מה השב"כ לא רוצה שתדעו?

sam22 · שליחה 07/04/2010 18:05

moco כתב:אריה, לא האמנתי שאני אוכל להסכים איתך כל כך
...

נראה לי שזו מטרת המעצר
לאחד אתכם

osherov · שליחה 07/04/2010 18:09

moco כתב:אריה, לא האמנתי שאני אוכל להסכים איתך כל כך
...

אם רק הייתי יודע מוקדם יותר הייתי "בוחר" בדיעה הפוכה לגמרי

Nissim · שליחה 07/04/2010 18:13

osherov,
אני מסכים איתך שיש להפעיל גוף מפקח, ולגוף הזה יש שם והוא בית המשפט. (אני יודע שזה קצת מבעס שלא שואלים באופן צפציפי את א. אושרוב, אבל אולי אם תחליט לשנות קריירה, תוכל להגיע להיות מקבל החלטה שכזאת)
אני לא יודע אם אתה מכיר את התחום אבל בתי המשפט "מררים את חייהם" של האמונים על הבטחון במדינה וזאת ע"מ שלא יתפתח פה משטר אפל.
אבל, יש לעתים מקרים שעדיף להסתיר מאשר לחשוף, יכול להיות שיש מקרים כאלו???
נניח שחס וחלילה עצרו מישהו קרוב אליך בתואנה שביצע מעשה חמור מאוד מאוד ואתה יודע שהוא לא עשה זאת כי הוא היה איתך (כלומר, יש לו אליבי מושלם), אולם, הוא עצור עד לגמר בירור הפרשה.
עיתונאי כלשהו, מבקש לפרסם את שם המכר שלך בתואנה כי "זכות הציבור לדעת" , האם גם אז תתעקש לפרסם את שמו של מכרך???? או תעדיף לברר את הפרשה ואולי אף להגיע מלמצב של זיכוי מוחלט ואף אחד מהציבור לא ידע על הפרשה?

moco · שליחה 07/04/2010 18:34

nissim,
הדוגמא שלך היא לגמרי לא דוגמא למשהו מציאותי.
אף בית משפט לא יאסור פרסום בגלל שעצם פרסום המעצר יפגע בשם הטוב של העציר. זה שיקול זניח מול שיקולים אחרים.
המטרה של פרסום מעצרים (בכל מקרה שאין החלטה מיוחדת שאוסרת זאת) היא בגלל עיניין אחר לגמרי וזה כדי שאי אפשר יהיה להעלים אנשים - אותה פעילות שמקובלת במשטרים טוטאליטריים.
בדוגמא שלך העיניין של הקרוב של אריה בפרסום מעצרו הרבה יותר חזק מהחשש שלו לפגיעה בשמו. הסיכוי שהאמת תצא לאור והוא ישוחרר הרבה יותר גדול אם המעצר מפורסם.

osherov · שליחה 07/04/2010 19:08

Nissim כתב:osherov,
אני מסכים איתך שיש להפעיל גוף מפקח, ולגוף הזה יש שם והוא בית המשפט. (אני יודע שזה קצת מבעס שלא שואלים באופן צפציפי את א. אושרוב, אבל אולי אם תחליט לשנות קריירה, תוכל להגיע להיות מקבל החלטה שכזאת)
אני לא יודע אם אתה מכיר את התחום אבל בתי המשפט "מררים את חייהם" של האמונים על הבטחון במדינה וזאת
ע"מ שלא יתפתח פה משטר אפל.
...

