מודלים של שיתוף כלכלי בחיי הנישואין

שליחה #1 05/04/2013 13:11

כל הזמן בפורומים חוזר ועולה הנושא של "קבלת אישור ההנהלה" להוצאה על איזה גדג'ט חדש או משהו שרוצים לקנות.
זה כמובן נובע מהמודל של שיתוף כלכלי מלא בחיי הנישואין (כלומר אין כסף שלי וכסף שלה, יש רק כסף שלנו).
המודל הזה מתבקש במשפחות במודל המפרנס אחד ועקר/ת בית שמטפל/ת בילדים, אבל האם זה באמת המודל הטוב ביותר כאשר יש שני בני זוג שמתפרנסים בצורה דומה יחסית?

יצא לי לשמוע פה ושם על זוגות שלא משתמשים במודל כזה, אלא שומרים על חשבונות בנק נפרדים ומתחלקים בהוצאות משותפות.
אחד הדברים שמפריעים לי במודל השיתוף המלא הוא שאין משמעות יותר לנושא של נתינת מתנות לבן/בת הזוג (או לכל הפחות יש הרבה פחות משמעות) מכיוון שבעצם המתנה ניתנת מהכסף המשותף. מעבר לכך, כאשר אין חשבון פרטי, אי אפשר לקנות מתנה בהפתעה לבן/בת הזוג, כי יש לה/לו גישה לפרטי החשבון ואי אפשר להסתיר את הרכישה. כמובן שאפשר לעשות קומבינות עם הורים/חברים אבל זה מוביל אותי לנקודה הבאה - אובדן העצמאות.
כאשר אין כסף פרטי, אז גם אני לא יכול לקנות לעצמי משהו שבא לי סתם ככה כי אני רוצה. אני צריך לקבל רשות, מה שמזכיר לי סוג של חזרה לילדות שבה היה צריך לבקש רשות מאבא ואמא לקנות משהו כי זה הכסף שלהם.

הטיעונים ששמעתי בעד מודל השיתוף המלא הוא שזה
א) פחות בירוקרטיה לנהל
ב) מקבלים יותר הטבות מהבנק על חשבון שנכנסות אליו משכורות, כך שאם פותחים חשבון משותף בנוסף לפרטי כדי לשלם ממנו הוצאות משותפות, התנאים בו פחות טובים כי לא עוברות אליו משכורות.
ג) קושי להגדיר אילו הוצאות יהיו משותפות ואילו פרטיות.

מה דעתכם? יש פה אנשים שמנהלים מודל שיש בו כסף פרטי בחיי הנישואין?

moco · שליחה #2 05/04/2013 13:49

לי זה נראה מאוד טבעי.
השיתוף הכלכלי זה בעצם במהות של מוסד הנישואין.
זוג נשוי משתף הרבה יותר מכסף, לא סתם זה נקרא "חיים משותפים". מוזר יהיה לשמור כסף פרטי.

שליחה #3 05/04/2013 14:01

אגב, כתבה מקיפה על הנושא:
http://www.themarker.com/misc/1.597677
יש שם קצת נתונים מעניינים על התופעה. מסתבר ש-22% מהזוגות הנשואים שומרים על חשבונות פרטיים. זה אומר שזה הרבה יותר נפוץ ממה שחשבתי.

tvholic · שליחה #4 05/04/2013 14:12

מסכים עם משה.

בחיי הנישואין, השיתוף הכלכלי הוא רק חלק משיתופים רבים אחרים.

פעמים רבות אישור ההנהלה פה הוא לא רק אישור פיננסי אלא מכיוון שגרים יחד באותו בית.
בדיוק כשם שאני לא רוצה שישימו לי אוסף בובות מהעבר מהעבר או איז מיקסר ורוד בסלון אני לא מצפה שאשתי תסכים לכל תמונה של מכוניות, כוורת מלאה במגזיני "אוטו" או סאבים בגדלים הזויים שארצה להכניס הביתה

כמו כן, אסור לשכוח שחלק מהחיים המשותפים זה להקים ולנהל משפחה על כל המשתמע מכך.
תמיד יהיה מישהו שיותר ידאג ל"עניינים המשפחתיים" ומישהו שיהיה יותר "קרייריסט".
ומכך, גם תמיד יהיה מישהו שירוויח יותר.
אז מה עושים? האחד ישלם לשני על השקעתו במשפחה? כי על עבודה זו אין שכר בכסף אמיתי.
ואם כן, האם אתה יכול להעריך בכסף עבודה כזו בכלל??

