מייסד סטריאופייל נשאל שאלה - ראו מה תשובתו

[Joshua_G]

אין דין DAC כדין ריפים.

[אובססיבי]

אובססיבי

למעט המשפט האחרון אני מסכים לחלוטין עם דבריך .
אין לאודיו עתיד ... כאשר אני מתכוון עתיד אני לא מתכוון לקבוצת מטורפים כמונו .
הרעיון הוא ליצר עבור "צרכנים המוניים " לכלל האוכלוסיה וכאן העסק נכשל לחלוטין .
ולגבינו ...
הטכנוקרטיה הרסה לחלוטין את הכיף מהתחום , היא הרסה לחלוטין את האומנות .
השותפים הטכנוקראטים העיקריים הם ללא ספק היצרנים שבעצם מייצרים מוצר X שנחשב לטוב ולאחר שנה מחליפים ליין בטענה כי המכשירים נימדדים ובעלי
טכנולוגיה עליונה יותר .
הבעיה היא שגם אם זה נכון , התוצאה המוסיקלית אינה משקפת כלל את הטכנולוגיה ובסופו של יום מוצר שיוצר לפני כעשור בטכנולוגיה של אז נשמע טוב יותר .
במקביל תוסיף את ענייו החינוך "קולטורה" שבכלל אינה בנימצא בקרב הדור החדש , שמעדיף להאזין לאיכות ירודה בהתקנים זוועתיים .
ועוד ...
מבחינת התקדמות הטכנולוגיה בתחום האודיו אין כמעט שינוי ....
מגברי מנורות שפותחים בשנות ה 2000 מקבלים לאותם מגברי מנורות שפותחו לפני עשרים 20 .
כנ"ל גם לגבי הטרנזיסטורים .
ההתקדמות הטכונולוגית לכיוון מגברים דיגיטלים שזו באמת קדימה נכשלה נחרצות ולא בגלל שהטכנולוגיה לא יעילה או מתקדמת אלא בגלל התוצאה המוסיקלית שבוקעת ממוצרים אלו , שרובם מתאפינים בחוסר מוסיקליות ובקרות בלתי ניסבלת .
אז אולי הטכנולוגיה התקדמה מחד גיסא ומאידח גיסא ניגמרה האומנות .

אחוזי הקהל האודיופילי פוחתים כל שונה (כך זה ניראה לי ) .
חברות איכותיות כגון " אלקטרו , טור אודיו , ועוד רבות אחרות פושטות את הרגל , או שנימכרות לקונצרנים של יצרני קונסיומר .

אני לחלוטין מסכים אם דבריו של המרואיין כדאי לקרוא את המאמר המלא
http://stereophile.com/asweseeit/1107awsi/

הינה המשך ציטוט

As We See It
45 Years of Stereophile Bookmark and Share By John Atkinson and J. Gordon Holt • November, 2007
It was 45 years ago this month that the first issue of Stereophile, just 20 pages in length, went in the mail. It had been founded by one J. Gordon Holt. Gordon had been technical editor of High Fidelity magazine in the 1950s, and was tired of being asked to pander to the demands of advertisers. "I watched, first with incredulity and then with growing disgust, how the purchase of a year's advertising contract could virtually insure a manufacturer against publication of an unfavorable report," he said in a 1974 article looking back at those dark times. And if a company didn't buy advertising, they didn't get reviewed at all. The Stereophile, as it was then called, was Gordon's answer to audiophiles' need for an honest, reliable source of information. "Okay, if no one else will publish a magazine that calls the shots as it sees them, I'll do it myself," he later wrote.

The issue you hold in your hands is No.334, and the 252nd I have edited since I took over from Gordon as the magazine's editor in May 1986 (footnote 1). Gordon remained with us as Chief Tester until his resignation in August 1999, and I believe Stereophile still hews true to the goals he established in 1962: to review audio components by doing exactly what its purchasers will do—listen to them—and to publish the truth about what its writers hear and think. Gordon called 'em as he heard 'em: we still do and always will.