אנא לא להתבלבל...תפקידו העיקרי של בית המשפט הוא לשפוט ולתת הכרעה במחלוקת עובדתית כאשר כל צד מציג את עמדותיו. במקרה המדובר, שופט החליט להטיל צנזורה (צו איסור פרסום) על סמך ראיות (לא "מוצקות" "ומוכחות" כי זה לא משפט) שהוצגו לו ע"י הצד החזק (שירות הביטחון), ראיות שלא בהכרח קשורות לעבירה עצמה, אלא קשורות לחשיבות, לכאורה, שיש בהסתרת הפרשייה! (יש לזכור שצו איסור פרסום מוטל גם במקרים בהם לא נעשתה כל עבירה). הבאתי ציטוטים של שופטים בדימוס המספרים על הפשטות היחסית ששופט מאשר צו כזה (לכאורה נשמע כמעט חותמת גומי). לי זה גם נשמע הגיוני שכך זה יתנהל כאשר גוף "מפחיד" ועוצמתי כמו שירות הביטחון שם עלייך את כל כובד משקלו! ("אם אתה, מר שופט, תחליט ללכת נגד עמדותינו אתה תפגע בביטחון המדינה!"). חומרת הפגיעה במקרה הזה בזכות הבסיסית שלנו כאזרחים (והפגיעה בנאשמים) היא, בעיני, עצומה. לכן אני לא מקבל את זה שלשופט יחיד בבית משפט השלום יש את הכוח להעלים פרשייה כזאת מהרדאר למשך תקופה כל כך ארוכה בלי שמישהו, למעט הגוף החזק "הסוביקטייבי", יבחן את הסוגיה הזאת.
דעתי, הייתה משתנה אם פרשייה זאת הייתה נידונה בבית המשפט העליון בהרכב של 12 שופטים שאחרי דיון מעמיק, עדיין היו חושבים (אני מקווה ביחס של 12:0) שהצנזורה צריכה להישאר

shay1 · שליחה 07/04/2010 20:14

osherov
אם היית יודע כמה מעצרים מנהליים יש כאן במדינה היית משתגע. אני שואל אותך איפה הגבול מבחינתך כמה האזרח צריך לדעת האם זה רק בעניין מעצרים או בכל מה שנוגע מפרשה כזו או אחרת ?
נכון אתה צודק בכך שרצוי שיהיה גוף מפקח ולא יהיה מצב "שאנשים נעלמים" אבל אני מניח שעצם הבאת העציר לבית המשפט כבר מישהו יודע וזה כבר מסיר את האפשרות שמישהו יעלם סתם כך כי יש כבר רישומים למרות שכבר היו מקרים מעולם ע.ע פרשת קו 300 . ישנם לא מעט שיקולים בעניין אני מודה לא כולם נכונים ואובייקטיבים אבל מיכאן ועד להאשים מדינה בהעלמת אנשים כמו בשילטון טוטאליטארי הדרך רחוקה אני רוצה להאמין שאחרי פרשת קו 300 הדברים נראים אחרת כפי שאמרו כאן לפני הצנזרוה מגינה על כולם בעניין הנוככחי

eg99 · שליחה 07/04/2010 20:54

דווקא לי זה נשמע כמו קו 300 קלאסי.

מי ביננו צודק?
עד שלא יתבררו העניינים, לא נדע כלל.

אחרי שיתבררו העניינים - כנראה שנדע מה ש"החזק" ירצה שנדע.
"החזק" יכול להיות כוחות הבטחון, אבל כפי שהראתה פרשת קו 300 - יכולה גם להיות גם "העתונות", או גורמים שמאמינים בזכויות של X Y ו Z.

המצחיק הוא שאם על כל העניין לא היה צו איסור פרסום, זה כנראה היה גווע די מהר...

osherov · שליחה 07/04/2010 21:20

shay1,
שלא כמו קודמי, אין לי צל של ספק שהפרשייה הזאת בכלל לא בכיוון של קו 300, אבל אני לא חושב שקיימות הרבה דוגמאות "טובות" מהפרשה ההיא על מנת להציג את הכוח, הסכנות והצורך לייצר מנגנוני פיקוח על הגופים העוצמתיים (וההכרחיים) האלה.

אז הנה בקצרה תיאור פרשיית קו 300 (רק להדגיש שאין לי שום כוונה להשוות בין שתי הפרשיות והדוגמא של קו 300 נועדה רק להבליט שחובה תמיד להיות עם היד על הדופק כדי למנוע שדברים כאלה ישובו. אני חד משמעית לא חושב או מכוון לכך שיש דמיון בין שתי הפרשיות!)

