הסרט נפתח כדרך שאר סירטי בונד בסצינת מרדף איכותית ביתר (אם כי כאן בונד היה הרודף ולא הנרדף...).
ככל שהסרט התקדם התחלתי לחוש תחושות אי נוחות קלות שעם סיום הסרט הייתי אומר שנותרה בי תחושת חמיצות קלה ואכזבה.
אחרי מחשבה עמוקה (
) למה יש לי את ההרגשה הזו הגעתי לכמה מסקנות, ואני לא מתכוון לעלילה או לקיטעי האקשן אלא לג'יימס בונד עצמו.לדעתי הבמאי רצה להפוך את בונד מדמות של שנות ה-60 לדמות מודרנית שמתאימה לימינו אנו, אולם כמו שנאמר (רק הפוך...) בא לברך ויצא מקלל.
לאן נעלם כל השיק והסטייל של בונד?
ממתי בונד הוא כזה רוצח אכזרי שידו קלה על ההדק?
ממתי בונד מתאהב בצורה כזו? איפה הקזנובה שהיכרנו?
מה עם ה-Shaken, But not Stirred...?
כל הדברים שייחדו את בונד ונתנו לו את הקסם שלו + 20 סרטים נעלמו והפכו את קזינו רויאל ל-"סתם סרט" סטייל XXX (ווין דיזל) בלי לפגוע..., הגיבור יכל להיות כל סוכן, שוטר, ארנולד שוורצנגר, ווסלי סנייפס וכו' בלי קשר לבונד.
לסיכום,
קזינו רויאל - כבר לא בונד אלא סרט אקשן רגיל (אולי מושקע יותר)
מהסרט נהניתי, מבונד - בכלל לא
