הרבה פעמים נשאלות בפורום שאלות שחוזרות על עצמן, ובמקרה הטוב מקבלים אותן תשובות שוב ושוב, ובמקרה הרע מקבלים תשובות לא נכונות.
לכן החלטתי לעשות פוסט מרוכז של שאלות נפוצות שראיתי שנשאלות.
אם אתם מזהים טעות או רוצים להוסיף שאלה, אנא הוסיפו תגובה בסוף הפוסט.
איך בודקים מסך לאחר התקנה ראשונית?
https://www.hometheater.co.il/vp3116782#3116782
מה זה HDR ו- WCG ואיך הם ישפרו את איכות התמונה במסכים?
https://www.hometheater.co.il/article07301.html
מה ההבדל בין HD ל-4K ומה עדיף?
https://www.hometheater.co.il/vp2881714#2881714
מה זה motion resolution ולמה זה חשוב?
https://www.hometheater.co.il/vp2871089#2871089
למה מוכרים כיום בעיקר LG/Samsung/Sony וקצת TCL/Hisense? איפה כל שאר המותגים שהיו מוכרים פעם?
https://www.hometheater.co.il/vp2960940#2960940
https://www.hometheater.co.il/vp2961028#2961028
איך לבדוק סוג פאנל (VA או IPS) בסמסונג לשנת 2021:
https://htmag.co.il/phpbb/viewtopic.php ... 7#p3186767
מה זה HDMI-CEC ו-HDMI-ARC ומה ההבדלים ביניהם?
Audio Return Channel = ARC - מאפשר לטלויזיה לשלוח סאונד דרך כבל ה-HDMI דרכו היא מקבלת תמונה.
איך עובדת מערכת ביתית (מודרנית) רגילה? ישנו מקור תמונה חיצוני (למשל בלו-ריי או ממיר) שמתחבר לרסיבר, והוא בתורו מתחבר לטלויזיה.
כל עוד רק רוצים לראות את אותו מקור - אין שום בעיה. הקול עובר דרך הרסיבר שמשדר אותו לרמקולים.
אבל מה קורה כשרוצים להריץ סרט ממקור אחר או מתוך אפליקציה בטלויזיה? על פניו, זה לא היה עובד, כי הקול לא היה מגיע לרסיבר.
ה-ARC בעצם מאפשר לשלוח את הקול מתוך הטלויזיה, חזרה לרסיבר על גבי אותו כבל HDMI שהתמונה/קול מהרסיבר מגיעים דרכו לטלויזיה.
Consumer Electronics Control = CEC - מאפשר שליטה בעוצמת הקול של הרסיבר מתוך השלט של הטלויזיה.
למעשה משתמש בכבל ה-HDMI דרכו התמונה/קול מגיעים לטלויזיה, כדי לשלוח חזרה לרסיבר פקודות לגבי עוצמת הקול.
איך גורמים ל-HDMI-CEC ו-HDMI-ARC לעבוד כמו שצריך?
https://htmag.co.il/forum?q=dmlld3RvcGl ... JjK2NlYw==
בשורה התחתונה:
הטכנולוגיה עדיין לא אמינה ב-100%, ויש שילובים של טלויזיה+מערכת סאונד שיעבדו (עם HDMI-CEC/ARC) ויש כאלה שלא.
אין דרך לדעת בלי לנסות את השילוב הספציפי.
טלויזיות מתצוגה - האם כדאי?
א. טלויזיה שעומדת בתצוגה דלוקה בד"כ 24 שעות ביממה, בניגוד לטלויזיה ביתית שדלוקה כ-4 שעות ביממה ביום. כלומר פי 6. אם הטלויזיה עבדה שנה אחת בלבד בתצורת העבודה הנ"ל, השחיקה שלה שוות ערך לטלויזיה בת 6 מיד שניה.
אם עבדה שנתיים, היא שוות ערך לטלויזיה בת 12.