ויקיפדיה כתב:פרטי האירוע
‎ב-12 באפריל 1984 השתלטו ארבעה מחבלים שבאו מרצועת עזה על אוטובוס בקו ‎300 של "אגד", שנסע מתל אביב לאשקלון, והחזיקו בנוסעיו כבני ערובה, מתוך כוונה לשחרר תמורתם מחבלים הכלואים בישראל. למחרת עם שחר פרץ כוח של סיירת מטכ"ל לאוטובוס החטוף, בקרבת דיר אל בלח, ושחרר את נוסעיו. בפעולת החילוץ נהרגה אירית פורטוגז, חיילת מנוסעי האוטובוס, וכן נהרגו שניים מארבעת המחבלים. שני המחבלים האחרים נלכדו, נכבלו והובלו לשדה סמוך. ראש השב"כ, אברהם שלום, וראש אגף המבצעים בשב"כ, אהוד יתום, ניגשו לראות את המחבלים הכבולים. לפני שעזב את המקום הורה שלום ליתום להרוג את שני המחבלים.

יתום ואנשיו נטלו את המחבלים אתם ברכב, ובמקום מבודד היכו את המחבלים בראשיהם באבנים ובמוט ברזל, עד למותם. גופות המחבלים הובלו לבית חולים, שם קבע רופא את מותם.

לציבור דווח כי כל המחבלים נהרגו במהלך ההשתלטות, אך כעבור שלושה ימים ציטט העיתון "חדשות" ידיעה מה"ניו יורק טיימס", תוך עקיפת הצנזורה הצבאית, לפיה שניים מהמחבלים נלכדו חיים. כעבור ימים אחדים פרסם העיתון על פני כל העמוד הראשון תצלום שצילם אלכס ליבק, ובו נראה אחד מהמחבלים מוחזק חי ובהכרה מלאה לאחר שהורד מהאוטובוס. הפרסום עורר סערה, והתעוררה דרישה לחקור את נסיבות מותם של המחבלים.

בתגובה לפרסום הפרטים ב"חדשות" הוציאה הצנזורה, בצעד יוצא דופן, צו סגירה לעיתון למשך מספר ימים. אנשי "חדשות" הועמדו לדין על עברות על חוקי הצנזורה ועברו מסכת ארוכה של משפטים ועתירות עד שזוכו סופית מכל אשמה בידי בית המשפט העליון כעשר שנים לאחר תחילת הפרשה

חשיפת פרטי הפרשה
בחודש נובמבר 1985 פנו שלושה מבכירי השב"כ, רפי מלכא, ראובן חזק ופלג רדאי, אל ראש השב"כ, אברהם שלום, בתביעה לחשוף את פרטי הפרשה או להתפטר מתפקידו. שלום סירב להתפטר והשלושה פרשו מהשירות. כעבור חצי שנה פנו השלושה ליועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, ומסרו לו את פרטי הפרשה.

ב-18 במאי 1986 דיווח יצחק זמיר כי הגיע אליו מידע המקים יסוד לחשד בדבר עבירות פליליות, שנעברו בפרשה זו על ידי אנשי השב"כ, וביקש להעמידם לדין. ראש הממשלה, שמעון פרס, התנגד לכך בחריפות, ואמר: "רוצים לזרוק את ראש השב"כ לכלבים". התפתח עימות בין זמיר לבין פרס וממלא מקומו, יצחק שמיר שתמכו באברהם שלום. על פי דרישתו של שמיר, הוחלף זמיר ביועץ משפטי חדש - יוסף חריש.

השלכות הפרשה
לפרשת השב"כ היו מספר השלכות חשובות למערכת הממשל והחברה בישראל. היא חשפה פגעים חמורים בטוהר המידות ובהתנהלותו של שירות הביטחון הכללי. עובדים בארגון שיבשו חקירות, מסרו עדויות שקר, תיאמו ביניהם התנהגות זו ואף ניסו להפליל קצין שלא היה מעורב בהריגה. חשיפת הפרשה גרמה לפגיעה באמון הציבור בשב"כ ולדרישה לבדק בית כולל בשירות.

