תראה השאלה היא פה על מסכי לווה.
אני לא חושב שיש הרבה אנשים שבאמת מאמינים שזה שהזכוכית מיוצרת על ידי צייס היא באמת יותר טובה ממה שהיפנים עושים .
זה מושגים של עולם של אמצע המאה שעברה.
יש מוצר איכותי ויקר למשל שארפ אקווס , סתם לדוגמא.
ויש סמל סטטוס למשל לווה.
לאימי יש במקום עבודתה בדיוק עובדת כזו. בעלה מאוד עשיר והוא קונה מוצרים לא כי הם טובים אלא כי הם עולים הרבה כסף (בשפה אמיתית: נובוריש).
איכות וטנולוגיה לא חייבים לבוא עם תג מחיר אסטרונומי. סמל סטטוס כן.
נלך לדוגמא הכי טרוויאלית , רכב.
היום אחת המכוניות הטובות בעולם היוקרה היא הפולקסוואגן פייטון.
לא נתחיל לפרט למה אבל אדם שיש לו כסף וסטטוס לא מעניין אותו יקנה כזו.
אדם שהפוזה והסטטוס מעניינים אותו יקנה או מרצדס או אאודי או ב.מ.וו. , וזאת עקב כך שהוא רוצה סמל סטטוס. זה שהפייטון כנראה עולה בכל התחומים על המכוניות הללו בקטגוריות המקבילות לא ישכנע אותו כי השם = סטטוס.
אני שמח שסייגת את דבריך באשר לחוסר הפופולריות של מסכי לווה בישראל.
האירופאים לעומת זאת , כנראה חושבים קצת אחרת , כי בשוק הפרימיום LCD חברת לווה שולטת ללא עוררין ובפער של למעלה מ-30 אחוז על המקום השני !
Loewe have recently come to dominate the premium end of the market for LCD in Europe. Their market share above the 3000 Euro mark has grown to 28%, a more than 30% margin over their nearest rival. This success is attributed to Loewe’s impeccable styling, unrivalled picture quality and the unique owner experience afforded the purchaser.
tiptip כתב:אולי באירופה הם לא יקרים כמו פה
ראיתי את הLCD החדשה שלהם 46" מדהימה
עם מסך זכוכית כמו לפלזמה ראו בה חבל"ז
אבל המחיר 43000 ש"ח למזומן וזה עוד בהנחה
...
עכשיו שיבוא shragi ויסביר בבקשה איך זה שהמסך 46" הכי יקר בZAP בו המחירים לא משקפים את השוק של חברות כמו תומפסון ,סוני ,שארפ אקווס , וכו.. עולה כ 34000 שקלים , והלווה 43000 ?
האם באמת יש צידוק ל 9000 ש"ח יותר? ולמה ? באמת ההבדל יותר טוב ב 26% בלווה?
אני מאמין שלא .
אבל זה LOEWE, תמיד יקר מהאחרים, למה אתם מתפלאים??
לפני שנתיים וחצי רכשתי מסך LOEWE XELOS 37, אחד ממסכי ה-37 אינטש הראשונים בישראל, ובמחיר שערורייתי, אך אני נהנה ממנו באופן מושלם גם אם כיום יש מסכים טובים ממנו.
שמתי לב שאצל לווה יש שנות נסיגה ויש שנות התקדמות, קרי, ישנם מצבים שבהם הם אינם מציעים מוצרים טובים יותר מהמתחרים, והם יחסית מפגרים אחריהם, וישנם מצבים שהם בחזית הטכנולוגית ומקדימים בהרבה את היתר.
הבנתי שב-2007 החברה מתכוננת לקראת המצב השני שתיארתי.
קשה היה להתעלם באותו הערב ממסך LCD בצבע קרם , פסים תוחמים בצבע שחור ופנלים צידיים בגימור מראה.
המסך היה של LOEWE מסוג INDIVIDUAL בגודל 32 אינץ' (בו ניתן להחליף פנלים וגוף עשוי מתכת במגוון צבעים , יחס קונטרסט 800:1 ,זמן תגובה 12MS) עם תג מחיר של 28,000 ש"ח.
מהיום שקיבלתי אותו לפני כשנתיים , הרבה LIQUID זרם אצל יצרני ה-LCD , ועדיין לא ניכרים עליו סימני הזמן.
נערך לאחרונה על ידי shragi ב 10/05/2007 5:50, נערך פעם 1 בסך הכל.
נכון, אנחנו יודעים שזמני התגובה התקצרו בהרבה מ-12 מילי, יחסי הקונטראסט עלו בהרבה מעל 800, רזולוזית המסכים חצתה את 768 קווי הרוחב, ואנחנו יודעים שצפוייה סדרת עלית חדשה של LOEWE פול היי דפינישן עם PVR מובנה, שתאפיל על ה-INDIVIDUAL, ובכל זאת, התמונה מהממת, וזה מה שקורה אצלי עם מסך LCD בן כמעט 3 שנים.
הייתי בהרצאה מצויינת של אחד ממנהלי החברה מגרמניה שבא להרצות בארץ.
המיצוב של החברה הוא תחרות מול חברות כגון B&O, כלומר HIGH END או אפילו ULTRA HIGH END. בתחום הזה הם חזקים מאוד מאוד באירופה.
בארץ יש קושי רב למכור מוצרים בסגנון הזה, והיבואן מבין זאת ולכן מנסה לתמרן בעצם בין המיצוב העולמי של המותג לבין היכולת הכלכלית הישראלית.
למוצרים של לווה כיום יש בהחלט יתרונות באירופה. בארץ, חלק מהיתרונות מתבזבזים כעת (למשל טיונר דיגיטלי לא עוזר לנו כאן).
האם יש הצדקה למחירים כאלה, כל אחד צריך להחליט בפני עצמו. צריך רק להבין שמדובר בחברה שהמקבילה שלה בעולם הרכב זה פרארי. יתכן שלא כולם זקוקים לפרארי, אבל אף אחד לא שואל מדוע פרארי יקרים יותר, הם יקרים יותר בגלל המיצוב שלהם. כלומר, הם קבעו לעצמם מטרה לכבוש את השוק של האלפיון העליון (ועושה רושם שבאירופה הם גם מצליחים בכך) ולכן התמחור שלהם בהתאם.
האם בנתונים הטכניים המסכים הללו טובים בהרבה ממסכים של חברות אחרות? התשובה היא לא, והמנהל של לווה הצהיר כך בפומבי. המטרה שלהם זה לספק מוצר HIGH END, ייחודי ובעל חבילת פיצ'רים רחבה ומחוכמת מהשאר. הוא לא מנסה להרוויח עוד 200:1 קונטרסט יותר מהמתחרה...
אגב, גם פיליפס מכוונת לשוק הזה במרבית מסכי ה-LCD שלה שטופ אודיו משווקת. זו גם הסיבה למחירים שאינם תחרותיים בטרמינולוגיה הישראלית (האוכלוסיה הישראלית בד"כ דורשת שהמחיר של מוצר הממוצב גבוה יהיה דומה לזה שממוצב לקהל הרחב יותר).