(כל פעם מדהים אותי מחדש כמה שהכותרת "נהגים מסיעים" תופסת נפח בדור הזה)
זוגתי שתחיה הלכה לסדר ט"ו בשבט בביה"ס.
הקטנים נאבקים באיזה יציר דימיוני במשחק רשת.
ואני... התנפלתי על הסלון והוצאתי את מיילס.
כיבוי אורות...
מתישב בספה, כרית לגב, כרית לראש, מותח רגלים לשולחן.
ו... PLAY.
מהר מאוד אתה מרגיש שוקע לתוך המוסיקה ומתמזג לקהל.
ההקלטה קצת מורגשת ישנה, ומורגש קצת ריח טחב באויר.
ולא חלילה בגלל איכותה אלא... היא פשוט נשמעת ישנה.
הג'אז פה מתנגן בקלילות, זורם וקיצבי.
ג'אז קלאסי נעים ונוח לאוזן.
מיילס וירטואוזי ומרגש.
טוני וויליאמס בתופים, בעיני לא מאוד מורגש
אבל בהחלט נותן תמיכה מוצקה להרכב.
הנקוק בפסנתר קליל ומרחף ונותן פייט אמיתי למיילס בוירטואוזייות.
תקליט זה הוא לא בסידרה הראשונה של ה- FAVORITE שלי
אבל הוא בהחלט בקידמה של הסידרה השניה.
תקליט זה שונה מ- KIND OF BLUE שהוא בעיני הטוב ביותר של מיילס.
שם מיילס הרבה יותר רך, כואב וחודר לבטן הרכה.
Miles Davis Quintet זהו בעצם שם הרכב שהתחיל באמצע שנות ה- 50
לאחר תקופת היגמלות מסמים של מיילס וכלל את ג'ון קולטריין ועוד רבים וטובים.
התקליט הוקלט ב- LIVE ב- 1964 בניו יורק.
מומלץ מאוד.
SIDE EFFECT של השמיעה שלי היום...
הגעתי למסקנה שמיציתי את הרמקולים שלי.
אני ממש חייב להחליף אותם.
לפתע... הם נשמעים לי ריקים, חד מימדים ואפורים.
איזה באסה...
