טוב... גם אני חושב שהטנק מגלם כמה תכונות וכישרונות נדירים שהופכים כל פרוייקט DIY שלו למועמד אוטומטי להצלחה. בראש ובראשונה - תעוזה. בלי תעוזה לא מתקדמים בתחומים האלה ורק טוחנים שוב ושוב את מה שאנשי DIY כבר עשו בעבר, עם, או בלי, תרומה כזו או אחרת לקהילה. זה באמת ראוי לציון אצלו! אני מאוד אוהב את ההתלהבות שלו והאהבה הכנה למה שהוא עושה, החל משלבי התכנון, וכלה בשלבי הביצוע. (נא לא להודות לי כרגע. לא סיימתי, ויש לי גם ביקורת).
לא הייתי מתנגד כלל שהלנקו של הטנק יעמוד אצלי בסלון קצת ועוד פחות הייתי מתנגד אם היה מותר לי לבצע בו מעט פינישים אחרונים... מה שמחזיר אותי שוב, לצערי, לעניין ההתלהבות. אסור שזו תישכח עד לסיום המלא של הפרויקט. פרויקט כזה לא מסתיים כשהגברת השמנמנה שרה, אלא רק כשהיא יכולה לראות את עצמה שרה בהשתקפות של עצמה.
אני לא רוצה להיות הפיינשמעקר עם הערות ה'ייקה פוץ', אבל לטוב (ובעיקר לרע) זה מה שאני. לאור העובדה שהטנק כבר לא טירון, אלא מקצוען בחצי משרה, אני הולך להסתכן בכמה הערות קוסמטיות ברמה אחת מעל המקובל כאן מתוך הנחה שלמקצוענים מגיעות פחות הנחות. אפשר להתעלם מהקוסמטיקה. ברובה, היא עניין סובייקטיבי של אופי וטעם ולכן אפשר לשים את כולן בתיבת ה'הצעות'. לא להיעלב חס וחלילה - זוהי ביקורת בונה.
ראשית, לא התכוונתי ללוגו של 'Lenco' כשדיברתי על 'תוויות'. התכוונתי לשנתות עם ציוני המהירות השונים. אני מוצא את הביטול המוחלט של הכיתובים כטעם לפגם. כיצד היית מתייחס לפטפון יוקרתי של SOTA או VPI אילו על אף בקר ומחוון לא היה כיתוב הולם? אני מהמר שקצת בחשדנות. אני לפחות הייתי חושב שקצת 'עבדו' עלי. מעבר לשימושיות, יש בכך גם אלמנט של תשומת לב לפרטים, מחשבה תכנונית על המשתמש ופיניש עיצובי בעל משמעות. הזריזות בה מבוטלים הכיתובים האלה - אינה מוצאת חן בעיני כלל ועיקר.
שנית, היה לדעתי מקום לשפר (מעט) את משטח הדק השחור העליון ולהעניק לו את טיפול השלייף-לאק המסורתי, באמצעות פרנץ' פוליש, או לכל הפחות משטח פורניר או פורמייקה איכותית, או במקרה הכי גרוע, מכון צביעה. הפנטזיה האישית שלי: זכוכית שחורה (כן טומי, תמשיך לחלום). קיימת סתירה די בולטת בין איכות המראה של הדק לאיכות המעולה של הבסיס.
שלישית ופחות קריטי, קשה לי בעין עם ברגי האלן הבולטים. לא יודע למה - לא מוצאים חן בעיני. אני חושש שהם לא מתאימים לעיצוב הסטרימלייני של הדק עם הבסיס ומרמזים על איזשהו סגנון טכנו פוסט מודרני שלא כל כך הולך עם הקודם, ובכלל קשה מאוד ליישום. לדעתי, כל תושבות הנירוסטה היפיפיות היו משתלבות טוב יותר בדק אילו היו מוטבעות בו, באותו גובה (באמצעות ראוטר, טרימר או סתם מפצלת) והיו מסתירות את הברגים תחתיהן. ראיתי את התכנון, באחת מגרסאותיו:
[img2=550x309]
https://lh5.googleusercontent.com/-ash1 ... no/111.JPG[/img2]
הברגים לא הופיעו שם, והפרופורציות של הבסיס נראות הרבה יותר הולמות שם. ואם כבר בסיס, אז הנקודה הרבעית עוסקת בקוסמטיקה שוב (אחרונה... מבטיח). פורניר זה אומנות. אל תשאל אותי איך, זה סוד מקצועי שלא ברור לי, וכבר ציינתי זאת בעבר. פורניר צריך לדעת לסגור בצורה סיבית אחידה. שים לב מה קורה מאחור במרכז הבסיס. יש טריקים מקצועיים להימנע מכך. אני די בטוח שהם כוללים יותר חומר גלם, בחירה קפדנית שלו ביחס לסיבים הטבעיים, וחיתוך גרונג די מדוייק...
