סולי, תודה לך על הקריאה הממושכת. לא פחות ראוי לציון.
raniburg, יש כאן המון משתנים ואין תשובה החלטית. הכל 'תלוי'. ראשית, המונח "חרישה" שכה רווח בסלנג שלנו כאסוציאציה לפעולת פטפון קלוקלת אינו מדויק ומרמז על פעולת חפירה אנכית. זה בלתי אפשרי בחריץ תקליט שמבנהו כשל תעלה שפועית ולא כשל 'בור' אנכי. תקליטים ישנים הם 'שחוקים' ולא 'חרושים' וההבדל הוא, ככל שקשור במחט הכדורית, שהמידע בשפת החריץ, בעיקר המודולוציות ה'חדות' וה'צפופות' לוטש במשך הזמן ע"י הקצה הכדורי, וחלק מהמידע אבד לנצח. דפוס ליטוש שכזה, לא משנה את המידע ע"י הוספת חירוץ חדש, אלא גורם לאיבוד של מידע משכבה מאוד מסוימת בחריץ התקליט. מאוד יכול להיות, וכאן יש פתח להמון משתנים, שבשכבות העמוקות יותר של החריץ, המידע המקורי קיים ושריר. באופן תאורטי, המחט הכדורית שחקה רק את המידע שהקצה ה'מגושם' יצר עמו מגע. מחט 'אתלטית' יותר, עשויה להגיע לשכבות העמוקות יותר בחריץ ומשטח המגע המוארך שלה עשוי לקרוא את המידע שעדיין קיים בתקליט. מחט כזו, ממילא פחות מושפעת מהמידע המצוי בשכבות הקרובות לשטח פני התקליט, אותן שכבות המשפיעות ביותר על חתכי מחטים מסורתיים יותר. מצד שני, דפוס שחיקה 'אלים' יותר של מחטים קודמות, עלול ליצור שחיקה כה גבוהה בחריץ, עד שהמידע נעלם כמעט כולו.
תופעה נוספת שגם היא קשורה ברמת השחיקה הקודמת, ושימוש במחט מודרנית, עשויה להיות תופעה של שיפור איכות הפרטים בהשמעת החריץ השחוק, אך בד בבד הגברה של רעשי הרקע הנלווים. כשזה קורה, אנו יכולים להיות די בטוחים שהמחט קוראת גם את השכבות העמוקות יותר, התקינות יחסית בחריץ, וגם את השכבות העליונות שעברו סוג של דפורמציה כתוצאה משחיקה. אם ברעשי הרקע כלולים גם 'פצפוצים' ו'טיקים' חזקים - קיימת סתירה מהותית במידע בממד האנכי, מה שמרמז על שחיקה 'קשה' יותר קרוב יותר אל פני השטח. זהו המצב הנפוץ יותר בסיטואציה כזו של השמעת תקליט ישן ושחוק.
ברמה המעשית... לא הייתי שמח לבחון יהלום יקר של Fritz Gyger על תקליט ישן, שחוק או שרוט. אני גם לא משוכנע שמחטים בחתך מיקרו-ליין, MR ואילך עושות עבודה טובה יותר בקריאת תקליטים שחוקים מאשר מחטים אליפטיות איכותיות אך בחתכים מסורתיים יותר. המחטים בחתכים החדישים (והיקרים) קצת מפונקות יותר באשר לתנאי 'העסקתן'.
למרבה הבלבול, תקליטים משנות ה-60' וקודם לכן, עד תחילת שנות ה-70', לא הודפסו ברובם בפורמט 'מיקרו-גרוב' החדיש יותר, והחריצים בהם שונים ורחבים יותר מאלה בתקליטים החדישים. מהנדסי המאסטר הטובים של התקופה תכננו את ההקלטה ועצמתה בעיקר עבור מחטים כדוריות רחבות יותר, שהיו כה נפוצות אז. הניסיון לשחזר את ההקלטות באמצעות מחטים מודרניות עלול לעורר אכזבה רבה משום שאלה פשוט 'שוחות' בחריצים הישנים כמו כדור טניס בתעלת כדור באולינג. כאשר תקליטים אלה נשחקים, אף מחט בחתך מודרני, לא תוכל לסייע בשחזור המידע שאבד. באופן כללי, הרעיון של אחזקת ראש בעל מחט כדורית, כמו למשל ה-Denon DL-103, על תקן של ציוד חרום 'משלים' לאוסף, משתלם מאוד במקרים כאלו.