טלHD · שליחה #5 05/04/2013 14:25

psibeast כתב:אגב, כתבה מקיפה על הנושא:
http://www.themarker.com/misc/1.597677
יש שם קצת נתונים מעניינים על התופעה. מסתבר ש-22% מהזוגות הנשואים שומרים על חשבונות פרטיים. זה אומר שזה הרבה יותר נפוץ ממה שחשבתי.
...

אפשר גם וגם.
1.כל אחד מבני הזוג מחזיק בחשבון פרטי שלו וממנו מוציא את הוצאותיו האישיות כגון ביגוד/הנעלה/שגעונות כמו גאג'טים למיניהם/כל קניה אישית לעצמו.
2. חשבון משותף אחד שכל אחד מבני הזוג מעביר אליו סכום קבוע בכל חודש המשמש הוצאות משותפות כגון משכנתא/ארנונה/הוצאות על הילדים/בילויים/קניות מזון ומצרכים לבית וכד'.

בצורה כזו, לא צריך לתת הסברים לבן/בת הזוג על כל קנייה.

אם בא לי לרכוש מסך/רמקולים/מקרן או כל שיגעון אחר שלא מעניין את בת הזוג אני פשוט ארכוש מחשבוני הפרטי.
אם בה לה לרכוש נעליים או שימלה או כל שיגעון אחר שלא מעניין את בן הזוג היא יכולה להתפרע חופשי כמה שבא לה.

guyezra · שליחה #6 05/04/2013 15:36

לי זה נראה מוזר חשבון פרטי. הרי החיים זוגיים וכל השיקולים זוגיים כולל החלק הכלכלי.
לא הייתי רוצה להתחשבן עם אשתי על הוצאות, זה את וזה אני, אני שילמתי יותר ואת תשלמי החודש על החוג של הילד
שלא לדבר על הוצאות על גאג'טים שיכולות להגיע לאלפי שקלים, מה לבן הזוג אין מילה בהוצאה של נניח 2100 על סטרימר חדש?
בכלל לא נראה לי להסתיר הוצאות מבן הזוג.
ואם בן הזוג נכנס למינוס...?

בקיצור, משפחה זה יחידה אחת.

gimm · שליחה #7 05/04/2013 15:37

moco כתב:לי זה נראה מאוד טבעי.
השיתוף הכלכלי זה בעצם במהות של מוסד הנישואין.
זוג נשוי משתף הרבה יותר מכסף, לא סתם זה נקרא "חיים משותפים". מוזר יהיה לשמור כסף פרטי.
...

מסכים עם קודמיי.
חשבונות נפרדים זה נסיון להכניס מודל פיננסי מסודר וברור לתוך "מוסד" (נישואין) מורכב שרחוק מלהיות חד או רציונלי.
Psibeast, מעבר לבעיות הפרקטיות שהתייחסת אליהן בפתיחת השרשור בפתיחת חשבונות נפרדים ישנו האלמנט של חיי השיתוף והאמון בין בני הזוג. אם אין הסכמה כללית בין השניים על אופן ניהול ההוצאות וההשקעות בחיים המשותפים (כמו גם באלמנטים אחרים, לא-פיננסיים של החיים המשותפים כפי שציין tvholic) אז חבל על הזמן. פתיחה של חשבונות נפרדים כדי לפתור סיבוך כלכלי כלשהו בין בני הזוג הוא בעיניי סימפטום לבעיה יותר עמוקה בין בני הזוג, שמוטב לה להיפתר בדרך אחרת לפני שתתפרץ מחוץ לחשבונות הבנק.

ובעניין רכישות שקשורות לנושאים הרגילים שנידונים בד"כ באתר הזה: מן הסתם לכל צד יש את השגעונות שלו שנראים פחות נחוצים (שלא לומר מיותרים או מטופשים) בעיניי הצד השני. מן הסתם ויתור הדדי הוא המפתח כאן, כמו בכל אספקט אחר של חיי הנישואין.

