבים ביותר במגבר הזה שלא רואים בכל אחד:
1. מכווני הבס והטרבל: כל כפתור מחולק לשניים - לשני ערוצים. החלק הקדמי לצד אחד והפנימי לצד אחר. לא כל כך שימושי (אולי כן במקרים כגון רמקול אחד לא כל כך תקין או אם שניהם מתוצרת שונה).
2. הטיונר: שימו לב למנגנון ה TUNE-O-MATIC שבצד ימין. כן כן, ניתן לכייל 5 תכנות רדיו החביבות על המאזין, והן נגישות לו בלחיצת כפתור. כל כך מפליא, כל כך נוח, כל כך מתקדם. וזה בנוסף למכוון הראשי. לא ראיתי פונקציה כזו בווינטג'ים אחרים. וכיום, לאחר למעלה מ 40 שנה, כל החמישיה עדיין עובדים.
ועכשיו לחלק החשוב: הצליל - קשה מאוד לתאר מאפיין של סאונד במילים. אם בכל זאת אנסה, הסאונד הוא מאוד חם, שמן, על חשבון הפירוט לפעמים. מתאים מאוד כשידוך לצליל של רמקולים ישנים. נראה לי שאוהבי הג'אז יאהבו אותו מאוד.
והינה כמה תמונות להתרשמות.
תהנו
