בשנה האחרונה מאז היותי חבר פה בפורום התחילה לעבור בי תחושה שעולם הוידאו השתגע קלות.
סה"כ 27 שנים שאני מדדה על האדמה , עוד צעיר ללא משפחה משלי.
אבל מאז ומעולם אני זוכר שהשתתפתי בקבלת ההחלטות במשפחה, וכמו כן תמיד שאלו אותי במשפחה המורחבת והחברים של הורי לגבי אלקטרוניקה בידורית מגיל צעיר.
בשנתיים שלוש האחרונות נכנסו המסכים הדקים לתודעה הישראלית. איך אני מזהה את זה ?
מוכרים אותם בסופר מרקט , נותנים מתנה עם פלאפון , ובערך אפשר לקנות אותם היום בפיצוציות (טוב הגזמתי
).מה שמוזר לי הוא שמאז ומעולם , אני לא זוכר שלא אנחנו ולא מכריי הוציאו סכומים של מעל 7000 ש"ח על טלויזיה. לא חשוב מה היה גודלה בזמנו.
נכון תמיד היו את החריגים שקנו לווה, סוני שיצאו היום מהאריזה ובקושי תומחרו והיו בגדלים חריגים לאותה תקופה, וכמו כן B&O ואי אילו חברות נישה אחרות.
אך לרוב לא חשוב מתי הסכומים לא היו כאלו.
מה שכן היום אני רואה שאני מוציאים בלי למצמץ על מסכים שטוחים לביתם , סכומים של 5 ספרות , ללא מיצמוץ , וזה על הגדלים הנורמלים לכל תקופה, קרי לפני שנתיים 32" והיום 37" עד 42" .
המחיר שעומד בסביבות ה 10K+ לטלויזיה שמוגדרת "טובה" הוא קבוע, הגודל רק משתנה בהתאם לתקופה . לפני שנתיים בערך זה היה 32" היום 37" ומעלה.
האם השתגענו?
האם זה אנחנו הציבור שמוכן לשלם והיבואנים פשוט נהנהים מכך?
האם הסיבות אחרות?
בקיצור נראה לי מוזר לגמריי.
