שרשור תגובות: חברת Synology מחלקת לכם 10 מכשירי NAS

[HTmag]

חברת Synology רוצה שתשתפו סיפור מתחום ה- IT ו- 10 הסיפורים הטובים יקבלו NAS חדש. כן, זה עד כדי כך קל.

ולא לשכוח למלא את הסקר.

למאמר: חברת Synology מחלקת לכם 10 מכשירי NAS

[nadav]

אבטיפוס נ ד י ר ו מיוחד ואיך כמעט אבד...

כמה שבועות לפני השקת השרות "מצא את הטלפון שלי" של סמסונג, הייתי חלק מבודקי הבטא של השרות מטעם סמסונג העולמית.
כאחד ממפתחי גרסאות הגלקסי קיבלתי את המכשירים תמיד לפני ההשקות ואיתם הסתובבתי ועבדתי.
כל מכשיר כזה, אני מעמיס במיוחד, שכן הוא צריך לעבור בדיקות עומס והתעללויות לא רגילות.
על המכשיר נצברים לוגים שמועברים ישירות למפתחי המוצר בקוריאה, וחשובים לפיתוח המוצר והפעלה נכונה שלו בנוסף לזה הכנסתי את הכרטיס זיכרון שלי, המכיל ג'יגות של תמונות ומידע אישי ולצערי רק על הכרטיס באותה תקופה, עצוב.
הייתי צריך לטוס לאילת מטעם העבודה, והפעם גם אישתי וביתי הצטרפו.
השרות "מצא את הטלפון שלי" היה פעיל כמובן, דבר שהיה לא מקובל בטלפונים בזמנו כלל.

נחתנו בשדה התעופה באילת (לפני שהיה את שדה רמון הרחוק מהעיר) ונסענו למלון שלנו, במקרה זה היה מלון אגמים.

הגענו למלון, אני עם המכשיר השני שלי, בלקברי אהובי הנצחי, ולא חושש מדבר, עולים לחדר, מתמקמים...

פתאום....

אוי שיט!

איפה המכשיר בטא שלי?

מכשיר שאף איש לא יכול לראות בכלל?!

מתקשר למכשיר, אין קול ואין עונה.
פותח מחשב נייד, מפעיל את האתר של סמסונג למציאת המכשיר...

אוי לא!!!!!!

מתקשר למכשיר, אין קול ואין עונה.
זה בטא! האתר לא עובד מחיבור קווי מאותו סוג שהיה במלון אגמים. (רק מכתובות IP מסויימות ממכשירים מסויימים)
מה עושים מה עושים מה עושים ?!?!

מתקשר למכשיר שוב, אין קול ואין עונה.

הפעלתי נקודת גישה מהפלאפון שלי ומתחבר,והופ! אני רואה את הטלפון נוסע ברחבי אילת.
עף כמו טיל ללובי להזמין מונית, על הקו אישתי ששולחת לי כל הזמן נקודות של המכשיר יקר הערך שלי, עם כל התמונות שלנו, חתונה, לידה, ילדה בריתה@!

מכוון את נהגת המונית התותחית שלי (שנרתמה כמו חייל בקרב להשיג את המכשיר שלי בחזרה, ולא האמינה שאפשר לעקוב אחריו בכלל!)

מתקשר למכשיר, אין קול ואין עונה ואז הסיוט הכי גדול......"המנוי אינו זמין"!

זה בקניון, זה שם, זה פה, בסוף הנקודה האחרונה שבה הטלפון נראה הוא תור המוניות ביציאה משדה התעופה:

[img2=1280x720]https://i.ytimg.com/vi/yBq4xzGs_zY/maxresdefault.jpg[/img2]


והנה, עומד לו בטור המוניות, רכב הסקודה עם הפגוש השחור שאסף אותי מכאן לפני שעה....
יורד רגלית, מגיע למונית והנה הוא, נהג המונית יושב לו ומוציא את הסוללה והסים שלי.
חטפתי לו מהיד את המכשיר, מכסה הסוללה והסים והסתלקתי !
הפרצוף שלו היה כאילו ראה רוח רפאים, כי הרי מה זה "מצא את הטלפון שלי" בכלל?!?!
אז כל הלוגים נשמרו והנתונים שלי חזרו אלי, מזל גדול, תושיה ותכונת בטא שהפעם הייתה מוצלחת מאוד!

מקווה לשמור את הנתונים שלי על ה-NAS בפעם הבאה.

נדב

[gam_liel]

לפני לא מעט שנים בתחילת הקריירה שלי הייתי פרוייקטור בכל מיני משרדים ממשלתיים.

באותה התקופה הטמעתי מערכת לניהול פניות לקוח במשרד ממשלתי גדול, מהסוג שכולנו אוהבים לשנוא ושמחזיק הרבה מהכסף שלנו.

העבודה בדרך כלל היתה דיי מונוטונית ומשעממת, ועבדתי עם אנשים שבדרך כלל רצו שיפריעו להם כמה שפחות בזמן שהם במשרד עד שהם מגיעים הביתה. אבל לא באותו היום. באותו היום הם רצו משהו מיוחד, הם רצו להכניס חיים חדשים למערכת - הם רצו צבע. כן, הדרישה הסופר חשובה היתה היכולת להכניס טקסט עשיר בצבעים לתיאור הפניה של הלקוח.

אז זה מה שעשיתי. הורדתי איזה ג׳אווהסקריפט של עורך טקסט עשיר מהאינטרנט והחלפתי את שדה הטקסט הקיים בו. הלקוח היה מרוצה מהביצוע המהיר, אבל יותר מזה, הוא היה מרוצה שבדוחות היומיים שהוא הדפיס היה צבע.
אגב, הטפסים המודפסים נועדו כדי שהוא יחתום עליהם, יפקסס אותם אל המשרד הראשי (מה שגם ככה מאבד את הפואנטה של צבע) ולתייק. שאלתי אותו למה הוא לא מעביר את זה במייל וזהו, אבל הוא אמר לי שזה יותר קל ככה, יש עובדים ותיקים שלא מסתדרים טוב עם מחשב. (לא מאמינים לי? https://www.calcalist.co.il/local/artic ... 95,00.html )

הבוס שלי היה קצת פחות מרוצה, הוא ציפה שהדבר יסתיים בשבוע ואני אוכל לחייב את הלקוח על שבועיים (מה, תכנון ופיתוח גם לוקחים זמן). התנצלתי בפניו על היעילות.