To celebrate Stereophile's 30th anniversary, Gordon gave a speech at a dinner the magazine hosted at the 1992 Consumer Electronics Show in Chicago. The text of that speech was reprinted in our September 1992 issue, and it makes for disturbing reading:

"We seem to have come to a tacit agreement that it's no longer necessary, or even desirable, for a home music system to sound like the real thing. We speak in hushed and reverent tones about reproducing the ineffable beauty of music, when in fact much real music is harsh and vulgar and ugly. We design the all-important musical midrange out of our equipment in order to try—vainly, I might add—to recreate the illusion of three-dimensional space through what is essentially a two-dimensional reproducer. And whenever we hear a loudspeaker or a CD player that shows subversive signs of sounding more 'alive' or 'realistic' than most, we dismiss it out of hand as being too 'forward' or 'aggressive.' As if a lot of real music isn't forward and aggressive!

"The idea that all we are trying to do is make equipment that gives the listener some sort of magical emotional response to a mystical experience called 'music' is all well and good, but it isn't what High End is all about. In fact, high fidelity was originally a reaction to the gorgeously rich-sounding console 'boom boxes' that dominated the home-music market during the 1940s!

"We've lost our direction....The High End in 1992 is a multi-million-dollar business. But it's an empty triumph, because we haven't accomplished what we set out to do. The playback still doesn't sound 'just like the real thing.' People, let's start getting back to basics. Let's put the 're' back into 'reproduction.' Let's promote products that dare to sound as 'alive' and 'aggressive' as the music they are trying to reproduce."

Strong stuff. Fifteen years later, Gordon is comfortably retired in Boulder, Colorado. I e-mailed him Labor Day to ask him about that 1992 polemic. My questions are in italics, followed by Gordon's unexpurgated answers (footnote 2).

Do you still feel the high-end audio industry has lost its way in the manner you described 15 years ago?

Not in the same manner; there's no hope now. Audio actually used to have a goal: perfect reproduction of the sound of real music performed in a real space. That was found difficult to achieve, and it was abandoned when most music lovers, who almost never heard anything except amplified music anyway, forgot what "the real thing" had sounded like. Today, "good" sound is whatever one likes. As Art Dudley so succinctly said [in his January 2004 "Listening," see "Letters," p.9], fidelity is irrelevant to music.

Since the only measure of sound quality is that the listener likes it, that has pretty well put an end to audio advancement, because different people rarely agree about sound quality. Abandoning the acoustical-instrument standard, and the mindless acceptance of voodoo science, were not parts of my original vision.

I remember you strongly feeling back in 1992 that multichannel/surround reproduction was the only chance the industry had for getting back on course.

With fidelity in stagnation, spatiality was the only area of improvement left.

...

מאז תחילת השירשור המעולה הזה, הוא קיבל טוויסט (לכיוון וויכוח האם קיימת מדייה דיגיטלית העומדת בתחרות עם מדייה אנלוגית, והוויכוח הזה לא יגמר בימי חיינו) ואז השרשור הזה קיבל טוויסט נוסף, חזרה לשאלת השאלות שהיא האם הטכנולוגיה הדיגיטלית היא הצלחה או כישלון. חלק טוענים שהיא כישלון כי חרף עשרות שנים בשטח, עדיין פטיפון טוב אוכל לארוחת 10 נגן דיסקים טוב (או MP3 או טרנספורט, מבחינתי הכל אותו הדבר).

תרשו לי לטעון בזכות המדייה הדיגיטלית, ואני מבקש לא להרביץ לי חזק - ואם תרביצו חזק אז בבקשה לא לפנים . בקליפת האגוז, הטיעון שלי נחלק לשניים: החלק הראשון הוא שהמדייה הדיגיטלית היא המצליחה והמוצלחת מכל שאר המדיות, והחלק השני הוא לגבי עתיד האודיופיליה (להלן - "השריטה").