בנוסף, תוך כדי סבך החקירות נתגלו כשלים נוספים בשב"כ שבין החשובים שבהם הייתה העובדה שהשב"כ השתמש בעינויים בחקירותיו. ממצא זה הוביל לכינונה של ועדת לנדוי, ועדת חקירה ממלכתית שהתרכזה בשיטות החקירה של השב"כ ושממצאיה הטילו על השב"כ קווים מנחים חדשים לשיטות חקירה מותרות.
...

shay1 · שליחה 08/04/2010 8:27

osherov כתב:shay1,
שלא כמו קודמי, אין לי צל של ספק שהפרשייה הזאת בכלל לא בכיוון של קו 300, אבל אני לא חושב שקיימות הרבה דוגמאות "טובות" מהפרשה ההיא על מנת להציג את הכוח, הסכנות והצורך לייצר מנגנוני פיקוח על הגופים העוצמתיים (וההכרחיים) האלה.

אז הנה בקצרה תיאור פרשיית קו 300 (רק להדגיש שאין לי שום כוונה להשוות בין שתי הפרשיות והדוגמא של קו 300 נועדה רק להבליט שחובה תמיד להיות עם היד על הדופק כדי למנוע שדברים כאלה ישובו. אני חד משמעית לא חושב או מכוון לכך שיש דמיון בין שתי הפרשיות!)

ויקיפדיה כתב:פרטי האירוע
‎ב-12 באפריל 1984 השתלטו ארבעה מחבלים שבאו מרצועת עזה על אוטובוס בקו ‎300 של "אגד", שנסע מתל אביב לאשקלון, והחזיקו בנוסעיו כבני ערובה, מתוך כוונה לשחרר תמורתם מחבלים הכלואים בישראל. למחרת עם שחר פרץ כוח של סיירת מטכ"ל לאוטובוס החטוף, בקרבת דיר אל בלח, ושחרר את נוסעיו. בפעולת החילוץ נהרגה אירית פורטוגז, חיילת מנוסעי האוטובוס, וכן נהרגו שניים מארבעת המחבלים. שני המחבלים האחרים נלכדו, נכבלו והובלו לשדה סמוך. ראש השב"כ, אברהם שלום, וראש אגף המבצעים בשב"כ, אהוד יתום, ניגשו לראות את המחבלים הכבולים. לפני שעזב את המקום הורה שלום ליתום להרוג את שני המחבלים.

יתום ואנשיו נטלו את המחבלים אתם ברכב, ובמקום מבודד היכו את המחבלים בראשיהם באבנים ובמוט ברזל, עד למותם. גופות המחבלים הובלו לבית חולים, שם קבע רופא את מותם.

לציבור דווח כי כל המחבלים נהרגו במהלך ההשתלטות, אך כעבור שלושה ימים ציטט העיתון "חדשות" ידיעה מה"ניו יורק טיימס", תוך עקיפת הצנזורה הצבאית, לפיה שניים מהמחבלים נלכדו חיים. כעבור ימים אחדים פרסם העיתון על פני כל העמוד הראשון תצלום שצילם אלכס ליבק, ובו נראה אחד מהמחבלים מוחזק חי ובהכרה מלאה לאחר שהורד מהאוטובוס. הפרסום עורר סערה, והתעוררה דרישה לחקור את נסיבות מותם של המחבלים.

בתגובה לפרסום הפרטים ב"חדשות" הוציאה הצנזורה, בצעד יוצא דופן, צו סגירה לעיתון למשך מספר ימים. אנשי "חדשות" הועמדו לדין על עברות על חוקי הצנזורה ועברו מסכת ארוכה של משפטים ועתירות עד שזוכו סופית מכל אשמה בידי בית המשפט העליון כעשר שנים לאחר תחילת הפרשה

חשיפת פרטי הפרשה
בחודש נובמבר 1985 פנו שלושה מבכירי השב"כ, רפי מלכא, ראובן חזק ופלג רדאי, אל ראש השב"כ, אברהם שלום, בתביעה לחשוף את פרטי הפרשה או להתפטר מתפקידו. שלום סירב להתפטר והשלושה פרשו מהשירות. כעבור חצי שנה פנו השלושה ליועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, ומסרו לו את פרטי הפרשה.