Overall, job well done

אחרי יומיים, קיבלתי הודעה מהלקוח שאומר שלפעמים אי אפשר לפתוח קריאות חדשות. באופן פרטני, כשהוא מסמן הרבה דברים בצבע, או משנה את הגודל פונט.

🤦‍♀️

הבנתי דיי מהר את הבעיה.
הטקסט העשיר הוא בפועל html, ואני, בטעות של מתחילים - עשיתי encoding מלא לכל התוכן, מה שניפח את כמות הטקסט שבפועל נרשמה לדאטהבייס, ככה שהקלדה של 1000 תווים הפכה לכמה אלפים בפועל. הרבה מעבר למגבלה של השדה בדאטהבייס.

MIGRATION
אז הבנתי שאני צריך לעשות מיגרציה כלשהי. הדבר הראשון שעשיתי הוא לעדכן את הסכימה של הדאטהבייס כדי להוסיף שדה חדש עם מגבלת תוכן עצומה ולכתוב את המידע אליה.
הדבר הבא שעשיתי הוא מיגרציה של כל התוכן שכבר נכתב אל השדה הזה, ולכתוב סקריפט קטן שינקה את התוכן העשיר מהמקור. זה לקח כמה שעות, אבל בסופו של דבר המיגרציה הוכתרה כהצלחה מסחררת.
מעכשיו, טקסט המקור תמיד נשמר נקי, ובשדה העשיר תמיד נוצר עותק שמכיל את כל פרטי העיצוב.

שוב, קיבלתי טפיחה על השכם מהלקוח, ועוד פרצוף חמוץ מהבוס. 🤷🏻‍♂️


לא עבר חודש, והלקוח עדכן אותי שעכשיו המערכת לא עולה בכלל. אי אפשר לקרוא, אי אפשר לכתוב, אי אפשר לשלוח לאזרחים בקשות תשלום.

כמובן שנסעתי אליהם מהר מאד, כדי להבין את גודל הבעיה. הדאטהבייס שהם הגדירו היה mssql מדור ישן מאד, שישב על שרת פיזי ישן מאד. הם הגבילו במקור את הגודל של בסיס הנתונים לכמה ג׳יגות בודדים, כי זה היה בערך חצי ג׳יגה מעבבר למה שהיה פנוי מלכתחילה על השרת לאחר התקנת מערכת ההפעלה. לא היה אפשר להגדיל את הגודל של בסיס הנתונים, ולא היה אפשר להקים שרת חדש, כי ה DBA של המשרד, היחיד עם הרשאות להקים DB חדש היה בחופשה בגיאורגיה. הוא היה צריך לחזור בעוד שבועיים.

סיכמתי עם מנהל המחשוב במשרד משהו פשוט - קריאות היסטוריות, שסגורות מעל שבוע ישתמשו רק בטקסט המקור, ובכל ערב יימחק המידע המעוצב, כדי שנוכל לפנות מקום עד שה DBA יחזור.

אז כתבתי את הסקריפט שעושה את זה.

DATA LOSS
מה הסיכוי שאחרי 8 שעות debugging אני חושב כמו שצריך?
לא גבוה.
אז באמת בכל ערב מחקתי את המידע המעוצב הישן. השלב הבא היה להסיר את המידע המקורי מהטבלה המקורית כדי להעביר אותו לשדה של הטקסט העשיר. למה? כי זה השדה שהמערכת קוראת ממנו עכשיו. בעולם אידיאלי הייתי משאיר את המידע המקורי עבור ביטחון, אבל כבר סיכמנו שיש לנו מגבלה על כמות השטח.

אז השאילתה שלי היתה קצת שגויה, ובמקום להעתיק את הטקסט ולהסיר אותו מהמקור, עדכנתי את השדה המעוצב ל ״ ״ (רווח) ואז מחקתי מהמקור.
בלילה אחד, כל ההיסטוריה מתחילת החודש נמחקה.

יופי.

RECOVERY
אז קיבלתי טלפון נוסף מהמשרד והם סיפרו על על מה שקרה. כמובן שכבר רציתי למות. הדבר אולי הכי גרוע בלהגיע כל יום למשרד ממשלתי הוא לשתות קפה שחור מצנצנת ישנה, בכוס קלקר חד פעמית ולערבב אותה עם כפית פלסטיק.

בכל אופן, שאלתי אותם בשיא התמימות אם יש גיבוי שאני יכול למשוך ממנו את הנתונים.
התשובה הקצרה היתה ״לא״

אובד עצות ניסיתי לחשוב על פתרון יצירתי. אולי היה איזה שהוא cache בשרת ובמערכת.
לא.

נזכרתי שבלוגים של הסקריפט שלי אני מדפיס את המידע שאני מוחק. ידעתי שכדאי לעשות את זה.
- שיט. זה rolling log. על כל 10 קבצים בלוג הוא דורס את הישן ביותר. היו לי גג 100 פניות לשחזור מתוך 1000 שנמחקו.

מובס, פניתי למנהל המחשוב ובאתי להגיד לו שאני לא מצליח לשחזר את המידע. אבל ראיתי משהו מונח על השולחן שלו. היה לו קלסר. אותו הקלסר שמכיל את הדוחות שהוא חותם עליהם ומפקסס. אספתי את עצמי מהר מאד ואמרתי לו שמצאתי דרך לשחזר את הנתונים.
כמובן שלא הודיתי בפניו שמדובר בקלסר. במקום זה, ביקשתי לשאול ממנו את הקלסר על מנת לוודא את תקינות הנתונים בשחזור.

באותו השבוע ישבתי בכל יום, 9 שעות, והקלדתי אירועים ישנים מהקלסר ישירות אל תוך הדאטהבייס.

לאחר שכל ״השחזור״ הסתיים, קיבלתי מילים חמות גם מהבוס שלי, כי הוא סוף סוף יכול היה לחייב את המשרד על השעות שעשיתי.

Crisis Avoided

אביתר

[xsoft7]

אז הסיפור שלי הוא קצת שונה, יותר כחווית משתמש ביתי מעל הממוצע.

