כמה מילים על כל תכונה שהובאה בלינק:
סיכום יתרונות המערכות האנלוגיות:
העדר עיוותי aliasing
עפ"י משפט הדגימה של נייקוויסט, על תדר הדגימה להיות מעל פי 2 מהתדר המקסימלי של האות הנדגם.
ואולם, אותות רבים אינם סופיים בתדר: הם מכילים גם רכיבי תדר יותר גבוהים ממחצית-תדר-הדגימה (הנקרא תדר נייקוויסט). גם אם רכיבים אלה אינם שמיעים, תוצר לוואי של תהליך הדגימה גורם להם להיות "מועתקים" לתחום התדר השמיע. זה נקרא Aliasing ("זהות נוספת"). זה גורם לשחזור לא-מהימן של האות הדגום.
הפתרון: סינון Anti Aliasing - סינון האות לפני הדגימה במסנן מעביר נמוכים, שחותך את כל תחום התדרים שמעל תדר נייקוויסט (22.05 קה"ץ ב-CD). למרות שמדובר בהנחתת תחום התדרים שמעבר לתחום השמיע, קשה ליצור באופן מעשי מסנן שיטיב להעביר את כל התדרים עד 22.05 קה"ץ בשלמותם, ויעלים לחלוטין את התדרים שמעבר.
זהו סינון שאינו נדרש באנלוג, ולכן חיסרון זה אינו רלבנטי באנלוג.
העדר רעש קוונטזיציה
קוונטיזציה (כימות) היא תהליך הפיכת ערכי העוצמה (מתח חשמלי) הרציפים באות לערכים בדיוק סופי.
מטבע הדברים, קיים דיוק סופי למערכת ספרתית, בשל מגבלות זכרון והיכולת לייצג מספר באמצעות אינסוף ספרות (או ביטים).
למשל, ב-16 ביט לדגימה (הקיים ב-CD), נעגל כל ערך עוצמה רגעית שנדגום - לערך הקרוב ביותר מתוך 65,536=16^2 ערכי-ביניים אפשריים.
בדיוק כמו שלא נאמר שגובהו של אדם הוא 176.3253563 ס"מ, אלא נעגל ל-176 ס"מ ונשלם ב"שגיאה", כך תהליך הדגימה עושה לרמת המתח בכל נקודה ונקודה שנדגמות. האות המכומת (כלומר המקוונטט

) שווה לאות שלפני הקוונטיזציה ועוד אות שהוא שגיאת קוונטיזציה (או "רעש" קוונטיזציה). רעש זה אינו סטציונרי וכאשר הוא חזק מספיק, הוא נשמע רע ולא טבעי. תמונה טובה להמחשה נמצאת ב
ערך בויקיפדיה (לינק).
למרות שב-CD הרעש מגיע לכל היותר לעוצמה של 96dBFS- ניתן לעתים לשמוע אותו - במיוחד באיזורים שקטים במוסיקה - אז הוא דומיננטי ביחס לשאר מרכיבי האות. מתגברים עליו ע"י מיסוך שלו ברעש אחר סטציונרי ויותר טבעי - זה נקרא Dithering, כמו שהסברתי אי-שם בהיסטוריה של השרשור הזה. הדבר מאוד דומה ל
תהליך Dithering בגרפיקה (לינק) על תמונות כדי לדמות כמות גבוהה יותר של צבעים.
מן הסתם, רעש קוונטיזציה אינו קיים במערכות אנלוגיות (אבל כמובן לא יימחק אם החומר שהוקלט עבר דיגיטציה באיזשהו שלב... למשל CD שהועבר לקלטת...).
התנהגות בתנאי עומס-יתר.
זה קצת פחות רלבנטי להשמעת מוסיקה שכבר אוחסנה בתקליט/CD, ויותר לתהליך ההקלטה, הגברה ועיבוד.
מדובר בהתנהגות כאשר אות עובר את תקרת העוצמה האפשרית ע"י מערכת ההקלטה או העיבוד. בדיגיטל, הוא פשוט נקטם ונחתך (Clipping) - והתוצאה היא עיוות חריף (גם אם רגעי). מעגלים אנלוגיים וסרטי הקלטה אנלוגיים מגלים יותר סבילות ל"מכות עוצמה" שעוברות את התקרה - הם נכנסים לתחום הרוויה (Saturation) שלהם, שאמנם אינו ליניארי (מציג עיוות) אבל פחות חריף ונחרץ, ויותר סביל, במיוחד אם מעבר סף העוצמה הוא רגעי.
ושוב, אלה יתרונות של אנלוג על-פני דיגיטל. אין זה אומר שאנלוג אינו סובל מחסרונות משל עצמו.
