מזל שלא קראתי את הביקורות לפני שראיתי את הסרט. יצאתי מהסרט עם חיוך. חיוך קפוא כי היה מאד קר באולם הקולנוע אבל עדיין עם חיוך.
הסרט אכן ארוך אבל זה לא הפריע לי כי הלכתי לראות סיפור אגדה. סיפור עם טובים ורעים, חזקים וחכמים, שונאים ואוהבים וכל מה שאנחנו מחפשים בסרט.
עם כל האהבה שיש לי לתלת מימד, ראיתי את הסרט בדו-מימד. אני חושב שבסרט פעולה, התנועה המהירה לא מאפשרת למוח לקלוט מספיק מהר את תחושת העוומק וכמו שהמבקרים כתבו, התוצאה - כאב ראש.
במקרה הזה אני מעדיף גודל על פני עומק.
גם התלת מימד בסרט
Wonder Women לא משהו. הבנתי שבמקור הסרט צולם ב 2D ועבר התמרה ל 3D. יש שם קטעי תלת מימד מפוספסים לחלוטין. אחד מהם הוא הריקוד בעיירה כשיורד שלג . תמונה מקסימה שאם אני הייתי הבמאי הייתי דואג להראות את השלג נופל 20 ס"מ מהאף שלי ולא רק מהמסך והלאה.
ברור שבסרטי מדע בדיוני כולם מעתיקים רעיונות מכולם, אפילו את הצלילים של החלליות (כשכולם יודעים שבחלל לא שומעים כלום כי אין אוויר). אבל אם נחזור לסרט ולריאן, יש בו כמה רעיונות שלא זכור לי מסרטי מדע בדיוני אחרים. החיה המשכפלת, עיר תיירותית במימד אחר ועוד.
רק כדי להמחיש את טעמי הקלוקל בסרטים, הסרט
לה לה לנד קיבל תשבוחות מכל מבקר קולנוע על כדור הארץ, אבל אותי הסרט ממש שעמם. מבחינתי הסרט
ולריאן היה יותר מהנה מהסרט לה לה לנד.
לא התאכזבתי מהסרט כי לא ציפיתי לכלום. כנראה שאני צריך ללכת רק לסרטים שקיבלו ביקורות גרועות

.