לפני כ10 שנים, בימי הCORE I7 הראשונים שיצאו לאינטל, ובתור חובב טכנולוגיה מושבע, קניתי את המערכת הנל. עם הלוח אם X58 האגדי.

השימושים שלי היו די פשוטים, להוריד הרבה תוכן מהאינטרנט ולגבות אותו. כמו כן, גם הייתי צלם אירועים והיה לי לא מעט תמונות לגבות. אם אתם זוכרים, גם עכשיו במידה מסוימת, האינטרנט בישראל לא להיט, ועוד יותר קצבי הUPLOAD - גם עכשיו אני בלחץ עם כ10 מגה בתשתית של הוט.



לגופו של עניין - הייתי צריך אחסון, והעדפה היא אחסון שניתן לשלוף ולהעתיק ביני לבין שאר המחשבים שיש בבית ו\או מחשבים ניידים או אצל חברים\לקוחות.

אז זה גם הייתה תקופה שהיה לי כ4-5 הארדיסקים חיצונים של WD (כל אחד בכ500GB - שזה יפה לתקופה..) .



אז זה כל ההקדמה .



מה שבאמת קרה - ולמה חשוב הCORE I7 ולוח X58- שאחרי כמה שנים, החלטתי לעשות קצת OC, ועוד לפני שהיה מחקרים על איכות לוחות אם והVRM שלהם. הלוח שלי פתאום עלה באש. ולא סתם נשרף - אחד הקבלים כנראה התפוצץ וממש היה עשן ו'זיקוק' בתוך המארז. כמובן שלקח לי כמה שניות טובות להבין ולהתעשט מה עושים - עד שניתקתי את החשמל.

כמובן, עד שהכל נוקה וסודר , קלטתי את גודל הנזק - גם הכוננים הקשיחים- הPCB שם היה שחור וחלקו מומס.

הבאסה הייתה גדולה, וחשבתי כמה שנים של גיבויים הלכו. לשמחתי הרוב המוחלט באמת היה בכוננים החיצוננים - תמונות, עבודות, תוכנות.. אז חארם היה על הכסף והנקיון, אבל לפחות כל המידע נשמר וגובה.

אז חשוב באמת להבין, שלא משחקים עם מחשב העבודה שלך.. ובאותו הרגע באמת הרגשתי כמו סטיב-ארקל מאריזה משפחתית (עד היום לא מצליח להבין למה לעזאזל עשיתי OC למחשב ישן+מחשב עבודה..)
[img2=307x253]https://i.ibb.co/D9btRN8/Screen-Shot-20 ... -22-41.png[/img2]
אז המוסר השכל באמת זה להחליף כל כמה שנים HD, במיוחד מכני, וגם לגבות באמצעים חיצוניים/

[jtk]

נזכרתי שבלוגים של הסקריפט שלי אני מדפיס את המידע שאני מוחק.

...

https://www.bleepingcomputer.com/news/s ... ke-github/

[avihuli]

אוף, מאוד רציתי להשתתף כפי שרשמתי כאן: https://www.hometheater.co.il/vp3090543#3090543
אבל לצערי, כנראה שהפעילות הזו פחות מתאימה לי לאור הדרישות להשתתפות. כאמור, אני פחות מהתחום...

בכל מקרה, שיהיה בהצלחה לכל המשתתפים וסחתיין על הפעילות !!

[anony]

סיפור על Data Recovery שקרה למנהל טכני בעבודה קודמת שלי. מקום עבודה בטחוני.
לפני כ10 שנים נסענו יחד לנסיעת עבודה לחו"ל ללקוח.
לאותו מנהל טכני היה לפטופ סמסונג קטן (12 אינץ) וקל משקל.
מגיעים למלון בחו"ל לקראת ערב, ואז מגלה המנהל הטכני שאין לו את הלפטופ איתו.
פרט לעובדה שהלפטופ מאובטח וכנראה המידע לא יהיה נגיש לגנב, אז יש איבוד מידע שלא גובה לשרת החברה אבל הדבר הקריטי שאין לו דרך לעבוד מול הלקוח ומטרת הנסיעה לא תושג.
משחזור הצעדים, התברר שהוא שכח את הלפטופ בכיס בגב במושב שלפניו בטיסה. הניח אותו כשקיבל אוכל\הלך לישון ושכח להוציא אותו בסוף.
מתחילים להרים טלפונים למצוא אנשי קשר באל-על. המטוס מתברר לא חזר לארץ והמשיך לבירה אירופאית אחר. מצאו דרך ליצור קשר עם הטייס ולבדוק שהלפטופ עדיין נמצא באותו מקום. ואכן כן.
אחרי הפעלת קשרים מצאו דרך להביא את הלפטופ עוד למחרת בבוקר.

להבא תמיד שטסנו יחד הייתי שואל האם הלפטופ איתו ולא נשכח בכיס במושב המטוס:twisted:

[integer]

במקום לפנות לאנשים שלא מהתחום ולהגדיל את קבל המשתמשים
בוחרים לפנות לקהל מאוד ספציפי שחי את התחום...

גם כן מבצע

[iakovl]

לא בדיוק "IT" אבל זה מה שיש לי לספר...

המקרה הקלאסי של משתמש או במקרה הזה חנות שהחזיקה את המידע שלה על מחשב בודד בלי גיבוי נורמלי של המידע מלבד קשיח חיצוני בודד שהבעלים היו מגבים מידע ידנית פעם בכמה חודשים במקרה הטוב.
הקשיח החליט שלא בא לו לחיות יותר ולקח איתו חומר של חצי שנה, חומר שלצערי הייתי חייב לנסות להציל כי רק כשמשהו נהרס זוכרים להתקשר לבחור הטכני שאמר להם לגבות באופן נורמלי בענן\קשיח חיצוני. מפה לשם ניסיון להוציא בכוח חומר מקשיח שנושם את הנשימות האחרונות שלו, שחזור מידע חלקי בלבד אבל מה שנקרא המצב הטוב ביותר.

