בעיקרון מדובר על קריאה לא נכונה של אינפורמציה דיגיטאלית .
כך שאם אתה מנגן CD ויש ג'יטר גבוה מידע שבופעל אינו קיים ב CD מפוענח גם הוא דבר ביכול לפגוע באיכות הצליל בסופו של גבר
כאשר שולחים מידע דיגיטלי דרך כבל כלשהו (לצורך הדיון), בעצם אנחנו שולחים 1 ו-0.
אז זהו, שיש זמן שבו המידע באמת 1, ו-0 (בינרי) ויש זמן שבו המידע בשלב לא ידוע (מעבר מ-1 ל-0) בקטע שבין שני ביטים.
במצב נורמאלי, בעצם רק לוודא שאנחנו בטווח הבטוח. כלומר, שהדגימה נעשית בצורה כזו שאנחנו ב-SAFE ZONE ולא קרובים מדי לקטע הזמן הקצרצר שבו המידע לא יציב עדיין.
כאשר מדובר על CD או DVD, הבעיה היא דומה, רק שאנחנו מדברים לא על קטע זמן אלא מרחק (במרכז הביט הכל יציב, אבל במעבר בין שני ביטים יש איזור לא בטוח).
תופעת ה-JITTER קוראת כאשר אנחנו קוראים מידע ב "קצוות שלו", ואז יתכן מצב שבו יתהפך לנו ביט. במקום 1 יוצא 0 וההיפך.
יש כל מני שיטות לוודא שאתה באיזור "בטוח" כגון שעון, PLL (שעון נעול פאזה), דגימת יתר וכו'. יש גם פתרונות לזהות מצב כזה (CHECKSUM/CRC) ואפילו לתקן אותו (הופמן ושות').
יש תאוריות שלמות על כך ש-JITTER הוא היסוד של הרוע בטכנולגיה דיגיטלית. זה כבר אני משאיר לפילוסופים ולחוקרי התחום...