ב-18 במאי 1986 דיווח יצחק זמיר כי הגיע אליו מידע המקים יסוד לחשד בדבר עבירות פליליות, שנעברו בפרשה זו על ידי אנשי השב"כ, וביקש להעמידם לדין. ראש הממשלה, שמעון פרס, התנגד לכך בחריפות, ואמר: "רוצים לזרוק את ראש השב"כ לכלבים". התפתח עימות בין זמיר לבין פרס וממלא מקומו, יצחק שמיר שתמכו באברהם שלום. על פי דרישתו של שמיר, הוחלף זמיר ביועץ משפטי חדש - יוסף חריש.

השלכות הפרשה
לפרשת השב"כ היו מספר השלכות חשובות למערכת הממשל והחברה בישראל. היא חשפה פגעים חמורים בטוהר המידות ובהתנהלותו של שירות הביטחון הכללי. עובדים בארגון שיבשו חקירות, מסרו עדויות שקר, תיאמו ביניהם התנהגות זו ואף ניסו להפליל קצין שלא היה מעורב בהריגה. חשיפת הפרשה גרמה לפגיעה באמון הציבור בשב"כ ולדרישה לבדק בית כולל בשירות.

בנוסף, תוך כדי סבך החקירות נתגלו כשלים נוספים בשב"כ שבין החשובים שבהם הייתה העובדה שהשב"כ השתמש בעינויים בחקירותיו. ממצא זה הוביל לכינונה של ועדת לנדוי, ועדת חקירה ממלכתית שהתרכזה בשיטות החקירה של השב"כ ושממצאיה הטילו על השב"כ קווים מנחים חדשים לשיטות חקירה מותרות.
...
...

בכך שצריך להיות עם היד על הדופק וצריך מנגנוני פיקוח אין ביינו חילוקי דעות כלל וכלל ולשמחתי אני לא יודע כלום מהפרשה המדוברת
אבל אני מניח שהעיתונות המקומית יודעת טוב מאוד ואם היה כאן מקום לדבר דומה כמו מפרשת קו 300 העניין היה מתפוצץ כבר מזמן
השאלה האם העיתונאים לא מגזימים בכך שהם מנסים להיות עם היד על הדופק וזאת לא בגלל הרצון שלהם לדאוג לשלום הציבור כי אם הדברים היו כך לא היו מטילים עלייהם מגבלות צנזורה אלה מתוך עניין של רייטינג פרופר
ראיתי אתמול את כבוד השופטת דליה דורנר (אני מקווה שאני אומר את שמה נכון) ברעיון לאולפן חדשות הידהים אותי איך אדם הופך עורו כאשר נמצא בתפקיד מסוים (להזכירכם היא נשיאת מועצת העיתונות) אך טיבעי הדבר שהיא תתמוך בחופש העיתונות וזכות הציבור לדעת הכל עניין של אינטרסים אין כאן שום "רובין הוד"

osherov · שליחה 08/04/2010 8:34

על פי הדיווח של חדשות ערוץ 2. היום יוסר, לפחות חלק, מצו איסור הפירסום על הפרשייה, וזאת בעקבות כך שצה"ל, השב"כ והפרקליטות הסירו את ההתנגדות מהסרת הצנזורה.

nir11 · שליחה 08/04/2010 10:36

כל הויכוח על הטלת איסור הפרסום מיותר, אין על מה להתווכח, צריך רק להסתכל על העובדות בפנים:
בלי שום קשר לפרטים - הם פורסמו. כ-ו-ל-ם יכולים לקרוא אותם, יהודים, ערבים, כ-ו-ל-ם. לאיסור הפרסום אין שום משמעות מבחינת בטחון המדינה.
ברגע שכל זה קרה, איסור הפרסום הוא דבר מטופש שגורם נזק איום לתדמית שלנו בעולם. כולם רואים את המידע, יודעים שבישראל הוא אסור לפרסום, ומדינת ישראל נראית כמו מדינה אפלה, סטייל סין. זה מיותר.

מעבר לכך, אני אישית קצת (ממש קצת) נרתע מכל הפטריוטים שכבר הרשיעו את מי שזה לא יהיה במה שזה לא יהיה, הפכו את אתמי שזה לא יהיה לבוגד (או בוגדת) ובטוחים שהוא (או היא) צריכים לעלות על המוקד.
התלהמויות מהסוכ הזה ה-ר-ב-ה יותר מסוכנות לדמוקרטיה ממה שהוא (או היא) עשו לכאורה.
פטריוטיות יתר מביאה בסופו של דבר למפלגות לאומיות. המילה "לאומיות" לא עושה לכם כלום? תנסו אותה באנגלית, ואחר כך בעוד שפה.