אחרי זה לפחות "חודדו הנחיות" לגבי גיבוי מקומי וגיבוי ענן לCrashplan, רק שהאינטרנט בארץ... בפריפריה אין אופטי כמו במרכז

[עמינדב]

לפני כמה שנים עבדתי בחברת סטארטאפ בתור אחראי ה-IT. היתה לנו פקידה לא הכי חכמה אבל היא מאוד הקפידה על ההופעה וספציפית על בניית הצפורניים שלה.

יום אחד פתאום ספריה שלמה שהחזיקה את כל החשבוניות והצעות המחיר לאותה שנה "נעלמה". הבחורה הצהירה שהיא בוודאות בטוחה שהיא לא מחקה. ואכן, כשאנחנו נכנסנו לתוך כל הספריות ה-recycle bin היו ריקים והקבצים לא היו שם.

התחלנו לחפש בגיבויים. למרות שהגדרתי גיבויים כמו שצריך, מתברר שבגלל שגיאה הגיבוי היה בן שבוע. לא סוף העולם אבל מה עושים עם כל המסמכים החסרים?

התחלנו לבקש אותם מהלקוחות ומהספקים - לא נעים בכלל.

אחרי ששחזרנו בעצם את כל הקבצים התברר מה קרה. הבחורה בטעות במקום לעשות double click על הספריה - גררה אותה לתוך ספריה אחרת. כל הקבצים עדיין שם, וההתקפת לב היתה מוטעת.

ואז כשאנחנו רגועים כי שחזרנו את הכל, התברר שהבחורה הקליקה על איזה מייל ספאם ופתחה קובץ שהיא חשבה שהיה PDF. כל הספריות שהיו לה הרשאת כתיבה הוצפנו. למזלנו תפסנו את זה מהר מאוד והגיבוי כבר היה בהיכון.

המסקנה? צריך לבחור עובדים ביתר קפידה. היא לא נשארה שם הרבה זמן אחרי הסיפור הזה.

[boubi]

זה התחיל לפני המון שנים, עוד מהימים של משחקים כמו C&C, Red Alert, Dune 2000.
משחקים שאהבתי במיוחד... במיוחד לשמור כל צעד וצעד ב כל שלב של המשחק, עד שהיה נגמר מקום בדיסק.
כבר מגיל קטן התחיל הייעוד שלי בעולם.
התחלתי עם דיסק קשיח של 20MB שזה היה המון, כל בניה של מגדלי שמירה, או הריסה של בניין אוייב הייתי שומר, כל דבר שאם אני מגיע למצב שאני לא מצליח להתקדם תמיד תהיה לי נקודה במקום מתקדם של השלב שאוכל לחזור אליה, עד שמצליח לעבור את השלב.
הייתי חושש למחוק מידע ובקושי רב עושה את זה כאשר הייתי חייב כדי לשמור נקודה בשלב מתקדם יותר.
זוהי נקודת אל חזור, אין לך איך לשחזר את המידע, תצטרך להתחיל מחדש שלב כי כבר אין לך "שמירה" (save) שלו.
כבר אז חלמתי על מצב שיהיה יותר נפח כדי לשמור יותר נקודות משחק, לשמור כמה שיותר משחקים ולהכיל את כל מה שאתה אוהב.
לימים למדתי "מחשבים" ורציתי לעסוק בזה, אמנם בצד פיתוח המשחקים, אבל המצב השתנה והגעתי להיות בצוות גיבויים ואחסון.

זו משימה חשובה לשמור מידע של ארגון שלם, להציל אנשים כאשר הם צריכים קובץ כלשהו, והמון פעמים הודו לי על זה.

הסיפור של Data Loss המשמעותי ביותר החל כך:

עבדתי בארגון גדול עם כמויות אדירות של מידע, בין היתר גיבויים בצורות שונות ושמירה על מידע בצורה אינטנסיבית וקפדנית.
במהלך שדרוג של תוכנה דיי חשובה במשרד, הוקם צוות תפעול וליווי לפרוייקט.
הם ישבו ודנו בכל ההיבטים של השדרוג תוך ניתוחים של מידע, קביעת נקודות go no go, מטרות ובעיות אפשריות.

מהצוות שלנו, שותף בפרוייקט כמנהל פרוייקט בחור צעיר ונמרץ שרק רצה להוכיח.
היה לו המון כח רצון וגם ידע, אך פחות נסיון.
לאחר תקופת זמן של השדרוג והבדיקות, הם הכריזו על הפרוייקט בהצלחה רבה.

הבחור הצעיר כאחראי פרוייקט היה להוט לסיים את הכל, מה שבשליטתו וגם מה שלא.
הגיע אלי מספר פעמים ביום בדרישה למחוק את כל המידע הישן (נפח נכבד של כמה TB), שזה מספר ווליומים של תיקיות וקבצים שאותם העתיק כווליומים חדשים למערכת החדשה.

לאחר שלא ממש נענה במשך יומיים עקב פרוייקטים שאני הייתי עסוק בהם, וגם כי לא קיבל את המלצתי רק להוריד את הווליום למצב offline לשבועיים עד שנוודא שאכן אין שימוש.הפניתי אותו למנהל שיחליט מה יותר חשוב כרגע.

המנהל החליט לעשות מה שהבחור מבקש, אם כך החלטה התקבלה ועזבתי את עיסוקי וישבתי איתו לבצע מה שהמנהל ביקש.

מציין שבמערך ההגנה שלנו, היה העתק של המידע לאחסון נוסף, הוא ביקש למחוק את הכל כי אין צורך והנ"ל נבדק במשך חודש שלם והכל תקין.
מכיוון והוא היה גם חלק הצוות גיבוי ואחסון נתתי לו לבצע מה שרצה בהשגחה שלא נוגע בשום מידע אחר.

הוא ניתק קשרים בין אחסונים ומחק את המידע כולו. שמח וטוב לב מגיע למנהל עם חיוך של ווינר ומודיע לו שהמשימה הושלמה בהצלחה.

עובר לו יום, עוברים יומיים וכמו בארגונים הטובים ביותר העובדים במערכת החשובה שמים לב לאחר כ-שבוע שלא קיימים קבצים במערכת, שאין שיתוף פעיל.

