גילוי נאות: אני מכיר ומוקיר את מאיר אדוני השף והאדם.
הקדמה קצרה:
את מאיר אדוני ואת "מעלליו" הקולינריים הכרתי כשמסעדת כתית נפתחה לראשונה בכפר רות. חבר לעבודה סיפר לנו שאחיו סוף סוף פתח מסעדה ונסענו כולנו 'לפתוח שולחן'.
הייתי בשוק. מסעדות כאלה ראיתי רק בסרטים לפני כן. כל הקפדות על הפרטים, מנות שנראות כמו תערוכת צילום...
באותה תקופה הכרתי בחורה פורטוגזית שלימים הפכה להיות אשתי. במקרה גם היא שף, אז כמובן שעם הביקור שלה בארץ לקחתי אותה לכתית. כשרווקים זה קל, אין ילדים, משכנתה... ככה יצא שגם אשתי זכתה להכיר את מאיר, לבקר במטבח שלו (כאורחת), וכמובן לטעום והרבה.
כתית מאז עברה דירה לנצר סרני (לא הייתי) ולת"א. הזמן חלף, המחירים עלו (כמו בכל דבר אחר), התחתנתי, שלושה ילדים... בקיצור אנחנו מבקרים בכתית פעם בשנה במקרה הטוב.
היום יום הולדת!
13 באוגוסט, בן 37 (תודה תודה), הגיע הזמן לנסות את האחות הפחות יקרה של כתית ומשכנו הנוכחי של מאיר אדוני.
אכלנו. הרבה. כל מיני דברים. היה טעים, כמובן מאד. אבל התפוצצתי עוד לפני שהגעתי למנה "העיקרית".
שתינו תה כדי להירגע ושאולי יהיה לנו סיכוי לטעום מהקינוח. היה שווה. המחיר גם כן היה בהחלט סביר, סביר פלוס אפילו.
קצת יותר פרטים כדי להסביר את הפדיחה שלי לעיל:
1. לחם מחמצת לבן וזרעי כוסברה, לחם שיפון צימוקים, מוגש עם איולי פלפלים וחמאה - מכור לזה עוד מכתית.
2. "הקובנה של צביה" אפויה בסמנה, עגבניות גריל מרוסקות ופלפל ירוק חריף - קובנה קלילה ומצוינת.
טעות מספר 1 - לא לקחת שתי מנות עם לחם.
3. סביצ'ה עם מרק סרטנים כחולים (לא מוצא את זה בתפריט שבאתר), המרק בא בקנקן (מלא) - פשוט מצוין.
4. קרואסון “בולונג’רי”, מוח עגל, טבחה של עגבניות, פלפלים מעושנים וחצילים, תפוחי ראטה, לימונים כבושים, ביצה קשה וכוסברה - טעים ומפוצץ.
טעות מספר 2 - לא לגמור את מה שנשאר בקנקן
טעות מספר 3 - הקרואסון הזה זאת ארוחה שלמה, לא איזה טעימה קטנה.
5. טרטר “פלשתיני”, שייטל קצוץ, טחינה גולמית, צנוברים, יוגורט, קרם חצילים שרופים, צ'ילי, פול ירוק וכמון - מנה אלימה. הטעמים דופקים בך אחד אחד, שום דבר לא נעלם, הכל שם והכל בא חזק. באמת חוויה.
6. שקדי עגל בגריל פחמים, ארטישוק ירושלמי קונפי, פטריות ירדן צלויות, ערמונים, כרישה אפויה, עדשים צרפתיות, רוטב יין אדום - ממש ממש ממש ממש, כאילו וואו? אכלתי ביס אחד וזהו. אין, לא יכול יותר, השארתי לאשתי לחסל חצי פלוס וזהו. גם היא הרימה ידיים בצער רב ויגון קודר ויש לציין שהיא ממש אוהבת שקדים.
כל זה בא עם שתי סנגריות (עם ליצ'י!), יקרות אבל טעימות והאלכוהול לפחות אצלי עלה מהר לראש ונתן באז חיובי.
אחרי כוס תה עם נענע הרגשנו אמיצים מספיק להזמין קינוחים.
מרק אקזוטי - התפריט אמר חלב קוקוס, פסיפלורה, סורבה פינקולדה. המציאות הייתה סלט של פירות פרוסים דק, עם שבבי ג'ינג'ר מסוכר וטפיוקה שטים במרק פסיפלורה קר עם שני כדורי גלידה בטעם פטל ומנגו. זה המרענן שהייתי צריך לפני היציאה לחום וללחות של תל אביב.
“קסטה”, קוקי גלידה קקאו ואגוזים, גלידת טופי וקציפת שוקולד - לאוהבי השוקולד בעיקר. קליל, טעים, ואת הקסטה אוכלים בידיים
מסקנות (זאת לא כתית):
המנות גדולות וטעימות. יוצאים משם שבעים בלי חור ענק בכיס. האווירה נינוחה, השירות מעולה. אז מה רע?
כתית.
הסבר: אשתי ואני לא הולכים למאיר לאכול. אנחנו הולכים לטעום, לחוות. בכתית, למרות הבור בכיס כל הארוחה היא חוויה מתמשכת של מרקמים, טעמים, צבעים ומה לא. יש מרק פצפון לפתוח את התיאבון, גרניטה בין המנות כדי לרענן את החיך. אני יודע, זה נשמע כמו המון פלצנות במאות שקלים שאין לי. יש קרקס, הופעות חיות, ושלל חוויות עם כרטיסים שעולים כמו ואף יותר מארוחה בכתית ובכתית אני מקבל הופעה בצלחת ובפה. אני יוצא שבע מאוד ועם יותר חוויות מאשר במזללה.
לי אין את הבעיה של לאכול מנות קטנות אם הן מפתיעות אותי, אני לא יוצא מכתית בהרגשה שדפקו אותי. ראיתי לא פעם ולא פעמיים איך שני טבחים עומדים ועושים 'מניקור' למנה לפני שהיא יוצאת כדי שהיא תראה מושלמת.
אז כמו שאתם בטח מבינים, אני לא אוכל הרבה בחוץ. המזללה בעיני מצוינת ויוצאת ראש עם מטבחים כמו רפאל. אבל אם אני יכול להרשות לעצמי, אני עדיין אעדיף את כתית.