ב. בניגוד לטלויזיה בבית שעובדת לפי ההגדרות ממוצעות כלשהן (כל אדם לפי ראות עיניו). טלויזיה בתצוגה עובדת תמיד עם הגדרות תאורה ובהירות מקסימלית, ולרוב ב"מצב תצוגה" מה שמגביר את כלל ההגדרות בטלויזיה למקסימום (או אפילו מעבר) על מנת להציג תמונה שתיראה הכי טוב בחנות מוארת, מה שגורם לשחיקה מהירה הרבה יותר מאשר טלויזיה ביתית רגילה שעובדת לפי הגדרות ממוצעות כלשהן.
ג. מעבר למצב הכללי של הטלויזיה (עובדת או מקולקלת) יש גם את מצב נורות הלד שלה. ככל שנורות הלד עובדות יותר זמן, כך יש יותר סיכון שחלקן ישרפו. וככל שנורות הלד עובדות יותר זמן, כך האור שבוקע מהן נהיה חלש יותר. כך שטלויזיה בת 6 (או שעבדה כמות שעות שוות ערך לטלויזיה בת 6) תציג כנראה תמונה דהויה יותר מאשר אותה טלויזיה כשהיתה חדשה או בת שנה.
בשורה התחתונה: טלויזיות מתצוגה באות עם תמונה דהויה יותר וחיי טלויזיה קצרים הרבה יותר, לכן יש לשקול היטב האם לקחת טלויזיה כזאת, ומה המחיר ההגיוני לשלם תמורתה.
אני צופה רק ביס/הוט ו/או ערוץ 11,12,13. האם אני באמת צריך טלויזיה מתקדמת או שאולי מספיק לי הכי בסיסית?
אין פה תשובה נכונה/לא נכונה.
אבל אני אנסה לתת את הזווית האישית שלי בנושא:
לא בטוח שהרגלי הצפיה הנוכחיים שלך הם אינדיקציה טובה למה שאתה הולך לצפות בו עם הטלויזיה החדשה.
כשלי היתה טלויזיה LCD של פיליפס, מעידן טרום ה-HDR, לא היה אכפת לי במה לצפות.
הוט... יס... נטפליקס... ערוץ 2... הכל נראה אותו דבר (פחות או יותר).
ההבדל היחידי היה בסרטים/סדרות שהיו זמינים בהם.
ערוץ 2 זה רק מה שהם משדרים...
יס יש גם ערוצים של סרטים/סדרות וגם VOD.
ונטפליקס... יש שם כמה דברים טובים, אבל בסה״כ מבחר די דל יחסית ליס. ניסיתי חודש וביטלתי.
אבל ברגע שקניתי טלויזיה חדשה, שכבר תומכת ב-HDR, פתאום הרגלי הצפיה שלי השתנו.
פתאום היום אני מוצא את עצמי מנוי לנטפליקס ואפל, וחושב גם לעשות מנוי לאמאזון.
כי לראות סרט בנטפליקס, אפל או אמאזון הפכה חוויה שונה לחלוטין מלראות סרט בהוט, יס או ערוץ 2.
גם אם זה אותו סרט, הוא לרוב יראה יותר טוב בפלטפורמת שידורים דיגיטלית.
אבל במיוחד אם בא לי לראות סרט חדש (או סדרה) שעוד לא ראיתי, יש הרבה יותר סיכוי שאני אבחר סרט/סדרה באיכות 4K עם HDR, מאשר משהו מיס.
זאת פשוט חווית צפיה אחרת לחלוטין!
למה אפליקציות ישראליות (למשל: סלקום טיוי, פרטנר טיוי, כאן 11, וכד') לא עובדות במערכת הפעלה מסוימות ועובדות באחרות?
הבעיה היא עם ריבוי מערכות ההפעלה.
ל-LG יש WebOS.
לסמסונג יש Tizen.
סוני משתמשים בAndroid TV.
והסיניות בוחרות מה שבא להן.
עכשיו חברה כמו כאן 11 שילמה סכום כסף מכובד לחברה חיצונית שתבנה לה אפליקציה ל-3-4 מערכות הפעלה מובילות. בסופו של דבר כאן 11 היא לא חברת תוכנה, היא לא יכולה להחזיק תוכניתנים במשרה קבועה למטרה זו, היות וזה מבחינתם פעולה חד-פעמית שהם עושים, מפתחים אפליקציה לטלויזיות חכמות, ומעכשיו הם נתמכים גם בהן.
