אז למען האמת היה מפגש די צפוי מבחינת היררכיית האודיו, לא נרשמו הפתעות מיוחדות בסגנון "מהפך!", אבל מעניין בכל זאת מהסיבות הבאות:
- SONYES הוא התגלמות האודיופיל האולד-סקול הקלאסי, כזה שאוהב מוזיקה קלאסית/אקוסטית מגוונת, מסימפונית קלאסית עד ליוונית פופולרית, ויתאמץ להשיג את ההקלטות המקוריות כשניתן או הרימאסטרים האיכותיים ביותר. רק להמחשה, כאשר שלפתי את גירסת Holst- The Planets של EMI משנת 2006 הוא ציין שלא מדובר על העיבוד הכי מוצלחת והביא לי 9 (!) גירסאות נוספות כדי להשוות, כמובן ששתי הההקלטות או העיבודים הנוספים ששמעתי היו משמעותית יותר טובים.
- בנוסף לאוסף המוזיקלי המרשים הצד השני של המשוואה כמובן יהיה ציוד ראוי, ואצל SONYES הייתי אומר שלא חסר ציוד ראוי, בלשון המעטה. אז יש כמובן את שני הrackים של ציוד הוינטג' והסמי-וינטג' שיצא לי לראות עד אצמול רק בתמונות בvintageknob.org שאמנם נהדרות אבל אין כמו מראה-עיניים... ומשמע אוזניים, לכן אני עדיין לא מאמין שלא שמעתי את CDP-X50ES וה- הX707ES (אאל"ט) לצד ה TA777ES שניצבו שם בגאון לצד (כלומר מעל או מתחת) ליצירות מופתיות נוספות של מרטנז ופיוניר. אני מקווה שזה יתוקן בקרוב, פשוט הזמן רץ ובמוקד תשומת הלב על השולחן באמצע הסלון היה הסטאפ המדובר בנושא הדיון (ראו נושא
). מצידי הבאתי להשוואה את הSony MDR-SA5000 (בהלוואה) ואת הBeyerdynamic T90 שלי, כמו כן בגיזרת האלקטרוניקה את הVDA-2 עם VAC-1 להשוואה אל מול הRega DAC החדש. נתחיל ברשמים:
- HD800 vs T90: אחת משתי המטרות העיקריות שלי בביקור הזה היה להעמיד את הT90 במבחן מול הרפרנס הדינאמי הנחשב ביותר כיום על מגבר נייטרלי כמו הBCL. נכון שהשוואה מול T1 הייתה כנראה יותר נכונה מבחינת קביעת פקטור הVFM אבל מה לעשות, יש רצוי ויש מצוי ובכל מקרה הקונצנזוס הוא שבכל מה שקשור לז'אנרים האקוסטיים ורוב האלקטרוניים (ואני לא מדבר על רוק) הHD800 הן רמה מעל.
אז ככה, מהסטאפ של SONYES הHD800 (מס' SN15889 אאל"ט) נשמעו מצויין לאוזניי, מאוזנות טונאלית וחפות מבהירות מוגזמת בכלל, אמנם לא פתוחות כמו שאני זוכר מהSPL Auditor (עד כמה שהשוואה כזו לא רצינית עם כל כך הרבה משתנים וזמן שעבר, זו התכונה הבולטת ביותר שנחרטה אצלי בראש מאז) אבל ללא האנליטיות המוגזמת ומה שהיה לוקה באפקט התלת-מימד השלים האימג'ינג, שהיה פשוט הכי חד ששמעתי מהן עד כה, לא פחות טוב מהlaser-grade של הSA5000.
הT90, ברושם ראשוני מהסטאפ המדובר, נשמעו לי קרובות להחריד בvoicing וברמה הטכנית לHD800, כאילו שניהן חולקות את אותו הדרייבר. רמת הפתיחות, הפירוט וההפרדה קרובות מדי יחסית לפער במחיר, ללא ספק. ההבדלים הברורים המידיים היו שהביירדינאמיק מעט יותר בהירות ועם באס יותר שרירי. עם זאת כאשר מתעמקים היתרון של ה800 בכל שלושת הפרמטרים שהזכרתי מקודם נגלו בעקביות. ב Jupiter- Bringer of Jolly הT90 העבירו את הפתיחה התזיזיתית עם דינאמיות חיה ומלהיבה אבל לאחר מספר החלפות שהן נוטות להקפיץ את הטון של הכינורות והקרנות בפתיחה לעומת ה800, כמו כן הקראש של המצילות היה מעט פחות מפורט למרות הטרבל היותר אנרגטי מבין השתיים. עם זאת תופי הבאס היו יותר משכנעים עם הT90, עם הדף יותר כבד מבלי לאבד ניקיון במכה. כמובן שה800 הציגו פרזנטציית במה מעט יותר פתוחה והיה ניתן להבחין בכלים בצידי הבמה יותר בקלות, אבל למרות זאת לא הייתי אומר שהיתרון בולט מאוד, מה שאומר לT90 יש במה פתוחה וריאלסטית מאוד למחירן וזה תופס גם לאימג'ינג, שבהשוואה לDT880 מזכרוני, הרבה יותר חד.