הם מבקשים דחוף את המידע, לא ייתכן ואיך יכול להיות שקרה דבר כזה.
כעסתי נורא על מה שהיה על זה שהסכמתי אפילו אם זו הוראת מנהל, לעשות משהו בניגוד לסגנון העבודה שלי בגלל התלהבות שלו מהתקדמות הפרוייקט והלחץ של הבחור הנמרץ.
הבעיה הייתה שהוא אמנם יצר העתק למקום חדש, אבל תוכן חדש עדיין נכתב למקום הישן.
שבוע עבודה של אנשים וקבצים שהמערכת יוצרת נעלמו כלא היו ללא יכולת שחזור משני אחסונים.

על זה פעם אמרו, "טיפש זורק אבל לבאר, אלף חכמים לא יצליחו להוציא אותה".

את סיפור ה-Recovery מקלטות אני משאיר להגרלה הבאה (במידה ולא אזכה )

[lasik]

לפני כ- 15 שנה עבדתי בנציגות מקומית של חברת תרופות רב לאומית.
באותה העת הקמנו מחסן התרופות בישוב בפריפריה בישראל, וכיאה לחברה גלובלית, הכל תוכנן עד לפרט הקטן ביותר. מכיוון שעיקר המיקוד היה איחסון התרופות, הושקעו משאבים אדירים בתיכנון מבנה המחסן, אוטומציה, בקרת טמפ', לחות, בקרת כניסה וכו'. גילוי וזיהוי אש היו גם כן מרכיבים קריטיים, מכיוון שעלינו להוכיח שרידות במקרה של אסון, שריפה, מלחמה והתקפת טילים.

על מנת לודא שרידות המידע שבחדר השרתים, אחת לשבוע גובה המידע בשרת, הועתק ל- 2 עותקים פיזיים, ונהג החברה היה אמון על הובלתו לאיחסון גם בכספת באתר נוסף של החברה בעיר אחרת בארץ.

התיכנון של בקרת כיבוי אש היה גם כן מאד מוקפד. עד כדי כך מוקפד, שהתוכניות כללו גם חישוב של לחץ המים שתספק העיריה במידה ואכן תפרוץ שריפה, והאם לחץ זה יוכל לאפשר כיבוי שריפה שתתרחש במספר חזיתות. לשם כך, תוכננה מערכת להגברת לחץ המים לאתר, כך שתבטיח את העמידה בעומס שריפה בעלת מספר מקורות אש, ובמקביל תאפשר לכבאיות להתחבר. המכת"זית בבלפור היתה פראיירית לעומת עוצמת לחץ המים שקיבל הבניין הזה. תזכרו את הנתון הזה, כי הוא היה המקור לאסון עליו אספר בהמשך.

ההתייחסות לשרידות גבוהה כללה גם התיחסות לסוג חומר שיותז מהספרינקלרים לצורך כיבוי שריפה. לכן בחדר הקירור של התרופות השתמשנו במקור גז שאינו מותיר הרס על הסחורה במידה וחלק באולם התרופות עולה מסיבה כלשהי באש. לעומת זאת, בשאר האגפים הספרינקלרים תוכננו להוציא מים בלחץ מטורף. איש לא האמין שנפספס משהו בתוכניות כיבוי האש, ושתכנון היתר עלול לעלות לנו ביוקר רב ממש בקרוב..

לאחר טקס הרמת כוסית, שכלל גם הזמנת ראש העיר שנראה כאילו לא הבין מדוע חברת התרופות בחרה דווקא בעירו, מכובדים נוספים, וגם את עובדי החברה, החלה הפעילות הרשמית באתר.

מספר שבועות לאחר מכן, באחת השבתות בבוקר, הוקפצנו כלל העובדים לאתר, בשל הצפה באתר. לאחר בדיקה התברר שמספר ספרינקלרים בקומת המחסן וחדר השרתים התפוצצו להם באופן ספונטני בזה אחר זה, וגרמו לשיטפון שלא נראה ביבנה ובסביבה. מכיוון שהמיגון באתר כלל גם הגנה בפני פריצות, הקומה הזו היתה סגורה כל כך טוב, שהמבנה לא התגבר על קצב הצטברות המים בקומה, ואלו הגיעו בשיא עד לגובה ראש אדם.

כשהגענו לאתר, חשכו עינינו. הקומה החשובה מכל היתה מוצפת לחלוטין. וכך, בשבת בבוקר, כלל העובדים הפשילו שרוולים, עזרו לנקז את ים המים שהצטבר בקומה, תפסו מגבים וניקו את שאריות המים עד להתייבשותו המאה של המתקן.

הנזק שנגרם היה בל יתואר. המשרדים המפוארים נראו כאילו יצאו ממכונה לשטיפת רכבים. את הנזק שחווה חדר השרתים אתם כמובן יכולים לתאר: כלל השרתים החדשים הוצפו, המים גרמו לקצרים, וכל המידע שבשרתים נפגם. אז התברר גם שהגיבוי הפיזי שהועבר מידי שבוע על ידי נהג החברה לאתר האחר, היה פגום ולכן לא היה גיבוי לחלק ניכר מהמידע שאבד.

סוף דבר.
דוח הבדיקה סיכם שככל הנראה הסיבה להצפה היתה שילוב של לחץ מים גבוה, עם ספרינקלרים שלא תוכננו להתמודד עם לחץ מים גבוה כל כך...
מנהל הפרויקט שתכנן את האתר נתבע על ידי החברה, אולם ככל שידוע לי יצא זכאי.
מנהל ה- IT של האתר לא עמד בלחצים של המנכ"ל והתפטר כשבוע לאחר האירוע.
ההתקן שתוכנן על מנת להגביר את לחץ המים במבנה, פורק והאתר החל לקבל מים בלחץ זהה לזה של שאר תושבי העיר.

בתמונה המצורפת אנו מצולמים במסיבת חברה, חוגגים את הקמת האתר החדש, שיכורים משמחה. ימים ספורים לפני הנזק הנורא.

מסקנה: רק NAS!

