שאטר איילנד - ספויילרים
לא יודע אם הבנתי או לא תסרט.
הוא היה מלא במתח הרבה זמן לא הייתי במתח בכזה סרט, רק מה שהרס שאתמול לפנות בוקר נרדמתי בסוף הסרט שכולי הייתי במתח ורק עכשיו ראיתי תעשר דקות האחרונות.
עכשיו אני רוצה שתסבירו לי אם הבנתי או לא ומה הלך בסרט.
הוא בא עם עוד מרשל לחקור העלמות של משוגעת (בסוף היא לא משוגעת והיא הייתה שם רופאה פעם) והכל היה המצאה של המוח שלו?
הוא חיפש תבנאדם ששרף את אשתו ובסוף זה היה הוא?
כל הסרט מראים לנו כאילו הוא מרשל שחוקר מקרה ובסוף מראים שהוא בכלל משוגע שהכל היה פרי דמיונו?
הוא היה מלא במתח הרבה זמן לא הייתי במתח בכזה סרט, רק מה שהרס שאתמול לפנות בוקר נרדמתי בסוף הסרט שכולי הייתי במתח ורק עכשיו ראיתי תעשר דקות האחרונות.
עכשיו אני רוצה שתסבירו לי אם הבנתי או לא ומה הלך בסרט.
הוא בא עם עוד מרשל לחקור העלמות של משוגעת (בסוף היא לא משוגעת והיא הייתה שם רופאה פעם) והכל היה המצאה של המוח שלו?
הוא חיפש תבנאדם ששרף את אשתו ובסוף זה היה הוא?
כל הסרט מראים לנו כאילו הוא מרשל שחוקר מקרה ובסוף מראים שהוא בכלל משוגע שהכל היה פרי דמיונו?
מה שהיה בסוף זה המצב האמיתי - הוא בעצם הגיע לבית המשוגעים הנ"ל בתור משוגע ולא בתור חוקר. כל מה שהוא עבר באי מבחינתו היה בדוי בראשו על מנת שהוא לא יצטרך להתמודד עם העובדה שאשתו רצחה את הילדים שלהם והוא רצח אותה.
מה שמנהל בית המשוגעים ניסה לעשות היה לתת לו חופש באי כדי שישלים את ה"משימה" שלו ויראה כמה לא הגיוני התסריט שהוא דמיין ואז יגרום לו להתפכח ולהבין את העולם האמיתי.
כמובן שמה שגאוני בסרט היה להראות שעד כמה מופרך שהעולם שהוא המציא יכול להיות, לנו כצופים בתוך הראש שלו, זה נראה טבעי והגיוני לגמרי..
בכל מקרה בסוף הוא מבין שהוא המציא את הכל והוא בעצם הזה את הכל בשביל להדחיק את הטראומה.
שים לב שגם בסוף הסרט, שהמרשל השני (שבעצם היה הרופא שלו) בודק האם הוא חזר לשפיות או שצריך להסיר לו את האונה במח, הוא משחק כאילו הוא שוב משוגע, אבל בעצם הוא הבין הכל והוא הולך מרצון לטיפול, כי הוא מעדיף "למות כגיבור ולא לחיות כמפלצת" כהגדרתו - להרדים את החלק במח שגרם לו לרצוח את אשתו, ולא לחיות בידיעה שעשה את זה.
מה שמנהל בית המשוגעים ניסה לעשות היה לתת לו חופש באי כדי שישלים את ה"משימה" שלו ויראה כמה לא הגיוני התסריט שהוא דמיין ואז יגרום לו להתפכח ולהבין את העולם האמיתי.
כמובן שמה שגאוני בסרט היה להראות שעד כמה מופרך שהעולם שהוא המציא יכול להיות, לנו כצופים בתוך הראש שלו, זה נראה טבעי והגיוני לגמרי..
בכל מקרה בסוף הוא מבין שהוא המציא את הכל והוא בעצם הזה את הכל בשביל להדחיק את הטראומה.
שים לב שגם בסוף הסרט, שהמרשל השני (שבעצם היה הרופא שלו) בודק האם הוא חזר לשפיות או שצריך להסיר לו את האונה במח, הוא משחק כאילו הוא שוב משוגע, אבל בעצם הוא הבין הכל והוא הולך מרצון לטיפול, כי הוא מעדיף "למות כגיבור ולא לחיות כמפלצת" כהגדרתו - להרדים את החלק במח שגרם לו לרצוח את אשתו, ולא לחיות בידיעה שעשה את זה.