כידוע לכולנו בעלי השריטה, הציוד הוא רק אמצעי. יש אמצעי נאמן יותר למקור, יש אמצעי שמוסיף או גורע או מדגיש פה ושם, כך גם בציוד אנלוגי. אבל שימו לב: בזכות הדיגיטציה, אנחנו שומעים מוזיקה באיכות יותר מסבירה, הזמינות של המוזיקה בעצם אינסופית כי לא צריך לסחוב תקליטים לכל מקום, לא צריך לנקות את התקליט ולהפוך אותו (אני יודע...ההתעסקות היא חלק מהכיף), וחשוב מכל - לא משנה כמה פעמים נשמע דיסק, האיכות שלו לא תפחת.

למה דומה הדבר? לחרקים. תשאלו כל מדען והוא יגיד לכם שקבוצת בעלי החיים המצליחה ביותר היא Class insecta, חרקים. למה? כי יש הכי הרבה מהם, הם שורדים מופלאים והם כנראה יהיו כאן אחרינו. הם בכל מקום, והחשיבות שלהם בשרשרת המזון קריטית. יכולת האדפטציה שלהם לתנאים משתנים מעוררת כבוד וכך גם יכולת השרידות שלהם. האם הם השילוב המושלם של תחכום/יופי/אפקטיביות/ויכולת על מבין בעלי החיים? לא, ורובנו אשכרה נגעלים מהם - אבל אם ניתן להם ציון ממוצע בכל קטגוריה, הציון הסופי שלהם יהיה הגבוה ביותר.

אז אם יורשה לי לעשות את החיבור הרעיוני בין חרקים למדייה הדיגיטלית שכולם אוהבים לקטול, היא זו שזוכה לציון הממוצע הסופי הגבוה ביותר, גם אם היא לא זוכה לציון הגבוה ביותר בכל הקטגוריות - כאשר בעצם הטענה הפופולרית ביותר אצל בעלי השריטה היא שבקטגוריה החשובה ביותר, איכות הצליל, עוד אין תחרות לצליל האנלוגי.

וכאן אנחנו מגיעים לחלק השני של הוויכוח, והוא: האם יש עתיד? אני אומר - "ועוד איך". למה? כי הטכנולוגיה לא תעצור אף פעם. הרי כמו שיש היום MP3, דבר שלא חלמנו עליו פעם, בשבוע הבא פתאום תפציע טכנולוגיה חדשה שתצליח לחדד את הצליל ולנקות אותו ברמה שתעלה על טווח השמיעה של האוזן האנושית. ומה יקרה אז? אנחנו ניהנה גם מהיכולות "החרקיות" של המדייה היגיטלית (ניידות, זמינות וכו') וגם מאיכות שמע נפלאה.

אני אישית טוען שכבר היום הבעיה בסאונד הדיגיטלי אינה ביכולת הדיגיטלית אלא במוזיקה עצמה ככל שמדובר בהקלטות שנעשות בתקופתנו, כי המוזיקה ברובה המכריע הפסיקה להיות יצירה ונעשתה יותר ביזנס מאמנות וההפקה משנה את המוזיקה המקורית. תקשיבו לאיכות ההקלטה אצל האמנים הנמכרים ביותר נוסח בריטני ספירס ותורידו ממנה את ההפקה (חשוב! תורידו את ההפקה!!!) אז תגלו שההקלטה המקורית מעולה, כי הציוד המודרני הוא פשוט משובח. משמע: ההפקה הבומבסטית מקלקלת את המוזיקה מרוב אפקטים וגימיקים כי היא פונה לשוק שהשריטה שלנו לא ממש מדברת אליו. לעומת זאת, תקשיבו לקרן אן, ותגלו שכשההפקה מינימאלית וכמעט לא מתערבת, הסאונד פשוט מענג ואפשר ליהנות מהמוזיקה נטו ואפילו להעריך את הסאונד עצמו.

לכן אני לא מסכים עם הדעה ש"טכנוקרטיה הרסה לחלוטין את הכיף מהתחום , היא הרסה לחלוטין את האומנות" כי זו לא הטכנוקרטיה שמקלקלת, אלא הטעם הפופולרי (שמן הסתם שואף למכנה המשותף הנמוך ביותר) שדורש גימיקים.

אז?