[gabiuzan]

וואוו אילו סיפורים שחבל על הזמן, פשוט תענוג לקרוא.
הסיפור שלי קשור לחתונה שלי שהתרחשה לה אי שם בשנת 2013.
כמו כל גאדג'טיסט וחובב טכנולוגיה מושבע, ביקשתי מהצלם שלנו שכל הווידאו יהיה ב 1080P (בזמנו 4K היה בחיתולים ותפס הרבה נפח, זה היה לפני HEVC ודומיו) ולכן זה הפורמט שהלכנו איתו.
אחרי החתנוה הכל טוב ויפה הצלם אמר לי שיצא לי משהו כמו 8 דיסקים, אמרתי לו מי משתמש בדיסקים פיזיים בימניו, קניתי דיסק און קי בפנח 128GB ואמרתי לו בוא תעתיק את הכל לכאן.

כך עשה הצלם וכמובן שהעתקתי את התוכן למחשב שלי וגם לכונן החציוני שלי שיהיה גיבוי נוסף, את הדיסק און קי פירמטתי כמובן.

לפני שנתיים, שנת 2018, ברשותי תוכנה שרצה ומגבה בין הכונן הפנימי שלי לכונן החיצוני בתצורה של כל שינוי שעשיתי (כולל מחיקה) תבצע גם בכונן החיצוני.
יום אחד אשתי רוצה לראות את הקליפ של החתונה (בחורות והשטויות שלהן) ואמרתי לה יאללה לא ראינו אותו משהו כמו 4 שנים, זרמתי...
מה שלא ידעתי זה שכנראה באחד הפעמים שהראתי לילדה הגדולה שלנו (כיום בת 6) תמונות שלה בתור תינוקת היא לחצה או שאולי איפלו אני על מחיקה לכל התיקיה של החתונה ולא נשאר שום דבר, חוץ מהקליפ חתונה שהעליתי ל YouTube כדי לשלוח לשמשפחה.

חשכו עיניי, אבל כמובן הלב היה שקט כי יש לי כונן חיצוני עם גיבוי, מחבר את הכונן למחשב שמח וטוב לבב ואז אני מגלה שכבר ביצעתי סנכרון של המצב הקיים לכונן החצינו ולכן גם המחיקה בוצעה בו, עכשיו באמת כמעט התעלפתי, התחלתי לבכות לא ידעתי מה לעשות.

לא ידעתי לפני כמה זמן וכמה פעולות של גיבוי עשיתי את הטעות הגורלית הזאת ולכן לא ידעתי איך ולמתי לבצע שחזור.

ניסיתי מגוון תוכנות גדול מאוד אך לצערי לא הצלחתי לבצע שחזור לקבצים, נשאר לי רק הסרטון ווידאו של החתונה (הראשי הקצר).

אחרי שבועות של חיפושים הצלחתי למצוא את הדיסקים (של התמונות בלבד) של החתונה והעתקתי את כל התמונות למחשב ולכונן החצינוי ולענן אחסון חיצוני לחלוטין בתשלום על מנת שהטעות הזאת לא תחזור שוב לעולם !!!

אז כל הווידאו של החתונה שלנו הלך, נשאר רק הסרטון הזה למטה:



התוכנות לא אשמות וגם הגיבוי לא אשם, רק אותי יש להאשים שביצעתי סנכרון לא נכון של התכנים ומאז אני לא מגבה יותר גיבוי של מחיקת קבצים, אלא רק תוספת על הגיבוי הקודם ולא איכפת לי מהמקום שנשאר בכונן אלא שיש לי לפחות את כל מה שאני צריך גם אם זה יותר מדי לפעמים.

אם היה לי שרת NAS הייתי יכול לבצע Snapshot ואולי להציל את המידע, ואולי גם לא....

מעולם לא היה לי שרת אבל אולי ישחק לי המזל ואני יוכל לזכות באחד, אמן.

[VIPERAIN]

סיפור קצר וכואב:

בעבודה הקודמת השתמשנו בשירותי AWS והרמנו שרת שהשתמשנו בו לאפקליציה אך גם כמעין nas.

לאחר כמה חודשים גילינו שאין לנו גישה לשרת.

בפניה ל AWS גילינו שבמשך חודשים מישהו פרץ לשרת שלנו והשתמש בו כשרת ששולח לאנשים מייל ספאם מכל הסוגים.

הם שלחו לנו דוגמאות של מיטב המיילים, מהנסיך הניגרי הנזקק ועד גלולות קסם..

בעקבות האירוע AWS הרגו את השרת ועימו הלכו כל הקבצים שישבו בnas הוירטואלי.

יום אחרי האירוע הרמנו nas מקומי בעבודה.

בהצלחה לכולנו,
עידו

[Huber]

אז זהו הסיפור שלי...

החברה בה אני עובד חוגגת השנה 30 שנה לקיומה. עקב גידול מאסיבי בחברה ורכישתה ע"י חברה גרמנית הוחלט לעבור לבניין משרדים שיתאים לגודלה הנוכחי של החברה ולצרכים שלה. מעבר בניין = מעבר כל מערך ה IT. הוחלט לתקצב את הנושא הנ"ל כחלק מהמעבר ולעבור למערכות חדשות לחלוטין, החל מהרשת עצמה וכלה בשרתים/סטורג/פתרונות גיבוי ועוד. הדבר היחיד ב IT שעבר בניין היה המידע, תחנות הקצה והצוות

אז התחלנו בדיקות של הצרכים הנוכחיים/עתידיים והפתרונות בשוק ובין היתר הוחלט על פתרון STORAGE מסויים ומתודולוגיית גיבוי מקיפה יותר. אחרי חודשים של הכנות, "שיעורי בית" ולבסוף רכש מתאים, הוקמה מערכת IT חדשה בבניין החדש. ועכשיו לחלק המעניין בסיפור - העברת כל ה DATA של החברה ממערכת אחת למשנה ואיך קרה הדבר שאף אחד לא ציפה לו...

אז איך מעבירים עשרות טרה של מידע מבניין אחד למשנהו, כולל שרתים וירטואליים "חיים" בזמן אמת ובלי לבצע השבתה של המשתמשים והעבודה? הוחלט להחזיק 2 קווי אינטרנט עיסקיים בשני הבניינים בו זמנית, המערכות חוברו אחת לשניה ב SITE TO SITE VPN, והתחלנו לבצע העתקה של המידע מהסטורג' הישן לחדש (מה שיצר 2 עותקים זהים אחד לשני בשני המיקומים), כשתוכנן ביום שאחרי המעבר להעתיק רק את הדלטאות של זמן המעבר.