- esloan
- חבר ותיק

- תגובות: 2796
- הצטרף: אוגוסט 2005
- מיקום: תל אביב
- נתן תודות: 160 פעמים
- קיבל תודות: 204 פעמים
בגדול הבנת.
החוקר (קפריו), פירומן. עבר טראומה קשה כשאישתו הטביעה את שלושת ילדיהם.
באיבוד סף השפיות, הצית את ביתו כשאישתו בבית והרג גם אותה.
הוא מאושפז בשאטר איילנד.
כדי לפצות על הכאב הגדול, הוא מפתח עבר אלטרנטיבי, בו אישתו נשרפה בביתה על ידי שוער הבניין.
במקביל, המטפל בשאטר (קינגסלי), מאמין כי אם יגרום לו טראומה נגדית מספיק גדולה, יצליח קפריו להזכר בעברו ולהבין את שעשה. כך יוכל למנוע החוקר מהובלתו של קפריו לכריתת האונה במוחו, כמוצא האחרון.
כדי לממש זאת, יוצר המטפל סיפור, עם ניצבים רבים, (The Biggest Roleplay Ever כהגדרתו), בו מובל קפריו עד לנקודה בו הוא מעורער מספיק כדי להתעמת עם האמת.
כשהוא מקבל את העבר שלו ואכן נזכר בהתרחשויות, הוא בוחר להעמיד פנים כאילו הוא נצמד שוב לעבר האלטרנטיבי שלו (בו הוא חוקר FBI) ולהוביל את עצמו במו ידיו אל עבר הניתוח שיהפוך אותו למת מהלך, מאשר להמשיך ולחיות עם הכאב של עברו.
החוקר (קפריו), פירומן. עבר טראומה קשה כשאישתו הטביעה את שלושת ילדיהם.
באיבוד סף השפיות, הצית את ביתו כשאישתו בבית והרג גם אותה.
הוא מאושפז בשאטר איילנד.
כדי לפצות על הכאב הגדול, הוא מפתח עבר אלטרנטיבי, בו אישתו נשרפה בביתה על ידי שוער הבניין.
במקביל, המטפל בשאטר (קינגסלי), מאמין כי אם יגרום לו טראומה נגדית מספיק גדולה, יצליח קפריו להזכר בעברו ולהבין את שעשה. כך יוכל למנוע החוקר מהובלתו של קפריו לכריתת האונה במוחו, כמוצא האחרון.
כדי לממש זאת, יוצר המטפל סיפור, עם ניצבים רבים, (The Biggest Roleplay Ever כהגדרתו), בו מובל קפריו עד לנקודה בו הוא מעורער מספיק כדי להתעמת עם האמת.
כשהוא מקבל את העבר שלו ואכן נזכר בהתרחשויות, הוא בוחר להעמיד פנים כאילו הוא נצמד שוב לעבר האלטרנטיבי שלו (בו הוא חוקר FBI) ולהוביל את עצמו במו ידיו אל עבר הניתוח שיהפוך אותו למת מהלך, מאשר להמשיך ולחיות עם הכאב של עברו.
- esloan
- חבר ותיק

- תגובות: 2796
- הצטרף: אוגוסט 2005
- מיקום: תל אביב
- נתן תודות: 160 פעמים
- קיבל תודות: 204 פעמים
tomer_h כתב:מה שהיה בסוף זה המצב האמיתי - הוא בעצם הגיע לבית המשוגעים הנ"ל בתור משוגע ולא בתור חוקר. כל מה שהוא עבר באי מבחינתו היה בדוי בראשו על מנת שהוא לא יצטרך להתמודד עם העובדה שאשתו רצחה את הילדים שלהם והוא רצח אותה.
מה שמנהל בית המשוגעים ניסה לעשות היה לתת לו חופש באי כדי שישלים את ה"משימה" שלו ויראה כמה לא הגיוני התסריט שהוא דמיין ואז יגרום לו להתפכח ולהבין את העולם האמיתי.
כמובן שמה שגאוני בסרט היה להראות שעד כמה מופרך שהעולם שהוא המציא יכול להיות, לנו כצופים בתוך הראש שלו, זה נראה טבעי והגיוני לגמרי..
בכל מקרה בסוף הוא מבין שהוא המציא את הכל והוא בעצם הזה את הכל בשביל להדחיק את הטראומה.
