פעם בשנה נירית ואני מקבלים מתנה מסבתא של נירית - הזמנה לקונצרט / אופרה.
השנה בחרנו קונצרט פילהרמונית שנערך החודש בהיכל התרבות.
בקונצרט שנבחר התארחו הכנר גיל שחם, והמנצח גוסטבו דודמל.
ונוגנו היצירות :מוצרט: סימפוניה מס' 38 , ק' 504 (“פראג")
סטרווינסקי: קונצ'רטו לכינור
שומאן: סימפוניה מס' 2.
הגענו לאולם התרבות מלאי התרגשות וצפיות.
שכן, עד אז לא יצא לנו לשמוע בחי אף אחד מיצירות / אומנים הללו שאנו כל כך אוהבים ומאריכים.
הקוצרט התחיל לפי דעתי עם גולת הכותרת - אווי כמה אני אוהב יצירות של מוצרט. את יצירה כתה מוצארט לתושבי פראג על כך שאהבו מאוד את יצירותיו וכן גם מוצארט אהב את העיר. הפילהרמונית ניגנה באופן כל כך עדין שכאילו יכלת לגעת במוזיקה, להרגיש את המלחין כאן ועכשיו באולם. לא קל להתמודד עם מוצרט כך שהיצירת לא תגלוש למחוזות משעממים ובנאליים, אך בניצוחו המקסים והמיוחד של דודמל משהוא פשוט עבד שם.
המשיך לסטרוונסקי - המילה היא - גיל שחם - פשוט עילוי. לדעתי נגן כינור בעל אופי יחודי, עמוק ורגיש. יחד עם הפילרמונית שנגנה נהדר גם כן נוצרה כימיה שהעלתה את היצירה למחוזות היופי ושלמות.
נראה שגיל שחם מרגיש את היציריה בכל אבריו והיא זורמת ממנו אל העולם בצורה מזוככת ונפלאה.
לאחר ההפסקה חזרנו לשומאן - סימפוניה מספר 2 הנפלאה.
לצערי פחות נהניתי להביצוע הזה של היצירה, למרות שעדיין היא בוצעה באופן נקי ודודמל הוסיף המון אנרגיה אישית. נראה כי היצירה החסירה משהוא בהבנה עמוקה של המוטיבים המרכזיים. אין ספק שמדודמל עוד נשמע רבות, וצפויים לו גדולות ונצורות רק שלטעמי מהפילהרמונת יכולה להגיע עם היצירה להבעת רגשות באופן יותר עמוק ומעניין מכפי שנוגן בקונצרט. נירית נהנתה יותר בשומאן.
לסיכום נהננו מאוד מהקונצרט, שהיה חוויה יוצאת מגדר הרגיל.
דבר נוסף שהעיב על הקונצרט זה הצורך הדחוף בשיפוץ האולם שמתעכב עד לא ידע, ואם זה לא מספיק אז חדשות לבקרים רק שומעים על קיצוצים נוספים אחרי שנים של עוד ועוד קיצוצים בתקציבי התרבות בארץ. אין ספק האולם זקוק לשיפוץ המיוחל. בערך כל פרט באולם דרוש טיפול וזה עוד לפני שנגיע לשיחות על השוואות בין איכות הצליל של הפילרמונית בארץ בהיכל התרבות לבין בפילרמונית של ברלין באולם הקונצרטים הביתי בגרמניה, כמו שלא פעם שמעתי את חולדאי מתבטא בנושא, ולטעמי זה הבדל של שמיים וארץ, מנסיון.
האולם עצמו פשוט נראה כמו האולם האהוב מהילדות - אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי לאולם כילד ופשוט ליבי נפעם, אמרהרגשתי - וווא כאן בדיוק המקום שאני רוצה להיות - רק שלצערי אותו אולם לא עבר שיפוץ ותחזוק מאז - ומספר השנים שעברו מאותה חוויה בילדות נספרים בעשרות.
התקרה שבורה, נרקבת מרטיבות, הרצפה נראת כמו הרצפה בבית של יעל מהסיפור, הכניסה לאומנים מהבמה נראת כמו פתח מעורה. רעשים נלווים למשך כל הקונצרט תאמינו לי אין לי מושג ממה אך הכסאות מזכירים את הכסאות מסינמה פרדיסו ועוד ועוד. חבל )-: פשוט לא מתאים ולא יאה להופעה מהרמה הזאת מבחינה מוזיקאלית.
צפיר