במקרה הטוב הם אולי מחזיקים 1-2 אנשי תוכנה קבועים לתפעול השוטף של האפליקציה.
עוברת לה שנה, ויוצאת גרסה חדשה למערכת ההפעלה. לכל אחת ואחת ממערכות ההפעלה.
עכשיו כאן 11 פתאום בבעיה. מצד אחד חלק ממערכות ההפעלה משתנות מספיק כדי שהאפליקציה הישנה כבר לא תעבוד עליהן, או תעבוד עם בעיות. אבל מצד שני אין לכאן 11 תקציב של מיליוני שקלים להשקיע כל שנה כדי להתאים את האפליקציה שלהם לכל עדכוני מערכות ההפעלה שיוצאים לשוק.
אם זאת התאמה פשוטה, אולי הצוות הפנימי עוד איכשהו מצליחים להסתדר. אבל אם נדרש שינוי רציני בקוד - הם חסרי אונים.
כך יוצא שאפליקציות שבהתחלה תמכו בכל הטלויזיות, עם הזמן מפסיקות לעבוד בחלקן, ומתחילות להתמך בפחות ופחות חברות.
ואחרות שעבדו מפסיקות לעבוד בכלל.
מהצד השני יש את נטפליקס ויוטיוב למשל, שהן חברות תוכנה.
יש לכל אחת אלפי תוכניתנים, ומחלקות שלמות שמתמחות במערכות ההפעלה השונות ויכולות להתאים את האפליקציה לשינויים במערכת ההפעלה תוך ימים/שבועות. לרוב עוד לפני שגרסת מערכת ההפעלה משוחחרת לציבור, הם מקבלים אליהם גירסת בטא מוקדמת ומראש כבר מכינים את האפליקציה שלהם שתהיה מותאמת לעדכון כשישתחרר.
החברות בארץ לא ברות השוואה - ופשוט אין להן את היכולת הכספית לעשות את זה.
לכן אין מה לצפות שהאפליקציות שלהן ימשיכו לעבוד בטלויזיות חכמות, הכי בטוח פשוט להחזיק ממיר פרטנר/סלקום/עידן חיצוני ולהיות בטוחים שהוא יעבוד תמיד ובכל מקרה.
מה גם שרוב הטלויזיות כיום באות עם "שלט חכם" שיודע לשלוט על עוד מכשירים חוץ מהטלויזיה.
גיימינג:
ההבדל בין 120Hz ל-120FPS ואיך כל זה קשור ל-VRR:
FPS - Frame Per Second, זה כמות הפריימים שבו רץ משחק מסוים. כלומר כמה פעמים בשניה במערכת שעליה רץ המשחק מעדכנת את התמונה. זהו מספר דינמי שיכול להשתנות בהתאם למערכת שמריצה את המשחק (פליסטיישן, אקסבוקס, מחשב, טלפון וכו׳), בין משחק למשחק, וגם בין סצנות שונות באותו משחק.
לרוב נועלים את ה-FPS המקסימלי במשחק למספר מסוים (המקסימום במחשבים כיום הוא 144 ובקונסולות הוא 120, עד לא מזמן זה היה 60, ולפני כמה שנים הסטדנרט היה 30), ואז גם אם המשחק מסוגל לייצר 200 פריימים בשניה, הוא ייצר בפועל רק 120 לכל היותר.
מצד שני המסך שמציג את המשחק, מציג תמיד כמות קבועה של תמונות לשניה: 30Hz / 60Hz / 120Hz וכו׳.
לכן אם המשחק רץ ב-30FPS והמסך מציג ב-60Hz, אז המסך יציג על פריים של המשחק פעמיים רצוף (סה״כ יוצגו 60 פריימים בשניה, שרק 30 מתוכם שונים).
ואם מצד שני המשחק רץ ב-60FPS והמסך מציג רק ב-30Hz, אז המסך יציג רק מחצית מהפריימים שהמשחק יצר. ואז נראה קפיצות במשחק והתנועה לא תהיה חלקה. וזה גם מייצר אפקט של tearing על המסך:
המצב האופטימלי כמובן זה כשהמספרים תואמים, ואז גם אף אחד לא עובד לריק וגם המשחק משוחק בצורה חלקה.
