טיפלה באיחור, אבל אני מגיע לזה.
היתרונות של השיטה הזאת (שהאפליקציות נמצאות בענן) הן, כמו שזיו ציין, שלא קיימת יותר מגבלה של flash, אפשר להתקין אפליקציות בלי הגבלה. גם לא צריך להתעסק עם עדכונים.
בוא נדבר מעט על החסרונות שאני רואה בשיטה הזאת:
בהנחה שאתם קונים טלויזיה חכמה כי החוויה של האפליקציות היא מרכיב לא מבוטל עבורכם (אחרת הייתם קונים טלויזיה בעלת מאפיינים דומים אבל טיפשה) - אתם כבר לא קונים רק מוצר, אלא קונים מוצר + שירות (חנות אפליקציות).
הפעלה של השירות הזה עולה בכסף. עכשיו, אחת משתיים: או שהעסק הזה יתפוס, ואז בסיס המתמשים יגדל, ואיתו עלויות התפעול (בדיוק ההפך, ד"א, ממוצר - שכאשר הוא נמכר יותר, עלויות הייצור יורדות), ואיתו הלחץ על פנסוניק ליצר הכנסות גם מהערוץ הזה; או שזה ישאר מוצר שולי, ואז יום אחד, פנסוניק תודיע שבתאריך זה וזה השירות יפסיק לפעול ואתם תשארו עם טלויזיה טיפשה.
אז איך מיצרים הכנסות משירות כזה? זה קל: אפליקציות בתשלום (או במודל של freemium), פרסומות, איסוף ומכירה של פרטי הגולשים (וברוך השם יש הרבה אינפורמציה לאסוף ממכשיר כזה).
כשאתה קונה שירות, כבר לא מדובר בלקרוא את המפרט של המכשיר. צריך לקרוא את חוזה ההתקשרות (יש כזה? מציגים אותו ללקוחות במעמד הקניה?) ולבדוק כמה זמן החברה מתחייבת שהשירות יהיה זמין, ואיפה. וגם עולות שאלות של פרטיות.
וכמובן, ברגע שהכל נמצא בענן, יש את כל הבעיות הרגילות שנלוות לכך: זמינות האפליקציות, עדכונים שמוסיפים פיצ'רים לא רצויים (פרסומות) או גורעים פיצ'רים רצויים, ולמשתמש איך שליטה על החוויה שהוא מקבל (=לא לעדכן).
ובכלל, אני לא מתלהב במיוחד מהרעיון של טלויזיה חכמה:
בעולם הזה, של הטלויזיה, התוכן הוא המלך. ובכל מה שנוגע לתוכן, הבעלים שלו שומרים עליו טוב-טוב (לא שזה עוזר להם, כן?). מה שאומר שאני מתאר לעצמי שיהיו לא מעט אפליקציות מאד אטרקטיביות שהיו קשורות לתוכן (או לספק התוכן), מה שאומר שהתפוצה שלהם תהיה מוגבלת גיאוגרפית: ארה"ב - כן; ארץ הקודש - לא.
או שמגיע הדור הבא של הטלויזיות החכמות של פאנסוניק - עם מעבד יותר חזק, ופתאום כל מיני אפליקציות לא יכולות יותר לעבוד. והופ, הטלויזיה הפכה להיות לאיזה אייפון גדול שתלוי בסלון, כולל מחלת השידרוגיטיס אחת לשנה. ומי רוצה בזה, חוץ מפנסוניק, כמובן?
נראה לי שזה הכל
אני אשמח לשמוע את דעתכם.
