kobyb כתב:גם אני אב לילדה בכיתה א' בבית ספר בתל אביב ואני מנסה להתנדב ולהשתתף ולעזור בכדי לשפר ואין ספק שיש מה לשפר.
עבור מי שאין זמן או חשק לצפות ב-50 דקות, סיכום קצר:
אמון- בין כולם לכולם, לא בודקים שיעורי בית בכלל, כמעט אין פיקוח, מפתחים אחריות ללמוד וללמד
בטחון עצמי - החזקים מתקדמים יחד עם פחות חזקים ועוזרים להם
הסתגלות - מה שלא נספיק בספטמבר, נספיק בנובמבר.
לימוד בקבוצות
לימוד ללמוד ולחשוב
כמה שפחות מקצועות- לומדים שפות, וחשיבה , התמודדות עם בעיות
שיטות לימוד- המורות מפתחות את המערכים לבד, לא מכתיבים כלום מלמעלה, רק יעדים, תעשי מה שאת רוצה בשיעור, רצוי לשתף את התלמידים
אין פוליטיקה בחינוך, יש מועצות חינוך בהן חברים מומחי חינוך
המוטיבציה ללמוד - מעורבות של התלמיד בלמידה מעוררת אותו ללמוד, גירוי לחשוב , אחריות ללמוד
המורה מעניקה תשומת לב לחלשים בלבד, המצליחים יצליחו
אין בחינות !
הצלחה בבחינות פיז'ה- הישגי מערכת החינוך בפינלנד- הגבוהים בעולם
חינוך מיוחד - מערכת אבחון מעולה, מחצית התלמידים מתחילים שם.
בחירת והכשרת מורים מאד קפדנית
הבחירה במורות ומורים - הישגים אקדמיים ,מורות בעלות תואר שני , רצון ללמד, אהבה ללמד.
10% מתקבלים למסגרות הכשרת מורים
הישגיות- רק מה שהלב אוהב
צניעות -תכונה לאומית
רדיפה אחרי - כלום !
תחרות- רק מול עצמך
40% מתלמידי התיכון לומדים מקצוע
מגיעים לתיכון בגיל 16
את המיון לאוניברסיטה ולמוסדות השכלה והכשרה גבוהה עושים באוניברסיטה. בית הספר לא מכין לאוניברסיטה, הוא מכין לחיים ולאחריות לעצמך.
בסוף הכתבה, הרגישים ירצו לבכות, הצינים ירצו לצחוק ,והרציניים ירצו לשנות .
אני בעד לשנות!
...
כמי שעד לפני כמה שנים עוד היה תלמיד ויחסית מכיר את המערכת מבפנים אני תמיד אומר שאלו המרכיבים להצלחה בלימודים
*קודם כל הכרה בעובדה שלא כולם רוצים ויכולים להיות פרופסורים לפיזיקה ועדיף ללמוד מקצוע שימושי מאשר לשרוף עוד כמה שנים על שטויות.
*הקטנת הכיתות כדי שיהיה אפשר להתייחס לכל תלמיד ותלמיד.
*צמצום מס' המקצועות הנלמדים - מתן דגש על שפות וכלים להתנהלות יומיומית כמו מתמטיקה בסיסית, אנגלית, תזונה נכונה, כלכלה, אחריות חברתית ועוד. אין טעם בשיעורי מוזיקה, תנ"ך, ספרות וכו' - אלו צריכים להיות רשות או להילמד ברמה בסיסית של ידע מינימלי. לתת כלים נוספים ותקציב מוגדל לשיעורי חנ"ג, כל אחד בקצב שלו ולפי היכולות שלו, בלי תחרות בין התלמידים.
*צמצום המעברים בין בתי הספר, בלי "חטיבה עליונה" ו"חטיבת ביניים", יש תיכון אחד וזהו. המעבר הזה הורג את התלמידים ומפריע לרצף.
*הפחתה מאסיבית בכמות הבחינות, להוריד את הלחץ ולהדגיש את הרעיון של הכנה לחיים.
*לאשר לבתי ספר להעיף תלמידים אלימים אך בד בבד לתת את כל הסיוע הדרוש למתקשים, אף אחד לא יסלק מישהו מהלימודים רק כי הוא מפגר מאחור. להיות הרבה יותר גמישים לצריכים אישיים של תלמידים.