אגב, הנושא של הסכם ממון בין בני זוג קשור גם הוא לעניין. אני די חצוי בהסתכלות על התועלת הברורה לעומת ה"עלות": הכנסה של אלמנט שכלתני ומנוכר כביכול למערכת יחסים הבנויה על שיתוף ואהבה...).
מעניין מה דעת החברים על זה.

moco · שליחה #8 05/04/2013 15:47

הסכם ממון זה סיפור שונה לגמרי. זה הסכם שנחתם לפני הנישואים, כהגנה למקרה שהנישואים יתפרקו, ולרוב כאשר יש חוסר איזון כלכלי בולט בין ההון שיש לכל בן זוג לפני הנישואין.
זה קצת תמים להניח מראש שהנשואין בטוח יצליחו כי הסטטיסטיקה מראה שיש סיכון לא קטן שיהיו גירושין.
אם צד אחד בא עם הרבה הון מראש (שלא לדבר אולי גם על ילדים מראש), הוא/היא צריכים להגן על הון זה למקרה שהנישואין יתפרקו.
כשיש חוזר איזון כלכלי גדול, תמיד יש גם חשש שהצד החלש כלכלית נכנס כדי לנצל את ההון של השני, ואולי אח"כ לזרוק את הבן/בת זוג ...

שליחה #9 05/04/2013 17:02

כלכלית הפרדה כזו מפריעה להתנהל מול הבנק (ריבית, סוג כרטיס האשראי). איך מקציבים לדברים משותפים? מי קונה את המזון, משלם חשבונות וכו׳?

אני חושב ששילוב כלכלי הוא חלק מהותי מנישואים בריאים.

Jonny123 · שליחה #10 05/04/2013 17:13

ומה קורה אם צד אחד הגיע עם הרבה יותר כסף/נכסים?

guyezra · שליחה #11 05/04/2013 17:15

רשמו על זה קודם
עושים הסכם ממון
אבל זה לא קשור להתנהלות שוטפת

Jonny123 · שליחה #12 05/04/2013 17:18

יש קשר לדעתי, משום שאנשים עם ערך כלכלי גבוה, יכולים לרכוש דברים דרך החברה שישמשו גם למשפחה.
אני לא בקיא בזה אך למשל רכב, דלק, דירה אפילו...

שליחה #13 05/04/2013 17:19

Jonny123, אפשר והוגן להסכים על "נקודת הכניסה" לשיתוף הכלכלי, כלומר - לסכם באופן פשוט על דף כמה ממון היה לכל אחד מבני הזוג לפני האיחוד הכלכלי, כך שבמקרה של חו"ח פירוק זה יהיה ההפרש בין מה שיהיה לכם.
אבל - כל מה שתרוויחו מהנקודה הזו, גם אם אחד מבני הזוג מרוויח הרבה פחות מהשני או אפילו אחד מהם לא עובד, מתחלק חצי בחצי.

mp3lll · שליחה #14 05/04/2013 17:24

הדיון הכי מעניין שקראתי כאן לאחרונה

שליחה #15 05/04/2013 17:27

עד לפני כמה שנים, בכלל לא שמעתי על דבר כזה. בפעם הראשונה שמעתי על זה מאחד המאמנים שלי בחדר כושר שסיפר לי שהוא ואישתו התערבו על משהו, ושהיא ניצחה והוא צריך לשלם לה, ואז תהיתי איך בדיוק זה עובד וגיליתי להפתעתי שהם שומרים על חשבונות נפרדים - וזה נשמע לי אכן מוזר מאוד וכאילו לא בריא וכולי.
ואז חשבתי על זה רבות, וחשבתי שאולי זה נשמע לי מוזר כי פשוט התרגלתי לחשוב שככה זה. ככה זה אצל ההורים שלי, אז ככה חשבתי מעולם שדברים אמורים להתנהל.
אבל כשאני מסתכל גם על הדוגמא של ההורים שלי, אמא שלי פעמים רבות "החביאה" הוצאות על קוסמטיקה ותכשיטים ודברים דומים מאבא שלי, עשתה קומבינות דרך סבתא שלי ודרכי, כי אבא שלי היה כועס עליה על ההוצאה. ואז חשבתי לעצמי, למה בעצם? למה שאדם מבוגר לא יוכל לנהל לעצמו תקציב עם הכסף שהוא מרוויח, ולמה שהוא לא יוכל לקנות לעצמו משהו שהוא רוצה?
אני מסכים עם מי שאמר פה שאם מכניסים איזה אלמנט משמעותי הביתה (איזה סאבוופר, או איזה מכשיר חשמלי גדול למטבח) אז צריך לקבל הסכמה מבחינה אסטתית, אבל מה אם אני רוצה לשדרג לעצמי את הסלולרי? מה אם היא רוצה איזה פריט קומסטיקה יקר? למה שאדם שעובד ומרוויח כסף יצטרך להרגיש שהוא מבזבז את כספו של מישהו אחר?
האם זה לא דווקא משהו שיכול *לחסוך* ויכוחים וחיכוכים על בסיס כספי?

guyezra · שליחה #16 05/04/2013 17:33

זה יוסיף ויכוחים לא יחסוך.
אתה קנית ככה ואני קניתי פחות או אתה מבזבז הרבה וכו'