בקטע A Commotion מMetals של Feist, T90 שוב הוכיחו שבכל הקשור לקיק-באס, הן נותנות לHD800 A Run For The Money. הבאס פשוט יותר נוכח ונותן דרייב יותר משכנע למקצב של הגיטרת באס ושאר הכלים. האמת שאני לא זוכר כבר הבדלים טכניים נוספים, פשוט שלT90 היה PRaT עדיף בבירור וזה לא הפתיע אותי במיוחד לאור הנסיון הקודם שלי עם ה800 ברוק ומטאל. בקטעBeautiful War של The Gathering אהבתי מאוד את הרינדור של הדיסטורשן בT90, שהיה גולמי וחי יותר ממה שהפיקו ה800 אבל דווקא את הפרזנטצייה הכללית של הסנהייזר העדפתי יותר מכיוון שהקטע נשמע קצת סגור והן "פתחו" יותר את הבמה, הdecay של המצילות גם היה יותר מפורט ב800.
- VDA-2 vs Rega DAC: את הVDA-2 של CIAudio יש לי כבר כמה שנים ואני סה"כ מאוד מרוצה ממנו. אני חושב שיש לו את כל התכונות שDAC בסיסי טוב צריך להיות ניחן בהן: נייטרלי, פתוח מבלי להיות בהיר (אולי טיפה נטייה להיי-מיד) ופירוט לא חסר. יצא לי לבחון אותו עד כה מול כמה DACים, ביניהם: Stello DA100 (פחות מעודן, יותר אנרגטי בקצוות) TeddyDAC (יותר מפורט ודינאמי אבל פחות נוזלי ומיד מעט לוקה למיטב זכרוני) וMHDT Havna (מיד נוזלי עם פרזנטצייה יותר גדולה אבל פחות מפוקסת, כהה ודי סתום במיוחד בבאס). אף אחד מהם לא גרם לי לרצות לשדרג כי לא חשבתי שהתמורה לכסף טובה כמו של הVDA-2. את ההשוואה הנוכחית עשיתי דרך הHD800.
מסיבה כלשהיא לא בחנתי אותם עם מוזיקה שלי ומה שנצרב בזכרוני היה בעיקר מאלבום ההופעה חיה A tribute to Mikis Theidrakis עם הMetropole Orchestra, שהצליח ממש להפנט אותי ב-2 הקטעים ששמעתי- הן מבחינת רמת ההפקה (נקיון יוצא דופן עם רקע שחור מושלם עד כמה שכולתי להבחין) והן בתוכנו המוזיקלי, במיוחד השילוב של בוזוקי עם נבל שעוד לא יצא לי לשמוע עד כה.
טוב אני פשוט אנסח זאת כך- הDAC REGA הצליח להיות בו-זמנית גם יותר מפורט וגם יותר אורגני, נינוח וטבעי (לאוזניי הלא מנוסות) מהVDA-2. אמנם אני חושב שהDAC שלי היה מעט יותר פתוח בתחום העליון אבל הRega DAC הציג יותר עומק בבאס, עדות מוחשית מאוד לכך הייתה בקטע 2 Les Amants de Teruel היכן שמתחיל רעם נמוך מאוד של תופי באס שREGA DAC העביר את ההקשות (אם אפשר לקרוא לזה כך, זה יותר מזכיר אירוע סייסמי) ביתר הפרדה ובSPL יותר מורגש, פשוט חפר יותר עמוק לסאב-באס. כלי מיתר כמו הצ'לו והנבל גם כן הוצגו עם טנזיינטים מעט יותר ברורים. פה אני חייב לציין שהגיין של הREGA DAC יותר נמוך מאשר הVDA-2 (לא ברור לי למה) כך שהייתי צריך לנסות להשוות את הווליום ביניהם, לכן כשמגיעים לרזולוציות כאלה של הבדלים כנראה צריך להשוות קודם עם מד SPL ע"מ להגיע להשוואה יותר מבוססת. בכל זאת, אני מאמין שיתרון בפירוט ששמעתי לא היה רק הבדלים בווליום אלא יתרון סוני קיים. מבחינת פרזנטציית במה והפרדה, מלבד זה שה REGA DACהיה יותר laid-back טונאלית, לא הצלחתי להבחין בהבדלים קונקרטיים.
בקיצור, אני לגמרי חושב שהמכשיר שווה האזנה אחת טובה לפחות, אני בהחלט אשמח להמשיך לבחון אותו עם סגנונות נוספים בהזדמנות הקרובה.
אז זה כל מה שיש לי לספר, האמת שאני לא זוכר עוד הרבה מלבד הW1000x ששמעתי ממש בקצרה עם שיר אחד אז אין לי הרבה מה להרחיב, רק אומר שאלה אוזניות יפהפיות כיאה למשפחת הW, בקטע ששמעתי A Commotion היתה להן הצגה ווקאלית שהזכירה לי נשכחות מימי הW5000, אבל בניגוד להן באס שיודע לתת בעיטה הגונה אבל פרזנטציה יותר סגורה, אלה לא מנסות ללכת עם ולהרגיש בלי כמו הRaffinato בקטע הזה....
זהו, תודה לSONYES שאירח אותי בלבביות וגם נתן לי לשתות בירה עם ציוד 20K ₪ על השולחן :O