שים לב שגם בסוף הסרט, שהמרשל השני (שבעצם היה הרופא שלו) בודק האם הוא חזר לשפיות או שצריך להסיר לו את האונה במח, הוא משחק כאילו הוא שוב משוגע, אבל בעצם הוא הבין הכל והוא הולך מרצון לטיפול, כי הוא מעדיף "למות כגיבור ולא לחיות כמפלצת" כהגדרתו - להרדים את החלק במח שגרם לו לרצוח את אשתו, ולא לחיות בידיעה שעשה את זה....
כנ"לerezsolan כתב:tomer_h כתב:מה שהיה בסוף זה המצב האמיתי - הוא בעצם הגיע לבית המשוגעים הנ"ל בתור משוגע ולא בתור חוקר. כל מה שהוא עבר באי מבחינתו היה בדוי בראשו על מנת שהוא לא יצטרך להתמודד עם העובדה שאשתו רצחה את הילדים שלהם והוא רצח אותה.
מה שמנהל בית המשוגעים ניסה לעשות היה לתת לו חופש באי כדי שישלים את ה"משימה" שלו ויראה כמה לא הגיוני התסריט שהוא דמיין ואז יגרום לו להתפכח ולהבין את העולם האמיתי.
כמובן שמה שגאוני בסרט היה להראות שעד כמה מופרך שהעולם שהוא המציא יכול להיות, לנו כצופים בתוך הראש שלו, זה נראה טבעי והגיוני לגמרי..
בכל מקרה בסוף הוא מבין שהוא המציא את הכל והוא בעצם הזה את הכל בשביל להדחיק את הטראומה.
שים לב שגם בסוף הסרט, שהמרשל השני (שבעצם היה הרופא שלו) בודק האם הוא חזר לשפיות או שצריך להסיר לו את האונה במח, הוא משחק כאילו הוא שוב משוגע, אבל בעצם הוא הבין הכל והוא הולך מרצון לטיפול, כי הוא מעדיף "למות כגיבור ולא לחיות כמפלצת" כהגדרתו - להרדים את החלק במח שגרם לו לרצוח את אשתו, ולא לחיות בידיעה שעשה את זה....
...
- toxin
- חבר שלא מהעולם הזה

- תגובות: 9355
- הצטרף: אוקטובר 2008
- מיקום: מול המחשב
- נתן תודות: 49 פעמים
- קיבל תודות: 742 פעמים
לא ראיתי באף מקום אזכור לזה שהוא פירומן. הוא ירה באשתו אבל לא שרף אותה ואת הבית (אם אני זוכר נכון).
לדעתי בסוף הסרט העניין לא חד משמעי. למרות שהוא אומר את המשפט שהוא מעדיף למות גיבור ולא מפלצת, אי אפשר לדעת אם הוא באמת מקבל את המציאות או שהוא בעצם עשה "ריסטרט" למוח וממשיך באותו קו של הכחשה והוא באמת לא מבין מה הולכים לעשות לו.
דיברו באשכול אחר על הווליום הגבוה בהתחלת הסרט. לדעתי זה חלק מהרמזים על המשך העלילה. בגלל שהכול במוח של החוקר (קפריו), הכל שם מוחצן וקיצוני.
לדעתי בסוף הסרט העניין לא חד משמעי. למרות שהוא אומר את המשפט שהוא מעדיף למות גיבור ולא מפלצת, אי אפשר לדעת אם הוא באמת מקבל את המציאות או שהוא בעצם עשה "ריסטרט" למוח וממשיך באותו קו של הכחשה והוא באמת לא מבין מה הולכים לעשות לו.
דיברו באשכול אחר על הווליום הגבוה בהתחלת הסרט. לדעתי זה חלק מהרמזים על המשך העלילה. בגלל שהכול במוח של החוקר (קפריו), הכל שם מוחצן וקיצוני.
אם אני זוכר נכון הוא לא היה פירומן. אשתו הייתה משוגעת והוא העלים עין כל הזמן כי הוא אהב אותה. אז אשתו הטביעה את הילדים והוא לא יכל להתמודד עם זה והרג אותה. הדמות של דיקפריו לא הצליחה להתמודד עם המוות של הילדים והעובדה שרצח את אשתו אז הוא התחיל לייצר לעצמו עולם בדוי בו הוא חוקר שמחפש את הפירומן ששרף את הבית בו אשתו נמצאת ולפי האשליה הזאת כך היא מתה. בסוף הסרט הוא יודע מה הוא עשה ולא רוצה להתמודד עם זה אז הוא הולך לטיפול. הוא שואל את הפסיכיאטר שלו ("צ'אק") מעניין מה יותר גרוע, למות כאיש טוב או לחיות כמפלצת. הוא יודע שכל מה שיקרה זה רע, זה לא סוף טוב. הוא מעדיף "למות" כאיש טוב במקום לחיות כמפלצת.
