אין בכתוב מטה בשום אופן ועינין, אפילו אות אחת שנועדה אפילו ברמז קט ליפגוע באי מיזה. הכתוב ממוען לאלו שיהנו ממנו.
מעשיה.
בעיירה קטנה באירופה של המאה השמונה עשרה, חי אברך יהודי כשר וירא שמים אשר הגיע לפירקו. פנה האברך, יתום מאב ואם, אסופי, אל רבו ואמר: רבי, הגעתי לפירקי.
הביט הרב ארוכות ואמר: אכן רואים, אכן רואים.
אמר האברך: הגעתי לפירקי רבי, ויודע אתה, רוצה אני להיתהדר בעוד מיצוות הכתובות בתורתנו.
לא הסיר הרב מבטו ופלט: אכן רואים, אכן רואים.
רבי, הוסיף האברך קצרות ובקוצר רוח, חפץ אנוכי באישה.
מדד הרב את שלפניו: אכן רואים, אכן רואים.
אמור נא, שאל הרב, ובאיזו ריבה יחשוק לבבך?
אף שנפשו הרקיעה הוריד עיניו ארצה האברך, פתח פיו ואמר: רבי, יהיה נאה אים באה הברה ממישפחה טובה, יחוס היום כתמול מעלה הוא ואל לנו להמעיט במעלות. שתהה האישה צנועה בהליכותיה ונדיבה בנדוניתה. שניבנה בנדוניתה בית שתפאר ותהדר היא אותו בממעלותיה ומידותיה. שתדע הן את מלאכת הכירה והן את מלאכת התפירה. ועדיף שתדע ביכלל את כל מלאכת הבית כולה.
לקח נשימה ארוכה האברך ובכף רגלו האחת, בנעלו המרופטת, כיבה בדל סיגריה בילתי ניראה על הקרקע. אחרי דקה ארוכה של שקט הסמיק והוסיף: תיראה רבי, וכמו שאומרים, פרח יפה באגרטל ירחיב דעתו של אדם ועל אחת כמה וכמה, אישה נאה בביתו. אים תהה האישה, אישתי, כפרח המרגלית, הרי ישיש ליבי כיפליים.
גילגל הרב עיניו בחוריהן, חשב מעט. חפן זקנו בידו האחת, חשב שוב. היטה ראשו, חשב בשלישית ושאל: ואתה, יהודי יקר, מהו יחוסך?
אני, ציחקק האברך הגרום, יודע אתה, יתום ואסופי, יחוס אין לי, אך כולנו בני ישראל וכולנו חביבים על בוראנו ואין החביבים מאיתנו בכל העולם, אז מה זה משנה...
שאל הרב, ומיקצוע רכשת?
רבי, חובש אני את ספסל בית המידרש מזה שנים והמלאכה רחוקה מימני כפי שהמלוכה רחוקה.
ופרנסה? מקשה הרב.
תודה לאל, עד היום נימצא לי כל צרכי. תרומות, צדקות, מתן בסתר והנני כאן. מי שעזרני אתמול יעזרני מחר. ומחר יעזור גם לי וגם לזוגתי.
לא ניצרך הרב למחשבה רבה ואמר: ביתו הבכירה של החלבן, כלאמר מי שהיה החלבן ליפני שאיבד את כל רכושו, הפיסחת עים החטטרת, מכיר אתה אותה בודאי, אמנם אינה בקיאה היא במלאכת הבית כי את ארבעים שנות חייה בילתה בבטלה ברפת אביה, ואמנם מחרפת היא כדרך האיכרים בשוק, ואמנם תנועתה כבדה וידיה מסורבלות, ואמנם קופתה ריקה ולא כך שרציה, אך לך תהה היא האישה המתאימה.
הרים האברך עיניו השמימה ולחש: תודה. החזירם אל רבו, פרס כפיו וקרא: רבי!! אים אין הרואין מזריקים קמח. תביא!!!
') javascript:emoticon('
')