ולי שכתב שבתי המשפט עושים חיים קשים לכוחות הבטחון בכל הקשור לצנזורה - הצחקת אותי, למערכת המשפט יש הסטוריה ארוכה של אצבע קלה על ההדק בכל פעם שמבקשים ממנה משהו שקשור לבטחון המדינה.

אחד הדברים הכי מגוחכים הוא שאין בארץ שום דיון פתוח על כל מני נושאים שמשפיעים על כולנו, כמו מדיניות הגרעים של ישראל. בכל העולם מדברים על זה, אבל אף אחד לא שואל (למשל), מי בדיוק מחליט כאן מה לעשות, את מה להפעיל, ומתי. הכל "סודי", או בעצם לא קיים, כי הרי ישראל לא תהיה המדינה הראשונה להציג נשק גרעיני במזרח התיכון, נכון?

bossgt6 · שליחה 08/04/2010 13:17

קם ונשלם .....

iakovl · שליחה 08/04/2010 13:39

כנראה שהוסר הצו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3871970,00.html

אם היא באמת עשתה מה שטוענים שהיא עשתה,... כדברי המלכה האדומה מALICE
Off With Her Head

שליחה 08/04/2010 14:05

אז עכשיו כשאפשר לדבר:
ענת קם - אם המניעים שלה אכן היו לחשוף צפצפוף על הכרעת בג"ץ תוך כדי פגיעה בחפים מפשע אין לי עם זה בעיה, למרות זאת לא ברור מדוע היא לא פעלה ברגע שזה נודע לה ומדוע היא היתה זקוקה ל2000 (!!!) מסמכים שכוללים מידע רגיש שכלל לא קשור לפרשה ולכן או שהיא ממש מטומטמת או שהיא אכן פעלה במטרה לפגוע בביטחון המדינה. כך או כך היא צריכה לקבל מאסר עולם.
אורי בלאו - עיתונאי שחושב שבשם "חופש העיתונות" מותר לו לעשות הכל, כולל לשקר לרשויות, לסכן את ביטחון המדינה ולהפר הסכמים. במקרה שלו אני די משוכנע שהוא פעל/פועל במטרה לפגוע במדינה, אחרת לא היתה לו סיבה לשמור 1950 מסמכים מסווגים שלא יכולים לשמש אותו כעיתונאי ומסכנים את ביטחון המדינה בצורה חמורה ביותר. מצידי שלא יוציאו צו מעצר בינלאומי - שידלגו ישר להתנקשות.
הפרשה שנחשפה - כל מי שנתן את הפקודה הלא חוקית או ביצע אותה צריך לתת את הדין ויש להתייחס אליו בחומרה, בין אם זה הרמטכ"ל או חייל מהשורה.
צו איסור פרסום - השב"כ, הפרקליטות ובית המשפט צריכים לעשות בדק בית רציני ביותר. מהשב"כ אני לא מצפה לדבר שכן הוא יעשה הכל כדי שלא יפריעו לו בחקירה, גם מאוכלי הנבלות בפרקליטות אני לא מצפה להרבה. מה שחמור בעיני זה שהגוף שאמון על ריסונם שיתף איתם פעולה כאשר ללא שמץ של ספק לא היה שום צורך בצו איסור פירסום, על אחת כמה וכמה כאשר הפרשה נחשפה בחו"ל חודשים לפני הסרתו בפועל.

