,אתמול, תוך כדי מקלחת, באה לי מחשבה בעניין רמקולים (כן, למרות שאני לא מכור כמו נמר, עדיין יש לי פי ושם טיקים לא רצוניים) וחשבתי לשתף אותה איתכם.
כולנו יודעים שמפרט טכני של רמקול לא אומר עליו שומדבר. גם לא צורתו החיצונית, מספר האלמטים שלו, תצורה וכ"ו. יש גם לא מעט וויכוחים לגבי מחירו. ובכל זאת...
רובנו מחפשים "נאמנות למקור". כלומר שמה שהוקלט במדיה זה מה שינבע מהרמקולים (ואני כבר אגע בנושא צביעת הסאונד - סבלנות).
מה שהפריע לי בין הסיבון לשפמו זו התהייה למה לא מוציאים מעין "מדד נאמנות למקור" ומדרגים את הרמקולים לפיו. כלומר, איזשהו מדרג מוסכם שייתן ציון לעד כמה הרמקול מוציא את אות האודיו באופן מדויק יחסית לאות הכניסה. אפשר לחלק את זה לסולם שיבדוק את ההיי בנפרד, המיד בנפרד, הבס וכ"ו.
וזה אפילו לא כל כך קשה לביצוע (לפחות ככה אני חושב - כבר אמרתי שאלת תם):
מקליטים קטע מסוים במדיה דיגיטלית שלא מאבדת מאיכותה. משמיעים דרך הרמקול ומקליטים תוך כדי. עכשיו נותר לבצע השוואה של שתי ההקלטות (כמובן ששתי ההקלטות צריכות להתבצע באותו החדר, אותו ציוד ההקלטה, אותו מופע ירח וכדומה).
באופן כזה ניתן להוציא מכשירים שמגיעים לרמת נאמנות גבוה מאוד (וכמו שסוכן הביטוח שלי אומר) באחריות.
ומרגע שיש לנו נאמנות גבוה למקור, ניתן להוסיף פילטרים שיבצעו צביעת סאונד ייחודית (רמקול פתוח, פאנצ'י, רך ונעים ועוד תיאורים שיצונזרו ע"י המנהלים
).נו, אז למה לא בעצם
) אבל לי הם לא עושים את זה.
