נתחיל מזה שההמרות של חנן הן מדהימות בעיניי.Eyal_W כתב:.
כאשר חנן בא לבקר אותי הוא הביא איתו מספר המרות מתקליטים .
הם נישמעו פשוט ניפלא .....
כשחנן אמר לי שזה בעצם המרה מתקליט הוא הפיל אותי לריצפה.
למעט במספר קטעים שהיה ניתן להאזין לפצפוני התקליט (נדיר במיקרה של ההמרות של חנן ) .
אחת המסקנות שקיבלתי מהחוויה הזו היא שבעצם כלל לא ניתן להבחין בין תקליט ל CD ואין כל דימיון בין הגוון שרובם מגדירים כגוון פטיפון .
ובעצם הקשר של הגוון למדיה עצמה לא קיים כלל , למעט המגבלות בספקטרום של התקליט עצמו מול ה CD .
תוצר הלוואי של המסקנה הראשונה הוא שבעצם הגוון ניקבע ע"י הרכיב שמנגן אותו....
מה שמיחד אותן יותר, זה שחנן מוכיח שבעזרת ציוד שלחלוטין לא מוגדר "אודיופילי",
אבל עם הרבה ידע מקצועי, סבלנות והשקעה של שעות (אני מניח) ועוד אהבה רבה למוזיקה ולעשיה, הוא משיג כאלה תוצאות ברמה מקצועית של אולפנים יקרים ועתירי ציוד.
אני מסכים איתך כי למערכת המנגנת יש משקל חשוב בתוצאה,
אבל גם למקור יש חשיבות גדולה לא פחות.
ההשוואה שאתה עושה, היא להמרה דיגיטלית מווניל שחנן יצר עם שקיפות ברמות
שרק לחנן יש את הסבלנות לחזור ולנסות ולהקליט עד שהוא מגיע לתוצאה נאמנה למקור-
קרי הווניל.
אני עשיתי השווה בין שני מקורות שונים - וניל ו- CD -של מוזיקה זהה,
שני המקורות ניגנו במקביל בסנכרון מלא, ובהחלט ניתן לשמוע הבדל.
לגבי עד כמה זה שונה ומה עדיף, נו זה מחזיר לוויכוח הישן
בעיניי זה הכול שאלה של טעם אישי.
') javascript:emoticon('
')
כלומר, אולי 
