טלוש כתב:צילום בעדשת 50ממ נותן לך להרגיש את הטווח שאתה מצלם איתו.
...
הוא לא שונה משימוש בעדשת זום שמכוונת ל-50 מ"מ.
הצלם צריך להרגיש איפה הוא עומד בהתאם לאובייקט ולפי זה להתכוונן ולא לסובב את חוגת הזום
...
זה מה שאתה טוען, אבל אם תקרא את מה שכתבתי לגבי השליטה על גודל האובייקטים בפריים תבין כמה שהגישה שאתה מציע מגבילה.
כי אם תצלם אנשים בפחות מ-50ממ אפקטיביים, אני רוצה לראות את המצולם מרוצה מהתוצאה, נדיר!
...
אם תצלם קלוז אפ של פנים עם 50 מ"מ גם אז הוא לא יהיה מרוצה. זה בדיוק מה שכתבתי בהודעה הקודמת.
צילום צריך ללמוד מצילום אנשים. ומשם להתקדם הלאה.
...
אני לא שותף לגישה הדוגמטית הזו ולא מוצא בה הרבה הגיון. אין שום בעיה ללמוד את עקרונות הצילום עם נושאים אחרים.
ברוב המקרים, אנשים קונים את הציוד לצילום אנשים ועוד דברים נוספים, כשצילום אנשים הוא המפתח כאן. נכון שזה דורש טווח מאוד ספציפי אבל כשמצלמים אנשים צריך ללמוד ללכת עם המצלמה על מנת לקבל מרחק צילום עם זום ספציפי לקבלת "תחושת" הצילום המבוקשת.
...
הבחירה באורך מוקד ובמרחק הצילום לא צריכה לבוא מתוך איזושהי "תחושה" ערטילאית, אלא מתוך הבנה של ההשפעה של הגורמים האלה על הצילום.
נכון שנקודות מוצלבות זה מוסיף אבל בעיקר לצילום ספורט. לפי דעתי מה שצריך להסתכל עליו בנוסף לנתון הזה הוא הנושא של רגישות הנקודות ל-APERATURE של העדשה לפיקוס.
...
נקודות מוצלבות ממש (אבל ממש) לא קשורות רק לצילום ספורט. הן רלוונטיות עבור כל נושא שבו הקווים לא תואמים לאורייטציה של חיישן הפוקוס. ההבדל בכמות ההנטינג איתן ובלעדיהן מורגש מאוד בכל נושא. בפנטקס הנקודות המוצלבות ממשיכות להיות כאלה בכל צמצם, אפילו בעדשה שמחוברת למכפל ומקבלת צמצם אפקטיבי 8 או סגור יותר (בצמצמים כאלה מצלמות קנון למשל מסרבות לגמרי לפקס).
לכל אורך מוקד יש שימוש מאוד ספציפי וצריך לדעת להישתמש בו לפי הצורך
...
שוב ראייה דוגמטית. הרשה לי לתקן: "לכל אורך מוקד יש מגוון שימושים טיפוסיים, אבל כדאי לא לפסול שימוש בו גם בנושאים אחרים"
כשהמרחק שלך מהנושא הוא לא מתאים, צריך להתקרב עם הרגליים וכשהעומק של התמונה לא מספק צריך לרדת בזום.
...
לא, זה לא נכון. התעלמת לגמרי מההשפעה של השילוב בין אורך המוקד והמרחק על היחס בגודל בין אובייקטים קרובים ורחוקים. אם אתה מתעלם מהרקע אז זו יכולה להיות גישה שמתאימה לך, אבל בעיני לרקע יש חשיבות גדולה מאוד ולכן אני חושב שלעדשות זום יש עדיפות כל כך ברורה. עם עדשת פריים אתה נאלץ לסמוך על אלת המזל שבמקרה תגרום לאובייקט ברקע להיות בגודל הנכון.
להתחיל בתחום הצילום וללמוד לשלוט בשני הפרמטרים זה משימה כמעט בלטי אפשרית. אחת הסיבות שבכל בתי הספר הכי מכובדים לצילום מלמדים לצלם קודם כל עם הרגליים ורק לאחר מכן עם הציוד.
...
העקרונות פשוטים, ולכן אני לא חושב שמדובר במשימה בלתי אפשרית. במיוחד בעידן הדיגיטלי שבו אפשר לעבור על התמונות לראות באיזה אורך מוקד הן צולמו, ואז לחשוב מה היה יכול לשפר אותן.
צלמי הארועים הטובים ביותר בעולם מצלמים עם 3 עדשות על גוף FF, שהן 14-24 + 50 + 85. כשהעדשה שנכנסת לשימוש העיקרי היא ה-85ממ שהיא המקבילה ל-54ממ בקרופ.
...
יש דירוג של צלמי אירועים?
50 מ"מ על רוב גופי הקרופ נותן אורך מוקד יחסי של 75 מ"מ. אורך המוקד הזה הוא מחוץ לאופטימום המקובל לצילום פורטרטים שנע בין 85 מ"מ ל-135 מ"מ. עם זאת, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, הוא יכול להתאים לצילומי פורטרטים של חצי גוף.
אם תראה טוב ברחבי הרשת, צלמים באמת מקצועיים, מצלמים נופים עם עדשת 70-200. אני לא מצליח להוציא את התוצאות שהם מצליחים להוציא אפילו עם עדשת WIDE.
...
אני לא מבין על סמך מה אתה קובע מי הוא צלם "באמת מקצועי" ומי לא, אבל רוב צילום הנופים מתבצע עם עדשות רחבות. זה שאתה לא מקבל תוצאות שמספקות אותך לא בהכרח מצביע על אורך מוקד לא מתאים.
אשמח לדעת עם מה ומה אתה מצלם.
...
תתחיל מכאן:
http://www.hometheater.co.il/modules.ph ... 52#1046052
אורכי המוקד שבהם אני משתמש נעים בין 19 מ"מ ל-675 מ"מ (מקבילים ל-13 עד 450 מ"מ על גוף קרופ 1.5). יש לי גם עדשות 50 מ"מ (מקרו 2.8 ו-1.7), אבל הן בין העדשות שבהן אני משתמש הכי מעט. אם הייתי צריך לבחור בין עדשת קיט מודרנית (כלומר עם איכות נורמלית) לבין עדשת 50 מ"מ הייתי בוחר בראשונה ללא היסוס. זה לא מקרי שהטמרון 17-50/2.8 היא העדשה שבשימוש הכי תדיר אצלי. הטווח שלה דומה מאוד לזה של עדשת קיט. גם שתי הקומפקטיות שבשימוש הכי תדיר אצלי כוללות טווח דומה (24-72 ו-28-85 - מקבילים ל-16-48 ו-18-55 בהתאמה על גוף קרופ).
. בכל מקרה, סגנון הצילום שלנו הוא שונה. אני לא יודע אם הנסיון שלך מגיע מקריאה ברשת או מנסיון בפועל עם הציוד, בכל זאת, לא חסר היום NETFREAKS שאני גאה להיות אחד מהם. אבל ברגע שאתה יוצא לשטח עם מטרות צילום מוגדרות, אתה צריך לראות איך אתה מכוון את עצמך לזה. בסופו של תהליך המצלמה היא כלי ואתה הוא הצלם. אני למדתי שעם אומנות אין מה להתווכח מכיון שכל אחד רואה את הדברים בדרך שלו. מה גם, שבצילום, כמו שכל סוג של אומנות, אין דבר כזה לא נכון, יש דבר כזה, לא מתחבר.
