עוד תהיה על הבדלים בין ישן וחדש.

פורום המיועד לציוד אודיו וינטאג' על כל סוגיו וכן אודיו אנלוגי - פטיפונים, ויניל וטייפים
שלח תגובה
Roy_LF פותח השרשור
חבר פעיל מאוד
חבר פעיל מאוד
תגובות: 379
הצטרף: אוגוסט 2013
נתן תודות: 80 פעמים
קיבל תודות: 74 פעמים

שליחה #1 

שוטטתי להנאתי בבלוג הזה (שאני מניח שמוכר לרובכם):
http://seventiesstereo.blogspot.co.il/

ושמתי לב לעובדה מעניינת: למעט שני חריגים (אחד מהם גם בעיצוב פרוע מאוד), כל אחד ואחד מהרמקולים שם מוצב על סטנד.
גם ככל שאני חושב על רמקולים אחרים מהתקופה בה עוסק הפורום הזה, כמו JBLים שונים וגם של היצרנים מצידו השני של האוקיינוס - נראה לי שרוב מוחלט של הרמקולים עד לאמצע - סוף שנות ה - 80' היו מסוג Stand Mount. את הגדולים מביניהם, נניח ה - JBL L300 אפשר לשים על הריצפה, אבל אפילו אותם רצוי לדעתי להרים על סטנד נמוך של 30 ס"מ כדי להביא את הטוויטרים לגובה הראש. ה - L65A שלי חייבים סטנדים בעליל, וכך גם Spendor BC1 שהיו לי. רובם של הרמקולים הגדולים, הלא מדפיים (דהיינו שלא להצבה על מדף ביתי), שתוכננו לנפח תיבה גדול, עוצבו בפרופורציות כאלו שיהיו נמוכים מאוד להצבה על הריצפה.

התהיה שלי בעיקרה טכנית. מדוע השתנו פרופורציות הרמקולים עם השנים? אני שם בצד את הנימוק האסתטי, מפני שאני לא מתייחס כרגע לרצפתיים דקיקים עם שני אלמנטים של 5 אינץ'. הרי בשנות ה - 80' - 90' החלו להופיע רצפתיים לכל דבר שנראה שלא מסיבות של הצרת הרמקולים (נניח Kef Reference על תת סוגיו, TDL, תפלצות של Polk Audio מסדרת ה - SDA וכו'). אפילו רצפתיים רבים של "רק" דאבל 6.5 אינץ' מגושמים מספיק כך שלא נראה לי שאסתטיקה לבדה היא העניין.
לכאורה, מדוע לא להמשיך את התיבה עד הריצפה? מדוע להיזדקק בכלל לסטנד? זה הרי מאפשר נפח הרבה יותר גדול (את התהיה הזו בדיוק מעלה טרואלס גרווסן באומרו שהוא כמעט תמיד מעדיף תכנון של רמקולים רצפתיים על פני מדפיים גדולים שתופסים את אותו שטח ריצפה). מובן שגם היום מייצרים רמקולים גדולים להצבה על סטנד, אולם הם ייתפסו כפריט "רטרו", ולפעמים גם ע"י אותן החברות שעושות זאת משנות ה - 70'.

מישהו יודע?

tnsilver
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
תגובות: 4166
הצטרף: פברואר 2012
נתן תודות: 619 פעמים
קיבל תודות: 1301 פעמים

שליחה #2 

אני חייב לציין שלא חשבתי על כך מעולם. אולי לחזום יש תשובה מושכלת? אני יכול רק להוסיף אבחנות ולציין שאת ה-L-65 שלי הרמתי על סטנדים כדי לקבל את ההטייה של חמשת המעלות המפורסמות. לא היתה להם בעייה גם על הרצפה. זה שיפר מאוד את ההנאה שלי מהבעיטות של הוופרים שעכשיו כוונו לחזה, במקום לברכיים. ביג דיל! הטוויטרים לא עניינו אותי. יש בהם משהו כל-כך מוזר שגם כשאני עומד בגלריה מעל הסלון בזווית של 50~ מעלות - אני עדיין מרוצה מהם. L-100 לעומת זאת, קשה לאכול בלי סטנדים. זה גם הורס להם את הגימור של הדופן התחתית וגם גורם להם לרקוד על הרצפה. אולי זה השיקול?

Roy_LF פותח השרשור
חבר פעיל מאוד
חבר פעיל מאוד
תגובות: 379
הצטרף: אוגוסט 2013
נתן תודות: 80 פעמים
קיבל תודות: 74 פעמים

שליחה #3 

לניסיוני, כל רמקול יישמע במיטבו כשהטוויטרים בגובה הראש (בישיבה). אני רוצה לשמוע את הצליל בוקע מולי ולא מכיוון הריצפה. כך האשליה הרבה יותר ריאליסטית (עבורי), וממש מקבלים הרגשה כאילו הרמקולים נעלמים. האשליה הזו נקבעת בעיקר ע"י גובה הטוויטר, הפולט מטבע הדברים את הצלילים הכיווניים ביותר. לכן, לפחות כיום, הנטיה היא להציב את הטוויטרים בגובה של מטר בערך, בין אם ברמקולים רצפתיים ובין אם במדפיים על סטנדים שלרוב יהיו בגובה של 60 ס"מ. כמובן שאם לא יושבים בדיוק מול הרמקולים, אין לזה חשיבות.
אגב, זה לא רק עניין של מהיכן הצליל בוקע, אלא גם של שמיעה On Axis (אותה סיבה שמוניטורים באולפני הקלטות מצויים בגובה הראש).

שלח תגובה

חזור אל “וינטאג' ואנלוגי”