ומספר
הערות פונקציונליות (לא להתעלם)... רזוננסים זה לא מים. הם לא נוזלים ולא בורחים ובכלל נעשה במונח הזה שימוש די רחב - אבל כל הרעיון של בסיס כבד, בעל מסה ומשקל סגולי גבוה, הולך לאבדון ללא מכסה תחתון.
היו תקופות שבדקתי מה המשמעות של השארת חלל הבסיס התחתון פתוח, משום שבתחילה, לא שמתי לב לכל הבדל סוני. קשה מאוד לבודד את הפקטור הזה משאר חלקי המשוואה בפטפונים אך המשמעות האמתית היא, בגדול, באסים מרוחים. פשוט כך.
לי נדמה שללא המכסה התחתון כל הבסיס הופך לסוג של עדשה מרכזת שדוחפת ומנתבת את כל הויברציות החמקמקות, בדיוק לאזור שאסור שהן תגענה אליו - מרכז הפלטה, המנוע ובסיס הזרוע. לא טוב!!!
ויברציות, קצת כמו זרם חשמלי, מנויידות בנתיב הקל. אם המסה של הבסיס מקשה עליהן, הן פשוט נעות במוליך הקל יותר - אוויר. אם האוויר הזה חופשי לתנודות אחרות - מהרמקולים למשל, הדרך לפידבק ממש מעבר לפינה. בקיצור... לסגור!
דבר נוסף... (כבר ממש לא נעים לי - מצטער) אך גם על כך הערתי בעבר (ליוסי) ואני מתכוון ל'בורות' שנפערו בבסיס מאחור כדי להעביר שני חורים בקוטר 9 מ"מ עבור שקעי RCA, ותקע IEC בשטח מצטבר של סה"כ 5 סמ"ר. למה ריבונו של עולם? מה הטעם בכל המסה הזו של העץ אם חופרים בו בעזרת שופל? מה עכשיו מבודד את הקרביים הרגישים של הלנקו מהסביבה החיצונית ה'מזוהמת' בתנודות? שלושה מ"מ של נירוסטה? זו טעות. די מרגיזה למען האמת. לקח חשוב לעתיד. בקרת נזקים הולמת היא משהו בסגנון סתימת ה'בולענים' האלה בשכבה נדיבה של שעם.
טוב. די. אפשר לחשוב שמדובר באיזה אסון אקוסטי
ממש לא! עם תוצאות לא מתווכחים. גם בני מאשש את האיכות המופלאה. זו היתה תרומת השני סנט שלי לעניין. אפשר לעשות איתה מה שאני עושה עם המטבעות המעצבנים האלה - לזרוק אותם בצנצנת על הכוננית במטבח, או שאפשר פשוט לשים אותם בכיס הקטן של הג'ינס. יום אחד הם ישלימו בצורה מופלאה רכישת חרום של משהו שממש ממש צריכים...
נפל לי הלב לתחתונים, הייתי בטוח ששרפתי את המנוע או משהו כזה, בדקתי הכל, את כל ההלחמות, את סכימת החיבורים ונאדה, הכל תקין לחלוטין.. החלטתי לא להתייאש, ניתקתי הכל, חיברתי הכל מחדש עם הכבל חשמל והמפסק המקורי והופ המנוע עובד שוב.. המכשיר הזה החליט להתעלל בי.. סבב חיבורים נוסף והפעם הוא עבד כמו גדול, מסתובב בשקט מופתי ובקצב אחיד, הגיע הזמן לשמוע מוזיקה 
מהיום שנכנסתי לתחום לבנות פטיפון היה נראה לי כמו המשימה הקשה ביותר שאוכל לקחת על עצמי ולכן נכנסתי לפרויקט הזה עם לא מעט חששות.. ואני שמח לומר שמעבר לזה שהוא נשמע נפלא הוא גם לימד אותי המון על תהליכי עבודה, הדבקת פורניר, סבלנות ועוד המון דברים אחרים שחשוב לבעל מקצוע כמוני לדעת ולכן הפרויקט הזה מספק פי כמה.
- לא השארת אבן שלא הפכת...
ו