osherov · שליחה 08/04/2010 14:18

אפילו בהוליווד לא כותבים פרשיות כאלה

מה יש לנו פה
"מרגלת" בשירות סדיר, גונבת לכאורה אלפי מסמכים מסווגים במשך שנה שלמה...
מחדל אבטחתי קטסטרופלי בלשכת הפיקוד (במידה והמסכים באמת סודיים כל כך)...
עיתונאי שפירסם כתבה מבוססת על חלק מהמסמכים הללו בנושא חיסול מבוקשים...
צנזורה שאישרה את פרסום הכתבה ההיא (עיתון הארץ) ואף אישרה לפרסם צילום של מסמך המסווג 'כסודי ביותר'....
הסכם, די מדהים, בין השב"כ לבין העיתונאי, בו האחרון ימסור את כל המידע הסודי שברשותו והשב"כ ישמיד את המידע בלי לבדוק אותו או לחשוף ממנו את המקורות...
העיתונאי, לכאורה, לא מוסר את כל המידע....
השב"כ (הצבא) מתחיל לחפש את "המרגל" ובסופו של דבר מגיע אל הבחורה שבעצם מודה שהיא הוציאה את המידע המסווג מהלשכה...
לפי הדיווחים היא פעלה ממניעים אידאולוגיים...
מחליטים לשחרר אותה, אבל כעבור מספר חודשים מחליטים לעצור ולהגיש כתב אישום נגדה בגין עבירת 'ריגול חמורה וניסיון לפגוע בביטחון המדינה'....
מוטל צו איסור פרסום על כל הפרשייה למשך 4 חודשים....
גורמים "אינטרסנטיים" הדליפו את הפרשה לתקשורת העולמית וכך היא פורסמה כמעט בכל העולם למעט ישראל...
העיתונאי בורח מהארץ, לכאורה, וכרגע נמצא בלונדון. לכאורה, מפחד לחזור ולהיעצר בגין הסתרת חלק מהחומר המסווג שסופק לו...
מתבצע כרגע ניסיון כזה או אחר להגיע לאיזה שהוא הסדר עם העיתונאי הזה...

מפתח:
מרגלת לכאורה-ענת קם
עיתונאי בעיתון הארץ-אורי בלאו
לשכת הפיקוד ממנה נגנבו המסמכים-אלוף פיקוד המרכז לשעבר, יאיר נווה

שאלה לאויר:
מה לדעתכם, מהמידע הידוע לנו, הוא החמור ביותר בכל הפרשייה הזאת? (צו איסור הפירסום, 'מעשה הריגול', התנהלות העיתונאי, התנהלות השב"כ, מחדל האבטחה בלישכת האלוף....)

הערה קטנה,
מקווה שנמשיך לנהל דיון ענייני ולא מתלהם כדי שיהיה מענין וכדי שעופר ומרטין לא יקפיאו לנו את השרשור

Nissim · שליחה 08/04/2010 14:31

osherov,
הכי חמור בעיני שאתה לא מבין מה העניין החמור פה.

moco · שליחה 08/04/2010 14:34

המידע החמור ביותר בכל הסיפור הזה הוא דווקא מה ששכחת לציין בכלל, וזה שעל פי מה שמפורסם היום, צה"ל החליט להתעלם מפסיקת בג"ץ.
כל שאר העיניינים קצת פחות נוגעים למהות המשטר בארץ.

detailer · שליחה 08/04/2010 14:40

הדבר היחיד שעליו היא צריכה להיענש זה צילום מסמך מסווג והעברתו לעיתונאי.
ריגול, כוונה לפגוע בבטחון המדינה (כן בטח, בגלל זה היא ישבה במעצר בית ואורי בלאו נחקר ושוחרר).
על חשיפת הפרת הצבא את הוראת בג"צ היא צריכה לקבל צל"ש.

osherov · שליחה 08/04/2010 14:41

Nissim כתב:osherov,
הכי חמור בעיני שאתה לא מבין מה העניין החמור פה.
...

לא רשמתי את דעתי בנוגע לחומרת הענינים ולכן לא הבנתי את תגובתך

האם אתה יכול לנמק קצת זה יהיה נחמד מאוד...

osherov · שליחה 08/04/2010 14:44

moco כתב:המידע החמור ביותר בכל הסיפור הזה הוא דווקא מה ששכחת לציין בכלל, וזה שעל פי מה שמפורסם היום, צה"ל החליט להתעלם מפסיקת בג"ץ.
כל שאר העיניינים קצת פחות נוגעים למהות המשטר בארץ.
...

פיספסתי את זה.....מאיזה פסיקה צה"ל התעלם?