התקופה היפה של מכונות האספרסו היתה בשנות ה 50.
פאימה נתנה לכל מכונה שם לפי הכוכבים:
נפטון:
מארס:
[img2=550x725]http://farm6.static.flickr.com/5172/558 ... 9cf9_b.jpg[/img2]
יש גם מרקור, וונוס, אוראנוס ועוד הרבה - כולן מדהימות.
בסאן מארקו ייצרו מכונה עם פרופיל דומה לשחקנית ג'ינה לולוברג'ידה:
וזאת המכונה שנקראת לולובריג'ידה:
מי יעיז לייצר היום מכונה עם תחת בולט קצת ולקרוא לה לופז אספרסו?
לא חושב שהפסיקו, גם המכונות היום מעוצבות.
אני מעריך שהעלות של מכונות כאלה תהיה כפולה היום מפאת זמן העבודה. הכמות של ה-craftsmanship שהושקעה רבה מאוד.
ג'יי לנו (שהוא אספן רכבים) פעם אמר שהוא אוהב מכוניות ישנות כי בעבר החומרים היו יקרים וכוח האדם היה זול והתוצאה היתה מוצרים מאוד מושקעים, מעוטרים עם שימוש זהיר בחומרים. היום זה מצב הפוך.
מעבר לזה, הנטייה היום היא לעיצוב מוצר נקי יותר, שנובע מהמהות של המוצר והפונקציונאליות שלו (ולכן כשאני רואה נספרסו למיניהן הן מגוחכות בעיניי לעומת סילביה למשל, שהיא יפה בפשטותה).
משנות ה 50 אל 60 הפסיקו להשקיע בהכל. מכוניות אופנועים ומה לא.
עברו לפסי ייצור תעשייתיים מהירים עם עיצובים מרובעים וחסרי השראה.
למצוא מכונת קפה תעשייתית יפה היום זה קשה כמו למצוא זהב...רק מה שמיוצר ידנית כמו ויקטוריה ארדואינו נשאר יפה.
סילביה זאת דוגמה מצוינת לסתם מוצר מרובע חסר כל חן או השראה. תסתכל מה רנצ'יליו עשו בשנות ה 50 - יצירות אומנות שיוצרו במספרים בודדים.
סילביה בונים 25000 בשנה וכל אחת נראית סתם בלוק.
אבל זה בדיוק העניין. הבלוק חסר ההשראה הזה מביע בדיוק את המהות שלו - להיות בלוק שמוציא קפה.
אני אישית לא מוצא חן בדברים שעושים דאווין עם אובר-עשייה, כשאין קשר בין הדאווין לפונקציה. כששניהם מגיעים יחד, זה מקסים.
לפני שידעתי דבר וחצי דבר על מכונות קפה, פשוט הלכתי לחנות ובחרתי אותה מבין כל ה"מעוצבות". מכל האחרות היא פשוט היתה הכי פחות יומרנית. במקרה גיליתי כשחזרתי הביתה, שהיא גם הכי פופולרית, זה בטח לא סתמי.