טלויזיות מודרניות תומכות ב-120Hz, אבל במגבלות מסוימות.
למשל תקן HDMI 2.0 (שמגדיר את החיבור בין מסך הטלויזיה למחשב או קונסולה) תומך בקצב העברת מידע שמספיק ל-120Hz ברזולוציה HD, או 60Hz ברזולוציה 4K. אבל לא ביחד (120Hz ברזולוציה 4K). פשוט אין לו מספיק רוחב פס בשביל זה.
אז למשל אתה חייב טלויזיה שתומכת בתקן החדש HDMI 2.1 כדי להיות מסוגל להעביר תמונה של 120Hz ברזולוציה 4K.
עכשיו אני אסבך את הסיפור עוד יותר.
למשל, מה קורה אם המחשב/קונסולה מריצים משחק ב-120FPS, אבל סצנות מסוימות הן מלאות באקשן ולכן כמות הפריימים בהם נופלת וכל הזמן משתנה בטווח בין 60FPS ל-120FPS?
זה כמובן לא יהיה טוב, וימנע מהמסך והמחשב/קונסולה לעבוד בתאום מושלם ולייצר תנועה חלקה על המסך.
בדיוק בשביל זה המציאו את טכנולוגית ה-VRR = Variable Refresh Rate.
הרעיון הוא להתאים בצורה דינמית את מהירות תצוגת המסך/טלויזיה למהירות ריצת המשחק. ואז כמות הפריימים לשניה שיציג המסך תהיה זהה לכמות הפריימים לשניה שמהשחק משדר, כלומר ה-Hz של המסך לא יהיה קבוע, אלא משתנה כמו ה-FPS.
מה שבעצם יגרום לתנועה על המסך להיות חלקה ומושלמת.
המושג VRR הוא למעשה רק הגדרה כללית של איך צריך לעבוד, ולא מגדיר תקן ספציפי למימוש.
לכן עם הזמן יצאו תקנים שונים (של חברות שונות) שמציעות מימושים שונים לטכנולוגיית ה-VRR.
שני התקנים המובילים כיום הם תקן פתוח בשם FreeSync הנתמך ע"י AMD ותקן ה-G-Sync של חברת Nvidia .
כשתקן ה-FreeSync התברר בתור פופולרי הרבה יותר (יש פחות מ-20 מסכים התומכים בתקן G-Sync בצורה מושלמת), ולמעשה גם חברת Nvidia התחילה לתמוך בו בכרטיסי המסך שלה (מסדרות 10XX ומעלה).
כדי לסדר קצת את הבלאגן שנוצר, תקן ה-HDMI2.1 החדש מגדיר בעצמו תקן ל-VRR שבעצם ייתר את התקנים הקודמים, ויאפשר תקן אחיד לכל המסכים וכרטיסי המסך.
האם באמת צריך טלויזיה עם HDMI2.1 לטובת פלייסטיישן או האקס בוקס החדש?
השיפורים המרכזיים ש-HDMI2.1 מביא בתחום הגיימינג הם:
א. תמיכה בקצב פריימים של 120FPS ברזולוציה 4K (בעוד ש-HDMI2.0 תמך רק ב-60FPS ברזולוציה של 4K או לחלופין 120FPS ברזולוציה של HD)
ב. מימוש חדש של טכנולוגיית ה-VRR (שהזכרנו בהסבר הקודם)
ואנחנו נשארים עם השאלה כמה זה ישפר את חווית המשחק, וכמה שווה לשלם על זה? (האם שווה למשל לשלם פי 2 על טלויזיה עם HDMI2.1?)
1. לגבי 4K@120FPS:
מבחינה תאורטית ברור ש-120FPS עדיף על 60FPS כי זה פי 2. השאלה היא כמה זה משפיע מעשית?
התשובה היא לא הרבה:
א. נכון להרגע עדיין לא יצאו יותר מדי משחקים לקונסולות החדשות, ואי אפשר לדעת כמה מהם יתמכו ב-4K@120FPS. לפי ניסיון העבר, האקסבוקס מהדור הקודם תמך במשחקים של HD@120FPS בתאוריה. אבל מעשית בכל חיי הקונסולה יצא משחק אחד בלבד שידע לנצל את היכולות האלה.
