מפתח:
בסופו של דבר זו הדרך הכי אמינה (עובד גם בהפסקות חשמל, קריסות של מערכות, וכו'), ולכן כל פתרון אחר לדעתי צריך להיות מבוסס גם על מפתח שנמצא במקום בטוח ומספיק קרוב.
הבעיות במפתח:
- צריך להיות עלייך
- יכול ללכת לאיבוד/להיגנב. הטיפול במקרה כזה לא טריביאלי (החלפת צילינדר וכל המפתחות האחרים)
- "טיפש". מי שיש לו מפתח יכול תמיד להיכנס והדרך היחידה למנוע ממנו היא לקחת לו את המפתח. הכל או כלום.
קודנים פותרים את כל הבעיות שיש במפתח, אבל יוצרים בעית אבטחה - פורץ עם מוטיביציה יכול לנסות לתצפת על האדם שמקיש את הקוד, ויכול גם לנסות להבין את הקוד מבלאי/לכלוך על הקודן. אמנם החלפה של קוד שדלף היא יחסית פשוטה, אך אין דרך לדעת שקוד דלף.
זיהוי פנים:
פותר את הבעיה הנוצרת מקודן, אבל נראה לי פשוט לזיוף - על רוב מגנוני זיהוי הפנים אפשר לעבוד עם תמונה מודפסת.
כמו-כן, יש בעיית "טריגר" - מתי מפעילים את זיהוי הפנים? כמו-כן, אין שום דרך לעשות revocation.
טביעת אצבע:
טיפה יותר בטוח מזיהוי פנים, ופותר את בעיית הטריגר, אך עדיין ניתן לזיוף. טביעת האצבע שלנו תהיה על ידית הדלת, ופורץ מיומן, יכול לנסות "להרים אותה". לא פשוט, אך אפשרי. כמו זיהוי פנים, גם כן אי אפשר לעשות revocation.
תג RF:
בסה"כ אמצעי לא רע - אפשר לעשות revocation בקלות (ויודעים אם נעלם/נגנב), אבל עוד משהו להסתובב איתו, וגם ניתן לזיוף.
טלפון:
בהנחה שאנחנו לוקחים את הטלפון שלנו עלינו כמעט תמיד, ויודעים אם הוא נגנב, זה כיוון מעניין. השאלה היא איך בדיוק. אפשר לעשות זאת מתוך אפליקציה (או אפילו ממסך הבית), אבל זה יחסית מגושם.
אפשרות אחרת היא beacon, אבל הטווח שלהם גדול מדי, ובפרט יהיה קשה לדעת מאיזה צד של הדלת אתה נמצא - די מעצבן אם הדלת תיפתח כל פעם שתעבור לידה מבפנים.
עוד אפשרות היא NFC - טווח קצר מאוד, שמושלם למטרה. מצד אחד יוצר טריגר ברור (מצמידים את הטלפון לקורא), מצד שני לא מגושם. מצד שני, אם אני מבין נכון, הוא די מגושם מאחורי הקלעים - לפחות ב iOS, אי אפשר לעשות deep linking ישיר - צריך לפחות לינק בשרת כלשהו, ומשם להמשיך.
זה מה שיש לי עד כה. כרגע NFC נראה המועמד המוביל, אבל נראה לא טריביאלי בכלל.