יום לפני הסופ"ש של המעבר ווידוא הריגה שהכל מוכן, ומתן אוקיי להנהלה שניתן לבצע את ההעברה... אבל...

בשבת בבוקר מקבלים שיחה ממנהל הבניין החדש. תבואו מהר לבניין - קרה אסון! מתארגנים, נכנסים לרכב ובדרך מנסים להבין מה קרה ולמה זה קשור לצוות ה IT, רק בשביל לקבל הבהרה שמישהו בקומה מעלינו שכח ברז כלשהו פתוח ביום חמישי בערב, כל הקומה מעל הוצפה ואיכשהו המים חילחלו נחשו לאן? נכון - לחדר השרתים החדש והנוצץ שלנו...

מגיעים למבנה, רצים לחדר שרתים.. ואוי - הציוד רטוב

אחרי טיפול בנזילה, ייבוש החדר ובדיקה של מה שרד ומה לא (שכמובן הוביל לדחיה של המעבר) גילינו שאחד הדברים שלא שרד את השיכשוך בבריכה היה הסטורג. אז מה עושים ואיך מקצרים את זמן ההשבתה למינימום ההכרחי? רוכשים ציוד חדש במיידי, משנעים את הסטורג הישן בצורה אישית לחדר שרתים בבניין החדש, מחברים אותם ישירות אחד לשני ומתחילים העתקה של המידע שוב והפעם לפי פריורטיזציה (קודם שרתים וירטואליים, אח"כ מידע בשימוש יומיומי, ובסוף "ארכיון"). כמובן שההעתקה התבצעה בסופ"ש אבל לא הסתיימה שם מה שהצריך פתרון "יצירתי" לשימוש ב 2 הסטורג'ים בו זמנית עד לסיום העתקה מלאה של המידע.

למיותר לציין שיום אחרי אושר תקציב נדיב מאוד למערך DR ושיכבה נוספת של גיבוי לענן. לפחות מעז יצא מתוק

[עמינדב]

בחברה שעבדתי בה, הכל עקרונית SAS. משתמשים ב-G-suite, ב-G-drive וכך כביכול לא אמורות להיות בעיות לא בהרשאות ולא ב-storage.

אבל לא הכל עובר תמיד חלק. מתברר שהרשאות של גוגל הן פרימיטיביות להפליא ביחס ל-Server systems נורמליים. כך התברר שכל המסמכים של ההנהלה היו זמינים לחלוטין על ידי עובדים זוטרים. היו שם מסמכים של חוות דעת על עובדים, המשכורות של כולם ועוד ועוד דברים. מה שקרה הוא ששינו ככל הנראה את ההרשאות אבל זה תופס רק לספריות חדשות , הספריות הקיימות לא מקבלות "בירושה" את שינויי ההרשאות אלא אם ידנית עוברים עליהן אחת אחת. זה גורם לזה שגם אם אין לך הרשאה להגיע או לשנות משהו בספריית האבא, אם הצלחת להגיע לספריית הבן יש לך עדיין הרשאות שם!

איך עלו על זה? איזה עובד זוטר עשה חיפוש ב-Google drive כי החיפוש מתייחס להרשאות של כל ספריה ולא לאבא שלה. העובד הגיע לספריות שקשורות לחוות הדעת של המנהל שלו, כולל מכתב שימוע שהוא הכין מראש. הוא התעצבן ומחק את כל הספריה של העובדים.

אנחנו מרגישים מאוד בטוחים עם google drive הוא הרי שומר גם גרסאות מחוקות של הקבצים, נכון? אז זהו, שמתברר שכל החברות האלה מחזיקות את הקבצים המחוקים רק זמן מסויים. במקרה של Google זה בערך 30 יום. אם לא עלית על זה שנמחק קובץ או ספריה בזמן הזה, זה יתפוגג ולא ניתן לשחזר.

איך עלו על זה? ראו שהספריה של כל העובדים חסרה, אבל למזלנו היה NAS שהיה מחובר לשירות ה-cloud drive והוא סימן שם בסינכרון שאם קבצים נמחקים, שלא ימחק אותם לעולם מה-NAS. נוצר מצב שהיה קל מאוד להבין איפה הספריות שהיו חסרות ולשחזר את כל החומר. לקח זמן להבין מי האדם שעשה את זה, כי גם קשה להבין מהלוגים מי נגד מי. הבחור כמובן פוטר מיד, והיינו צריכים לאפס את כל ההרשאות על כל ה-Drive כי מתברר שהיו שם הרבה ספריות עם הרשאות לא נכונות.

איפוס ההרשאות לקח לנו יום כי ממש היה צריך לאפס כל קובץ וכל ספריה בגלל איך שהעסק נבנה ואין אופציה לעשות inherit של ה-ACL כמו שיש ב-NAS או ב-Active directory של מיקרוסופט. בקיצור, לא הכל מושלם בספריות מנוהלות ענן - יש בזה הרבה חורים.

[Huber]

במקום לפנות לאנשים שלא מהתחום ולהגדיל את קבל המשתמשים
בוחרים לפנות לקהל מאוד ספציפי שחי את התחום...

גם כן מבצע

...

·

וזה שיש פה אנשים שרשומים פה שנים עם מספר חד ספרתי של הודעות ועדיין משתתפים, או כאלו שרק נרשמו בשביל להשתתף -זה לא מפריע לך?

זה מה שהוחלט ע"י מי שיזם את המבצע אז לי זה עובדים - מה לעשות?