ב. אמנם קיים שיפור בין 60FPS ל-120FPS, אבל הרבה פחות מורגש מהשיפורשל הדור הקודם בין 30FPS ל-60FPS.
ככל שעולים בכמות הפריימים לשניה, לעין (ולמוח) האנושי קשה יותר לקלוט את ההבדלים. אם בין 60FPS ל-90FPS עוד נראה שיפור קל. בין 90FPS ל-120FPS כבר מאוד מאוד קשה להבחין בהבדל כלשהו.
ובאופן כללי המעבר בין 60FPS ל-120FPS יתן שיפור מזערי בחווית המשחק שלכם.
2. לגבי VRR של HDMI2.1:
אז נכון ש-VRR נותן שיפור משמעותי ומורגש בחווית המשחק. במיוחד במשחקים עתירי גרפיקה בהם יכולים להיות שינויים שמשמעותיים ב-FPS במהלך המשחק.
אבל אסור לשכוח שאין שום דבר חדש בטכנולוגיה. כבר Xbox One S ו-Xbox One X תמכו ב-Freesync. שלא לדבר על מחשבים אישיים.
ועדיין הפליסטיישן (שלא תמך ב-VRR) היה יותר פופולרי ממנו.
כך שהשיפור גם אם מורגש, הוא לא דרמטי מספיק כדי "לשבור את השוק".
בשורה התחתונה, כדאי להתעקש על טלויזיה תומכת בHDMI2.1:
א. אם אתה מהאנשים שחייבים לקבל את הכי חדש והכי טוב (לא משנה כמה זניח השיפור) בכל מחיר.
ב. אם העלות הנוספת עבור מסך תומך ב-HDMI2.1 היא זניחה. לא הייתי ממליץ לשלם אלפי שקלים יותר על טלויזיה רק בגלל שהיא תומכת ב-HDMI2.1.
סטרימינג מהרשת:
אחת הדרכים המרכזיות שבה אנחנו נצרוך גיימינג בעתיד (כך לפחות מאמינות חברות טכנולוגיה רבות) היא סטרימינג.
שרותים כגון Google Stadia ו-Nvidia Geforce Now מובילים את התחום. כשכל הזמן מצטרפות אליהן שחקניות חדשות כגון Amazon Luna.
כך שזאת טכנולוגיה שמאמינות בה חברות מהגדולות והמתקדמות בעולם.
מה שזה בעצם מאפשר הוא לשחק כל משחק, באיכות הגרפית הכי טובה שלו, וב-FPS גבוה, על כל מכשיר חכם חלש ככל שיהיה. כמו למשל לפטופ בסיסי, טאבלט, טלפון נייד או אפילו טלויזיה חכמה. כשהמשחק למעשה רץ על מחשב עם החומרה הכי מתקדמת שנמצא אצל ספקית השירות (גוגל, אמאזון, נוידיה) ומוזרם דרך האינטרנט למכשיר אצלינו בבית.
בדומה לאיך שאנחנו צופים בנטלפיקס או VOD כיום.
ישנן מספר סיבות המונעות מהשרותים האלה להפוך לפופולריים ברמה של נטפליקס:
1. מהירות האינטרנט הביתית
2. הלאג של החיבור לאינטרנט
3. מגוון דל (יחסית) של משחקים
4. מחיר (יחסית לתמורה)
5. זמינות בינלאומית (החוסר שלה)
סטרימינג ביתי:
שלב ביניים לפני שמגיעים לעתיד הורוד של משחקים בסטרימינג מהרשת הוא משחקים שמוזרמים ברשת הביתית. כלומר ישנו מחשב (חזק בד"כ) שמריץ את המשחק עצמו, והשחקן יושב בחדר אחר, מול טלפון, טאבלט, לפטופ או מסך הטלויזיה ומשחק מרחוק את המשחק.
החסרון המרכזי בשיטה זו הוא ההשקעה הראשונית: קניית מחשב גיימינג ופריסת רשת ביתית מהירה.