ועוד נקודה מעניינת היא שהוא מודע לטיפול ומתחיל להעצים את אופן השימוש בו. מייצרים רוחות רפאים כדי שאי אפשר יהיה לענות אותם במלחמה מול הקוריאנים. זה די משעשע לחשוב על זה שכנראה באמת חשבו כך פעם, ושמאז נולדו תאוריות הרבה יותר מגוחכות על מה שהממשל האמריקני עושה ואנשים עדיין קונים את זה. לנו כצופים מאוד קל לקבל תסריט מוזר ובלתי מתקבל על הדעת, רק כי אנחנו רוצים להאמין בו. אותו הדבר קורה לדמות של דיקפריו ולכל- כך הרבה אנשים אחרים שמאמינים לתאוריות קונספירציות כאלה ואחרות.
ועוד נקודה מעניינת היא שהוא מודע לטיפול ומתחיל להעצים את אופן השימוש בו. מייצרים רוחות רפאים כדי שאי אפשר יהיה לענות אותם במלחמה מול הקוריאנים. זה די משעשע לחשוב על זה שכנראה באמת חשבו כך פעם, ושמאז נולדו תאוריות הרבה יותר מגוחכות על מה שהממשל האמריקני עושה ואנשים עדיין קונים את זה. לנו כצופים מאוד קל לקבל תסריט מוזר ובלתי מתקבל על הדעת, רק כי אנחנו רוצים להאמין בו. אותו הדבר קורה לדמות של דיקפריו ולכל- כך הרבה אנשים אחרים שמאמינים לתאוריות קונספירציות כאלה ואחרות.
- esloan
- חבר ותיק

- תגובות: 2796
- הצטרף: אוגוסט 2005
- מיקום: תל אביב
- נתן תודות: 160 פעמים
- קיבל תודות: 204 פעמים
לגבי היותו פירומן, אני יודע שראו שהוא יורה באישתו, אבל נתנו רמזים לכך במהלך כל הסרט,
כולל החלק שהוא מאיר את דרכו בכמות בלתי נדלית של גפרורים, עד שהאחרון שנשאר לו הוא בדיוק
כאשר הוא שומע את ה"אמת" מהאסיר שכלוא באגף ב'.
כולל החלק שהוא מאיר את דרכו בכמות בלתי נדלית של גפרורים, עד שהאחרון שנשאר לו הוא בדיוק
כאשר הוא שומע את ה"אמת" מהאסיר שכלוא באגף ב'.
tomer_h כתב:מה שהיה בסוף זה המצב האמיתי - הוא בעצם הגיע לבית המשוגעים הנ"ל בתור משוגע ולא בתור חוקר. כל מה שהוא עבר באי מבחינתו היה בדוי בראשו על מנת שהוא לא יצטרך להתמודד עם העובדה שאשתו רצחה את הילדים שלהם והוא רצח אותה.
מה שמנהל בית המשוגעים ניסה לעשות היה לתת לו חופש באי כדי שישלים את ה"משימה" שלו ויראה כמה לא הגיוני התסריט שהוא דמיין ואז יגרום לו להתפכח ולהבין את העולם האמיתי.
כמובן שמה שגאוני בסרט היה להראות שעד כמה מופרך שהעולם שהוא המציא יכול להיות, לנו כצופים בתוך הראש שלו, זה נראה טבעי והגיוני לגמרי..
בכל מקרה בסוף הוא מבין שהוא המציא את הכל והוא בעצם הזה את הכל בשביל להדחיק את הטראומה.
שים לב שגם בסוף הסרט, שהמרשל השני (שבעצם היה הרופא שלו) בודק האם הוא חזר לשפיות או שצריך להסיר לו את האונה במח, הוא משחק כאילו הוא שוב משוגע, אבל בעצם הוא הבין הכל והוא הולך מרצון לטיפול, כי הוא מעדיף "למות כגיבור ולא לחיות כמפלצת" כהגדרתו - להרדים את החלק במח שגרם לו לרצוח את אשתו, ולא לחיות בידיעה שעשה את זה....