בכלל ברגע שמסתירים הוצאות מבן הזוג זה בעייתי, חשבונות נפרדים או משותפים

olorin · שליחה #17 05/04/2013 17:38

לדעתי זו התנהלות שדווקא לא חוסכת בויכוחים, כדאי פשוט לקבוע בבית דרך פעולה שעל פיה מוציאים כסף

למשל אתה מאוד רוצה סמארטפון שעולה 3000 שקל - צריך לשבת ולחשוב האם יש לנו את הסכום והאם זו ההוצאה הכי דחופה שלנו כיום

ההחלטה צריכה להעשות מתוך שיתוף תוך התחשבות ברצונות ודעות כל הצדדים בבית (לפעמים כדאי לשתף גם את הילדים)

Jonny123 · שליחה #18 05/04/2013 17:58

pixies כתב:Jonny123, אפשר והוגן להסכים על "נקודת הכניסה" לשיתוף הכלכלי, כלומר - לסכם באופן פשוט על דף כמה ממון היה לכל אחד מבני הזוג לפני האיחוד הכלכלי, כך שבמקרה של חו"ח פירוק זה יהיה ההפרש בין מה שיהיה לכם.
אבל - כל מה שתרוויחו מהנקודה הזו, גם אם אחד מבני הזוג מרוויח הרבה פחות מהשני או אפילו אחד מהם לא עובד, מתחלק חצי בחצי.
...

ומה קורה אם הצד שהגיע ללא ממון ונכסים (להלן ה"עני") לא עובד ולא תורם במאומה להגדלת ההון שהביא עימו הצד ה"עשיר"? זה מצב בעייתי ששומעים עליו לא מעט. במקרה של פירוק, גם עם הסכם ממון הצד העשיר לכאורה נדפק ויוצא מנוצל.

avilior · שליחה #19 05/04/2013 17:59

אכן כפי ש-tvholic ציין אישור ה"הנהלה" נובע מהרצון (או הצורך) לשתף ולחיות יחד בפתיחות מלאה, וזוהי מהות חיי הנישואין. לי נשמע שעניין המתנות הוא קטנוני ונובע מצורך אחר לעצמאות מלאה שלא מתקבלת בצורה אחרת.

shshmul · שליחה #20 05/04/2013 18:01

לדעתי[ האישית בלבד]

הכל תלוי במערכת היחסים בין בני הזוג,עד כמה יש התחשבות באחר,אמינות ויושר הדדיים,עד כמה הזוגיות יציבה ואיתנה,כלומר עד כמה אנחנו בוטחים אחד בשני\ה מבלי לפגוע בצד השני,זה שאני אומר אני צריך אישור מהנהלה ,איני מתכוון לאישור אם מותר לי או אסור לי,אני שואל מתוך התחשבות בדעתה בלבד,כי בסופו של דבר אני יודע בדיוק מהי ההוצאה שאני יכול להרשות לעצמי מבלי לפגוע בשאר,לי יש חשבון בנפרד ולאשתי יש חשבון בנפרד [נוחות וגמישות כלכלית בלבד],ואף פעם לא עלתה בינינו השאלה מי בא עם יותר ממון,וזה אף פעם לא פגע או פגם במערכת היחסים בינינו.איני מקבל את המונח הזה שנקרא :"הנהלה". אותי למשל זה מבייש להגדיר את אשתי כ"מנהלת" [ואיך זה מגדיר אותי?! תלמיד שלה?!] היא שותפתי לחיים כמו שאני שותף לה לחיים בדיוק! איני צריך את רשותה בכדי לרכוש לעצמי מוצר {לדוגמא רסיבר } כמו שהיא אינה צריכה את רשותי לרכוש {לדוגמא מדיח },שנינו יודעים בדיוק מהם המגבלות שלנו,אני חושב שלאחר 20 שנות נישואין שלנו אנו יודעים היטב מה האפשרויות שלנו בכדי לכלכל את עצמנו בתבונה,ואין כאן קשר של לבקש רשות,הרי אנו שותפים לכל דבר ודבר בחיינו,אין דבר כזה אני קובע או היא קובעת מה יכנס לביתינו,לכל אחד יש את התחביב שלו,וכל רכישה שנעשית על ידינו היא נעשית בגלוי ובהסכמה מלאה של האחר כל עוד "המשק הביתי" לא נפגע מכך

שוב אני אומר זו דעתי האישית בלבד!!! ( וזו דרך חיים שלנו מאז ומתמיד)