[eranits1]

הסיפור שלי הוא מעולם המדיה סטרימינג, (בהשראת סיפור אמיתי והדמיון הספרותי שלי)
לפני כמה וכמה שנים (עתיק מאד אנוכי) היה לי תחביב לשכפל (כן, עבריין מדיה של פעם) בקלטות וידאו את כל הסרטים ששאלתי מספריות הוידאו.
אחסון הקלטות היה בארגז המצעים של המיטה הזוגית (הארד דיסק מוצפן של פעם), גודל האוסף הגיע בסופה של הטכנולוגיה לכמה מאות קלטות.
בלי יכולת מיון ובלי סינון בוחרים קלטת רנדומלית וצופים במכשיר וידאו כמובן.
ואז עם הולדת ה NAS ו KODI ומולטימדיה בסלון החל הפרויקט הגדול להמיר את כל הקלטות למדיה דיגיטאלית ולמכשיר NAS.
וכך שנים אני עם ספרייה עצומה של סרטים, צופה מכל מקום בעולם באוסף הבלתי נגמר.
סוף שבוע אחד בביקור בבית הורי המבוגרים, מיד עם סיום הארוחה המשפחתית, הורי יוצאים לבילוי הקלפים השבועי שלהם. אני ואחי נשארים לצפות באחד מהסרטים העתיקים של פעם "שם הורד" היה שמו. לא הגענו לסופו של הסרט, אך במקום לסגור את הסרט, לחצנו על PAUSE והלכנו.

הערת ביניים חשובה:בזמנו כשבניתי את האוסף של הקלטות, הקלטות היו של 4 שעות, כך שבכל קלטת היה אפשר לשמור 2 סרטים ולעיתים היה נשאר גם עודף של זמן. בעודף הזמן הייתי מקליט משידורי הכבלים, פורנו רך. וכך היה גם בקלטת זו...

אז כאמור הטלויזיה ב PAUSE על הכתוביות של סוף הסרט "שם הורד",
הורי חוזרים הביתה ו...
למחרת יצא לי שוב לראות אותם והם זוהרים עם חיוך רחב על פניהם ששנים לא ראיתי מהם,
נו אולי התרחש איזשהו נס וזאת בזכות ה נאס והם לחצו על PLAY תרתי משמע...

[tsachi]

בזמן משבר הסאב פריים עזבתי את מקום העבודה שלי בתור QA ו-IT חצי משרה בכל אחד מהם בחברה יחסית גדולה ולמרות כל הפיטורים שהיו כמעט בכל חברות ההייטק.

עברתי לחברת סטארט אפ שחבר עבד שם והמליץ עליהם (דרך אגב נסגרה לאחר כשנתיים) החברה עסקה בדטה בייסים שנמצאים על זיכרון ה RAM עם רפליקציות וניהול חכם, פטנט שהיה מאוד מבטיח בזמנו

לא הכרתי SQL או כל מה שקשור בדטה בייסים ולמדתי במשך כשבועיים SQL . החברה היתה קטנה ומנתה כ-15 אנשים.

בחברה עבדו על מחשבי לינוקס.
כשהגעתי לחברה ביקשו שאכניס ידנית לדטה בייס כל מיני נתונים כדי שיהיה מידע לעבוד עליו ולעשות עליו בדיקות.
במשך יותר מחודש וחצי עבדתי על סקריפטים ועל CSV הכנסת המידע לתוך ה DATA BASE , עשיתי עבודה מאוד קשה. כשסיימתי ביקשתי מהמנהל שלי לעבור איתי על התוצאה ולהרשים אותו במה שעשיתי.

למחרת המנהל קרא לי למשרד שלו והראתי לו את הDATA BASE איך מלא בנתונים והוא מאוד התלהב ושלח מייל לסמנכ"ל ואני מכותב אליו שעשיתי עבודה מעולה ודייקנית ואנחנו סיימנו את המשימה, אני ממש זוכר בסיום המייל את המילה KUDOS שמאוד שמחה אותי.

בטפשותי לא היה לי שום גיבוי לדטה בייס, כל הסקריפטים והדטה בייסים היו תחת תיקיה ראשית של DB ותת תיקיות של טסטים , סקריפטים והדטה בייס הראשי שעבדתי עליו.

באותו היום בו נשלח המייל כשאני כולי מרוצה עם סיום הפרוייקט ועושה נקיון בספריות שעבדתי עליהן כתבתי " rm -rf" ושם התקיה הראשית במקום תקית הטסטים המשנית שהיתה תחתיה.
כל הסקריפטים, אקסלים והדטה בייסים שהיו נמחקו.

לאחר 5 דקות שהבנתי מה עשיתי הרגשתי שאני נופל מבניין 100 קומות, הלב שלי דפק כל כך חזק, נורא נבהלתי ופשוט לא האמנתי. מקום עבודה חדש שבו עבדתי על פרוייקט שלא עשיתי גיבוי אפילו לא פעם אחת , חודש וחצי ירד לטמיון. הייתי צעיר וזה היה מקום העבודה השני שלי ונורא פחדתי.

באותו היום מרוב פחד לא סיפרתי למנהל, אני זוכר שעבדתי באותו היום עד השעות המאוחרות, הייתי לבד במשרד חיפשתי בכל רחבי הרשת איזו שהיא פקודה או משהו שניתן לעשות כמובן ללא הצלחה.

כבר חשבתי על פתרון של ללכת לחברה שתנסה לשחזר את הדיסק ולשלם בעצמי על השחזור.

למחרת סיפרתי את הדבר למנהל שלי והוא כל כך כעס איך לא גיביתי את הדטה בייס שעבדתי עליו ואיך הייתי כזה חסר אחריות.
שבוע לאחר מכן פוטרתי מתפקידי בחברה.

מאז, בלי שום ציניות למדתי לגבות כמעט כל דבר, עם מידע לא משחקים.

אשמח מאוד לקבל את המערכת הזו של NAS , היום אני מגבה תמונות ווידאו של המשפחה באמזון אבל יש המון חסרונות והמוצר המדהים הזה של סינולג'י עם כל כך הרבה פיצ'רים זה חלום לאחד שכבר עשה פאדיחות וכמו שכולם יודעים עם תמונות ווידאו של המשפחה אסור לעשות פאדיחות.

[קומפוזיט]

...

...

·

וזה שיש פה אנשים שרשומים פה שנים עם מספר חד ספרתי של הודעות ועדיין משתתפים, או כאלו שרק נרשמו בשביל להשתתף -זה לא מפריע לך?

זה מה שהוחלט ע"י מי שיזם את המבצע אז לי זה עובדים - מה לעשות?

...

·
גם אותי זה מבאס שההגרלה תלויה בסיפור שצריך לעבוד בתחום בכדי שיהיה לך סיכוי ל״המציא״ אחד.
חבל שלא מגרילים 7 לכול הנרשמים ו3 לסיפורים הטובים ביותר והמאומתים.