אבל שיטה זו פותרת את כל החסרונות של השיטה הקודמת, הסטרימינג מהאינטרנט:
1. מהירות גבוהה. הרשת הביתי בקלות יכולה להגיע למהירות של 1Gbps
2. לאג (שיהוי) נמוך. רשת ביתית בקלות מגיעה ללאג של מילישניות בודדות (בחיבור קווי) בעוד הלאג של האינטרנט מגיע לעשרות ומאות מילי שניות.
3. אין תשלום חודשי
4. זמין בכל מקום בעולם
בשיטה זו ישנן 2 טכנולוגיות מרכזיות:
Nvidia Shield
הסטרימר הותיק והמוערך של נוידיה מכיל בתוכו באופן מובנה את האפשרות להריץ משחקי אנדרויד, גם להזרים מהאינטרנט משחקים דרך Geforce Now (שהזכרנו מקודם) וגם להזרים משחקים מהמחשב האישי למסך הטלויזיה.
השילד בעיקרון מוגבל למחשבים עם כרטיס מסך של NVIDIA, אבל אפשר לעקוף מגבלה זו תוך שימוש בתוכנות צד ג'.
Valve SteamLink
אפליקצית ה-Steam מאפשרת באופן מובנה לכל מחשב להזרים משחקים לכל מחשב או מכשיר אנדרויד.
לפני מספר שנים Valve הוציאו מכשיר פיזי של SteamLink שהוא סוג של סטרימר שאפשר לחבר לכל טלויזיה ולהזרים משחקים ישירות לכל טלויזיה. לצערי יצור המכשיר הופסק לפני כמה שנים והיום ניתן לקנות אותו רק מיד שניה.
אבל היות ו-Valve הוסיפו תמיכה לאנדרויד לאפליקציה שלהם, למעשה אפשר להתקין אותה על כל סטרימר (שהוא קצת יותר מבסיסי) ולקבל את אותה פונקציונליות.
למעשה הטכנולוגיה של Valve אף יותר מתקדמת מזה, ומאפשרת להזרים את מסך המחשב בכללותו. כלומר לצפות בסרטים, לערוך מסמכים, וכל דבר אחר שאנחנו רגילים לעשות במחשב, הכל מרחוק מתוך הטלויזיה שלנו. וכמובן תומכת במקלדת, עכבר וכל סוגי השלטים למיניהם.
דרך נוספת להשתמש ב-SteamLink היא בעזרת האפליקציה המובנית בטלויזיות סמסונג (החל משנת 2017).
היתרון של זה (מעבר לייתור הצורך בסטרימר או מכשיר ייעודי) זה היכולת להזרים משחקים באיכות 4K, שלא קיימת בסוגי הזרמה אחרים של SteamLink (אשר מוגבלים ל-HD).
אם החלטתם להשתמש בהזרמת משחקים ביתית, הנה כמה מחשבות שרשמתי בעבר בנושא:
1. הזרמת משחקים מהמחשב לטלויזיה מוסיפה כ-15% - 20% עומס על כרטיס המסך (לצורך דחיסת המידע עבור ההזרמה). ניתן להגדיר במחשב שמי שיבצע את זה יהיה המעבד של המשחב, אבל זה מוסיף שיהוי מורגש להזרמה. בכל מקרה נראה שההזרמה של תכני 1440p ו-4k שמורה רק לכרטיסי מסך חזקים במיוחד כרגע.
2. הזרמת תכנים באיכות גבוהה גם מצריכה רשת איכותית עם שיהוי נמוך. למשל חיבור ישיר לכבל רשת.
3. הזרמת משחקים דרך SteamLink אינה מאפשרת (נכון להיום) הזרמה באיכות HDR או קצב פריימים מעל 60 לשניה.
לאומת זאת Moonlight, אפליקציה של Nvidia להזרמת משחקים, מאפשרת כבר הזרמה באיכות HDR, בקצב פריימים עד 120 פריימים לשניה, ונותנת ביצועים טובים יותר מ-Steam. החיסרון היחיד הוא שחייבים כרטיס מסך של Nvidia כדי להשתמש באפליקציה.