[michael123]

אני שמעתי כמה וכמה מערכות מאוד יקרות מבוססות CD (למשל כל מיני דגמים של Metronome ו-Esoteric אצל זינגר בניו יורק), לפחות עבור האוזן שלי זה היה נשמע אידאלי

למרות שכמדיה, לדעתי רק DVD-AUDIO ו-SACD מגיעים בתאוריה לכיסוי של אנלוגי.. אם כי שוב, CD טוב יעשה אקסטרפולציה ברמה טובה מאוד

ואני בכלל, לא רוצה לא אחד ולא השני, לא רוצה (וגם לא עובד כבר) מדיה יותר. הכל ב-download לשרת.

מעניין כמה זמן יחזיק הויניל?

[Booboo]

וכאן אנחנו מגיעים לחלק השני של הוויכוח, והוא: האם יש עתיד? אני אומר - "ועוד איך". למה? כי הטכנולוגיה לא תעצור אף פעם. הרי כמו שיש היום MP3, דבר שלא חלמנו עליו פעם, בשבוע הבא פתאום תפציע טכנולוגיה חדשה שתצליח לחדד את הצליל ולנקות אותו ברמה שתעלה על טווח השמיעה של האוזן האנושית. ומה יקרה אז? אנחנו ניהנה גם מהיכולות "החרקיות" של המדייה היגיטלית (ניידות, זמינות וכו') וגם מאיכות שמע נפלאה.

אני אישית טוען שכבר היום הבעיה בסאונד הדיגיטלי אינה ביכולת הדיגיטלית אלא במוזיקה עצמה ככל שמדובר בהקלטות שנעשות בתקופתנו, כי המוזיקה ברובה המכריע הפסיקה להיות יצירה ונעשתה יותר ביזנס מאמנות וההפקה משנה את המוזיקה המקורית. תקשיבו לאיכות ההקלטה אצל האמנים הנמכרים ביותר נוסח בריטני ספירס ותורידו ממנה את ההפקה (חשוב! תורידו את ההפקה!!!) אז תגלו שההקלטה המקורית מעולה, כי הציוד המודרני הוא פשוט משובח. משמע: ההפקה הבומבסטית מקלקלת את המוזיקה מרוב אפקטים וגימיקים כי היא פונה לשוק שהשריטה שלנו לא ממש מדברת אליו. לעומת זאת, תקשיבו לקרן אן, ותגלו שכשההפקה מינימאלית וכמעט לא מתערבת, הסאונד פשוט מענג ואפשר ליהנות מהמוזיקה נטו ואפילו להעריך את הסאונד עצמו.

לכן אני לא מסכים עם הדעה ש"טכנוקרטיה הרסה לחלוטין את הכיף מהתחום , היא הרסה לחלוטין את האומנות" כי זו לא הטכנוקרטיה שמקלקלת, אלא הטעם הפופולרי (שמן הסתם שואף למכנה המשותף הנמוך ביותר) שדורש גימיקים.

אז?

...

מסכים עם כל מילה

[boazj]

לאיתי ובכלל,

רק הערה קטנה. מצב המוזיקה היום, יותר קשה ממצב תחום ה high-end, ומוזיקה זה עסק הרבה הרבה יותר גדול.
אבל זה לדיון אחר.

...

זה באמת משהו אחר.
בעיית שיווק או הפצה.

...

קשה, עד בלתי אפשרי להוציא דיסק חדש, למעט למספר מוגבל של אומנים.

כל נושא ההורדות הרג את השוק, הקניות של אלבומים צנחו פלאים.
רק אתמול קראתי ב absolute sound ש DECCA פחות או יותר סגרה את שערה ולא תפיק דיסקים חדשים.

על הרקע הזה, כוונתי ששוק ה high - end, הוא לכל היותר גירסא קטנה ומוגבלת של פגיעה בעולם גדול הרבה יותר, עולם התוכן המוזיקלי.

[michael123]

כל נושא ההורדות הרג את השוק, הקניות של אלבומים צנחו פלאים.

...

הo פשוט צריכים להסתגל לשווקים חדשים כמו HDTracks (אני לא מדבר על ה-iTunes כי זה לא בדיוק אודיופיליה)
אין עתיד למדיה